תלוי את מי אתה שואל
השאלה שלך מעולה, ונוגעת בלב העניין.
ניקח, לדוגמא, אדם שהחיים שלו נוראיים מבחינתו. זה נמשך זמן, והוא לא רואה אור בקצה המנהרה.
הרי כולנו נמות בסוף, אז למה לא לקצר את זה, במיוחד כשאי אפשר לשאת את הסבל.
אם תשאל אדם אתיאיסט ,שמאמין שמוצא האדם מהקוף (או שהיה אב קדמון משותף), לעולם לעולם לא תקבל תשובה מניחה את הדעת.
אנחנו כאן במקרה, ואין לפרט שום תפקיד בעל ערך, מלבד, אולי - לקיים את העולם (אבל את זה עושות גם החיות, לא?).
אז מה כן יש להם למכור ?
הרי, לשיטתם, מי שהתאבד, כבר לא קיים. הוא נמחק מהעולם לעולמי עולמים.
הטעם היחידי, לדעתי, אם נהיה אמיתיים, מבחינת אנשים אלו, הוא שאתה תגרום סבל נוראי לאנשים שסביבך.
ביננו, האם יש מחשבה אגואיסטית מזו ?
מבחינת האדם הדתי התשובה הרבה יותר פשוטה.
יש פה שאלה של עלות תועלת.
הרי המטרה במעשה ההתאבדות היא, בתכלס, לסיים את הייסורין.
והאמת, שפשוט לא כדאי לעשות את המעשה הזה. שניה לאחר שהנשמה עוזבת את הגוף, האדם מבין שעשה את הטעות הקריטית הגדולה ביותר בחייו, המעשה בלתי הפיך, והוא דן את עצמו, לנצח נצחים לייסורים שלא קיימים פה בעולם הזה.
נשמע כמו הפחדות, אבל זו האמת.
אף אחד לא חזר משם ? אתה בטוח ?
עשרות מליונים היו ב"צד השני". היום בעידן האינטרנט, גם אפשר לשמוע את העדויות ממקור ראשון. תכתוב "מוות קליני" או "near dead experience", ותנסה להסביר לעצמך מה מניע אלפי אנשים לספר את הסיפורים "ההזויים" האלו (חלקם אנשי-שם שיש להם הרבה מה להפסיד).
הכי "מעניין", לשמוע כאלו שניסו להתאבד ושרדו. לא מומלץ לבעלי לב חלש.
