שיאיליה

[ELP]

שיאיליה ../images/Emo35.gif

עלתה לי מחשבה קטנטנה היום ורציתי לדעת מה דעתכם בהקשר... כשנכנסים לקשר, או כשמתאהבים במישהו, לוקחים את הסיכון שהוא לא תמיד אומר את האמת והוא לא באמת אוהב אלא נמצא בקשר כי זה נוח, זה די מפחיד... רציתי לדעת אם עלו לכם מחשבות בנושא, מה בעצם מביא אותנו לתת אמון ולהפקיד את הלב השברירי שלנו בבן אדם אחר? האם זאת התקווה? האם האהבה גורמת לנו להיות עיוורים ואז אנחנו פשוט רוצים להאמין שהצד השני אוהב? איך אנחנו יכולים להיות בטוחים? אשמח לשמוע, או בעצם לקרוא, את דעתכם\דעתכן בנידון

ההודעה מיועדת לנשים וגברים כאחד

 

[amet]

הנושא של אמון

אני חושב שהוא נבנה עם הזמן, נכון, הוא לא בא מהר מאוד, כי בדרך יש הרבה עליות וירידות, וכל פעם אנחנו "בודקים" את הבן זוג שלנו, ובדר"כ אני חושב שאנחנו בודקים את עצמנו למען האמת, אנחנו בודקים עד כמה אנחנו באמת אוהבים, ועד כמה אנחנו באמת מוכנים לבוא ולפתוח את עצמנו מול בן\ת זוגנו. זה לא קל לשחרר כלכך מהר, ולהגיע למקום של ההתמסרות, נתינה, וביוחד קבלה, שלרובנו יש קושי בלקבל. כמו שאומרים אנחנו תמיד מפחדים מהדבר שאנו כלכך רוצים. האם אנחנו נמצאים בקשר בגלל נוחיות? זה גם חלק מזוגיות, השאלה עד כמה אתה מוכן לוותר על דפוסים למען האחר, וכמה האחר מוכן לשנות דפוסים עבורך, אבל גם כאן זה תהליך שהוא לא הכי קל, השינוי, ההשתנות, בזוגיות הרבה דברים ש"השתשמשת" בהם כל חייך, אתה פתאום מוצא אותם כלא מתאימים, או לא מקדמים אותך לשום מקום, אלא להפך להרס עצמי וזוגי, ואז אתה מבין שיאללה צריך לשחרר ולתת למשהו חדש להיכנס. ואז אתה מרגיש בנוח. אבל אם משהו נמצא רק בגלל הנוחות אני מאמין שמהר מאוד תזהה את זה ואז אתה בעצמך משחרר את כל הקשר הזה. ההתאהבות בהתחלה כן מסנוורת אבל אחר-כך מגיע שלב האהבה= קבלה מלאה של אותו בן\ת זוג על מעלותיו\ה וכל חסרונותיו\ה. בכל אופן זוהי דעתי בנושא.

שיהיה יום נפלא לכולנו

 

[ס ו מ ס ו ם]

איזה שאלות על הבוקר !!

אין ספק שחלק גדול ממהות הקשרים הזוגיים (של כולם) נע סביב צרכים אגואיסטיים הכוללים בתוכם את הפחד להיות לבד,את הנוחות שיש בקשר זוגי ודברים אחרים. קשה לי להאמין שאפשר להעמיד פנים לאורך זמן ולהיות בקשר זוגי ללא אהבה ברמה כזאת או אחרת. אולי זה יכול להחזיק מעמד זמן מסוים, אבל לא לאורך זמן. צריך סיבה באמת טובה כדי להיות בן זוג של מישהו בלי לאהוב אותו. אף פעם אי אפשר להיות בטוחים בשום דבר. היינו רוצים להאמין שבן הזוג איתנו כי הוא אוהב אותנו ולא כי הוא מפחד להיות לבד. מה שמביא אותי לשאלה - מה מפחיד כל כך ב"להיות לבד"? האם חוסר בבן זוג זה באמת "להיות לבד"?

 

[ELP]

באמת שאלה קשה ../images/Emo6.gif

אני עוד לא גיבשתי דעה מוצקה ובגלל זה שאלתי מלכתחילה, זה די מפחיד באמת להפקיד את הלב בידי מישהו. לגבי למה אנחנו פוחדים להיות לבד? אני חושב שזה יותר שאנחנו פוחדים מהמחשבה שלא יהיה מישהו שיאהב אותנו מאשר להיות לבד, כל אחד צריך חיבוק נשיקה ופינוקים. יש גם משפט סיני עתיק

"אין אהבה מושלמת, יש אהבה אמיתית, ואהבה אמיתית היא היכולת להגיד טעיתי"

 

[1Shir]

אני חושבת שמרגישים את הצד השני...

בדרך כלל אתה בתוכך יודע מה בערך היחס/רגש של הפרטנר אליך... כמובן שאף פעם אי אפשר להיות בטוחים במאה אחוז ברגשות האחר, כפי שאי אפשר להיות בטוחים במאה אחוז אפילו ברגשות שלנו. אבל החיים הרי הם לקיחת סיכונים, כי גם אם נפגעים, זה בדרך כלל שווה את זה... זו דעתי. *הודעה מלאת קלישאות

*

 

[Liroy25]

מסכים עם שיר! ../images/Emo45.gif

לאהוב פירושו להפתח. להפתח פירושו לחשוף את עצמך בפני האדם השני. להחשף פירושו להיות פגיע. האם זה שווה את זה? בהחלט!! אל תשכח שלכל מטבע שני צדדים ולכל מערכת יחסים צריכים שנים. אתה לא היחיד שנפתח וגם לא היחיד שנפגע. אגב - לא כל מערכת יחסים פירושה שברון לב אוטומטי. תחשוב על זה,

 

[.m]

the most beautiful heart

הנה מחשבה בנושא: אני מעדיפה לתת לאנשים להינות מהספק ולהפגע מדי פעם, מאשר לא לסמוך על אף אחד-לא להפגע לעולם-ולא לאהוב לעולם...

mai

 

[ELP]

מקסים ../images/Emo13.gif ../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif