שטן החרון ביקר אצלי!

ענתי44

New member
שטן החרון ביקר אצלי!../images/Emo53.gif

רק היום דיברנו על ההתפרצות הבלתי נשלטת של המטפל על החולה. והנה זה קרה לי, שוב! היום אמא עברה שני התקפי אפילפסיה. היא חולת אפילפסיה כבר יותר מ35 שנה. ואני כילדה קטנה מורגלת בטיפול בזה. אחרי זה היא היתה כמו זומבי כל היום.לא דיברה, לא התעניינה בכלום והיה צריך להאכיל אותה ולחבק אותה כל היום. גם חוסר השליטה שלה על הסוגרים היה רב היום וכל היום ניקיתי פיפי. בערב היה רגוע, אכלנו ארוחת ערב והיא ישבה מול הטלויזיה והגיבה לשירים בסרט " הלהקה". אני בסך הכל רציתי לראות את הסרט האהוב עלי בשקט.עונג שבת, אתם יודעים.... אבל בשניה אחת הים הרגוע הפך זועף וגבה גלים. פוסידון כעס עלי. רק הסרתי ממנה לשניה עיניי ועניתי לטלפון ואופס היא על הארץ. רצתי אליה להרימה וכולה מלאה שילשול. אני מנסה להרימה והיא מתנגדת לי. במאמץ רב הובלתי אותה למקלחת כדי לרחוץ אותה. והיא משתוללת נאחזת בכל דבר אפשרי, מכבידה על הגב הפגוע שלי. וכמובן מרחה את הכל על האמבט, הרצפה, הקיר ועל גופה, אפילו בפנים. ואני התפוצצתי וצרחתי עליה, ואני מתביישת להגיד שהייתי קרובה להכות אז הרבצתי לעצמי ובכיתי. יש לה חשש גדול מנפילה ולכן היא נאחזת בכל דבר אפילו מגבת. אני מדברת על ליבה כל יום כמה פעמים ביום לתת לי יד ולעזוב את הקיר או הכיור. היא פשוט לא מגיבה לפעמים אני שרה לה שיר ילדים " תני לי ידך בידי" יש פעמים שהיא שרה איתי ומושיטה לי יד. ויש שאני נאלצת להרים קול. הרגליים שלה רועדות מהמאמץ לעמוד ולהחזיק בקרנות המזבח ואז אני חוששת שתיפול וצועקת עליה לתת לי יד, וזה בדרך כלל עובד? מצד אחד היא שונאת שמרימים עליה קול אבל דווקא הצעקה שלי חודרת לתוכה וגורמת לה להגיב ולתת יד. עכשיו צעקתי לא בגלל שחששתי שתיפול אלא כי אני איבדתי את הסבלנות והדם עלה לי לראש ממש צרחתי עליה. ואני כל כך מצטערת. היא עכשיו נקייה ובטוחה במיטתה נמה את שנתה ועל פי מה שראיתי כשהצצתי ישנה בשלווה. אני זו היושבת כאן לפניכם עם דמעות בעיניים ועם דפיקות לב. איך. איך לכל הרוחות לומדים להבליג תמיד וללא תנאי? איך שומרים בכל מצב על הדיבר החשוב של כיבוד הורים? ואיך צעקתי עליה בצורה שכזו? אני משוכנעת ששום עובדת בבית אבות לא היתה מרשה לעצמה לצעוק עליה כמו שאני צרחתי. בטח הערתי את המתים מקיברם ( ובית העלמין נמצא רחוק) ואיך לעזאזל סולחים לעצמך וחוזרים ליהנות מה"להקה"????
 
אל תהיי בטוחה לגבי שום עובדת

בבית האבות. ולהן עוד יש יתרון עלייך: הן לא נמצאות עם המטופלים נון-סטופ. קורה שמתפוצצים. אנחנו רק בני אדם, והעומס הנפשי עלינו לא נשאר בלי השפעה על ההתנהגות. אז קחי כמה נשימות עמוקות - ותמשיכי הלאה. אולי יעודד אותך לחשוב שממילא יש להניח שאמא תשכח את זה?
 

ענתי44

New member
מאסטרו הורה תודה../images/Emo140.gif

נכון מאוד. ואמא שכחה עוד באותו לילה, אמש, הלכה לישון נקייה יבשה ועם חיוך.ואחרי שנת לילה טובה קידמה אותי הבוקר עם חיוך מאיר עיניים וחיבוק. זה לא שהתרגזתי וצעקתי הלחיץ אותי, זה מובן, וכאמור, לפעמים הרמת קול גורמת לאמא להגיב. כי אחרת היא תיפול אם לא תיתן לי יד ואם הצעקה עליה עוזרת זה טוב. גם לא הטחת דברים והתחשבנויות מהעבר שנפלטים לי בזמן כעס. נבהלתי כשהייתי קרובה להכות אותה ורמת הצעקות היתה ממש ללא פרופורציה ולא מאפיינת אותי. פשוט אני מנסה ללמד עצמי להגיב ביתר איפוק, ועל ההשתוללות שלה או ההתנגדות להשיב בחיוך, בשיר, ליטוף ולא בכעס. קצת קשה היה לחבק או ללטף אותה כשהיא מרוחה בצואה. אבל זו גם לא סיבה להשתולל מצעקות. בכל אופן בפעם הבאה , ותהייה פעם הבאה, אני אצא רגע החוצה לחצר להביא את הדלי ואז אני אשחרר לחץ ואבוא חזרה אליה רגועה יותר. שבת שלום. נשיקות לאפרוחים שלך, לאמא ובעיקר לאישה המדהימה שלך.
 

zvooloon

New member
ענתי ואירילה, חיבוק לשניכם

לא הספקתי להגיב על קריאת המצוקה/הכאב ההומאנית כל כך של אירילה, והנה שניכם התמודדתם בעצם עם עניין זהה. אז חיבוק לשניכם, אין לי הרבה מה להוסיף. אז יישר כוח, כוחותיכם ישרים ומעוררים התפעלות ומשמשים לי השראה, ואיך אפשר לא להתמוטט לפעמים. ואירילה, מה שאתה הקמת כאן בשביל כולנו מסייע לנו מאוד. ענתי, אינני זוכרת בדיוק את תקציר הפרקים הקודמים, ורק ממש לאחרונה התוודעתי אליך יותר. את מתגוררת עם אמך בבית? או באיזה מוסד? יש לי איזה זיכרון מעורפל שלא בדיוק בבית. אנא פרטי. ברור לי הצורך שלך להיות קרובה לאמך ואף לגור איתה, אבל האם אין לך אפשרות להסתייע באיזה מטפל/ת לכמה שעות ביום שייקח ממך משהו מן העומס, ולו העומס הפיסי?
 

ענתי44

New member
../images/Emo140.gifשבת שלום

ראשית תודה על החיזוקים. אני גרה עם אמא שלי בבית. כל עוד היא בשלבים הראשונים,ואלוהים יעזור לי לתמיד!, אני רוצה שתהייה בסביבתה הטבעית. המוכרת והאהובה. היא נמצאת במרכז יום 4 פעמים בשבוע עד הצהריים. היא מאוד אוהבת את המקום וממש פורחת שם.כך שיש גם לי כמה שעות הפוגה. ויש לי חברה טובה של אמא שהיא כמו אמא עבורי שעוזרת לי. אומנם רוב העומס עליי אבל אני לא לבד במערכה. וכמובן שבשעת חירום יש לי אותכם חברי הםורום היקרים, לבכות לכם ולקטר לקבל חיזוקים ועיצות מועילות ובעיקר הבנה וחום. שבת שלום
 
למעלה