אני גרה עם שותפים מגיל 21
אבל גם השותפים/שותפות לא תמיד הביאו בני/בנות זוג אליהם לחדר, או כי לא היו להם, או כי הם לא רצו, או לא חשו בנוח (בחדר/בדירה), או שזה לא התאים. למעשה רוב השותפים שלי (נשברתי, מעכשיו ניסוח בזכר בלבד, אבל הכוונה לשני המינים) לא הביאו בני זוג; המעטים שכן, לא עשו זאת לעתים קרובות, ובכל מקרה לא היינו עד כדי כך קרובים כדי שזה יהפוך למבוכה או שיהיה לחץ חברתי. לא ממש יצא לי להכיר בני זוג של שותפים שלי, לא התעמקתי בחיי האהבה שלהם והם לא התעמקו בשלי, זה היה לחלוטין "חיה ותן לחיות". כיוון שידידים וחברים יש לי, ואני גם יוצאת, מבלה והרבה פעמים לא בבית, הם יכולים להניח (אם הם בכלל טורחים להקדיש לנושא שביב מחשבה) שאני פשוט לא מרבה להביא אותם אלי אלא הולכת אליהם. בשורה התחתונה: מעולם לא חוויתי לחץ חברתי בנושא. נ.ב. בשבוע האחרון (וגם בשבוע הבא) נסעתי לחופש ואני לא בדירה שלי. כיוון שהמחשב עליו אני עובדת עכשיו אינו מחשב פרטי והוא לא נמצא בחדר שלי, אני לא ממש נכנסת לפורום וממעטת לעסוק בנושא מסיבות די ברורות. אני מתנצלת אם יש מי שחש שאני מתעלמת ממנו או מזניחה אותו.