שיהיה שבוע טוב ושקט, בלי אף בשורה רעה

דהוז

New member
שיהיה שבוע טוב ושקט, בלי אף בשורה רעה../images/Emo57.gif

משום מקום ב
ושום מקום ב
 
רק בשורות טובות- אמן

מכניס לפרופורציות. לנו בערב שבת פרצו לבית, ורק הספיקו לבלגן קצת ולקחת את כל הטבעות שלי. צריך לתקן מנעולים, לעודד את הילדים והבעל, ולומר תודה שרק הרכוש נפגע (ושסוף סוף נאלצתי לסדר את הארונות....) ואולי חלום חייהם של הילדים יתגשם: כלב בחצר
 

דהוז

New member
אוי ואבוי... אבל בכל זאת מזל שנגמר רק בכך

ואולי באמת הילדים ירוויחו....
אבל ברצינות -דווחי מה קרה, איך קרה....
 
לילה טוב

שגרת ימינו כל-כך עמוסה אני מציצה פה בלילות ועדיף שאנוח כבר. עוד יסופר על כך אולי פעם אחרת לילההההההההההה
 
לא נורא

כנראה שהגענו בתחילת העבודה שלהם כי הם לא הספיקו יותר מדי. אבל התחושה שחדרו למבצר.... ואני כל-כך מאמינה באדם... ובמניעיו הטובים משחר נעוריו וכל מקרה כזה נותן לי סטירת לחי מצלצלת.
 

דהוז

New member
../images/Emo24.gifנראה לי שזה החלק הקשה יותר דווקא..

התחושה הזאת שנשארת. ברור שחפצים קשה לאבד אבל אפשר שיהיו חדשים ואילו תחושת הבטחון שמתערערת היא הבעיה. איך הילדים מתמודדים? האם הפתעתם את הגנבים או שהם ברחו לפני שנכנסתם הביתה?
 
לא נראה שיש משקעים

על כל פנים לא משהו טראומתי. ניסינו להתלות בחלקים ה"חיוביים": הרפתקה, משהו מגבש, פעולות ראווה להגברת הביטחון כמו מנעול על שרשרת, הקטנת הדמות של הגנבים (למשל - איזה טיפשים. לחדר ההכי שווה לא נכנסו ולא לקחו מקופות החיסכון של הילדים) וגם כל העניין שמסביב לאיסוף תביעות האצבעות (כוסות רוח למת...) ותיאורים מבדחים של - מה היה קורה להם אילו תפסנו ואתם בפעולה והם היו מוצאים עצמם מול אבא... וכמובן לגיטימציה לפחד והדאגה. בינתיים נראה שהצלחנו לא רע.
 

דהוז

New member
../images/Emo45.gifכל הכבוד, חשיבה חיובית פרופר../images/Emo13.gif

ואני מאוד גאה בך! למען האמת לא נראה לי שאני הייתי מצליחה לחשוב כאלה דברים חיוביים ולחזק את הילדים... כנראה שגם בגלל זה הם לא לוקחים את זה כל כך קשה. בהקשר זה כדאי לך לקרוא מה שנירה רוסו כותבת במוסף "7 ימים" של עיתון ידיעות אחרונות מסופ"ש זה. נראה לי שאני יותר בכיוון שלה..
 
רוצה חשיבה חיובית?

אני כמעט לא קוראת עתונים. רק מה שמתגלגל לפתח הבית (שכונתי) או מדי פעם במילוי של מספיק דלק.
 

דהוז

New member
אצלי קוראים רק את עיתוני סופ"ש

אבל במקום זה מחוברים דרך האינטרנט. אי אפשר לברוח מן המציאות וגיליתי שאם אני לא עוקבת אחרי מה שקורה אני מרגישה קצת כמו זומבי. בקיץ למשל לא הייתי מחוברת בכלל למחשב ולעיתונים ובכלל לא שמעתי על פרשת רוז. אחרי ששמעתי, כמה ימים הכל היה לי כל כך מבולבל שהחלטתי שעדיף לדעת מה הולך מאשר להתחיל לאסוף את המידע בדיעבד. בואי נגיד שקצת לחץ גם לא מזיק כי אז די מוכנים לכל צרה שלא תבוא... מצד שני אולי זה בגלל שאני בת של ניצולי שואה, תמיד חיים בהרגשה שמתישהוא נצטרך להתכונן למשהו גרוע, אז כדאי להיות מעודכנים.
 
למעלה