שיוויון וחירות
אני חושב שכל מי שלומד או למד אזרחות כבר נתקל בשני המושגים האלו שעומדים במרכז הדמוקרטיה . דיונים וויכוחים על מדיניות רווחה אל מול מדיניות קפיטליסטית ניתן למצוא בשפע, אך אלה לא מתקדמים לאף מקום ממשי (וכשאני אומר ממשי אני מתכוון להכרעה מסוימת , ולו הקטנה ביותר
) . אז למה לא לדון בשני ערכי הענק האלו, שמהם צומחות הגישות . הכוונה היא כמובן בתחום החברתי-כלכלי. חירות – לפרט יש חופש מלא למצות את הפוטנציאל המצוי בו . החירות תתאפשר רק וכאשר המסגרת המדינית תקטין את ההתערבות שלה בדיני חברה וכלכלה למינימום האפשרי ובכך תתן לפרט את המרחב להתפתח ככל שהוא רק יכול. שוויון – כל הפרטים נולדו שווים, גם מבחינה חברתית וכלכלית . על כן , על המסגרת המדינית לאפשר לכל הפרטים להגיע לידי מיצוי וזאת ע"י מערכות של איזונים בהם יושקעו כספים בכל , ובנזקק יותר למען יצירת השוויון . כך הפרט יוכל לשנות את מעמדו החברתי בלי קשר להוריו וכל ההזדמנויות תהינה פתוחות עבורו . כמובן שהערכים משפעים לא רק במישור של הפרט אלא במישור החברתי . בקצרה : כאשר חירות מקסימלית תינתן, פרטים חזקים יוכלו לפעול ולהפיק יותר ובכך ירימו יחד גם את האוכלוסיות החלשות . כשאר שוויון ינתן , מיסים כבדים יותר יוטלו על כל הפרטים אך חלוקת הכסף לא תהיה שווה אלא תינתן לפי צורכי האוכלוסייה הספציפית . כלומר לדוגמה , לכולם תהיה מערכת חינוך חינם מהגן ועד האוניברסיטה , אך אוכלוסיות קשות יום יקבלו שיעורי תגבור נוספים . אם כך , מהו הערך שיש לשים בו דגש כך שהפרט מצד אחד והחברה כשלם מהצד השני ירוויחו הכי הרבה ? (עם שימת לב לתוצאות והשלכות של כל ערך וגם עמידה במבחן המציאות )
אני חושב שכל מי שלומד או למד אזרחות כבר נתקל בשני המושגים האלו שעומדים במרכז הדמוקרטיה . דיונים וויכוחים על מדיניות רווחה אל מול מדיניות קפיטליסטית ניתן למצוא בשפע, אך אלה לא מתקדמים לאף מקום ממשי (וכשאני אומר ממשי אני מתכוון להכרעה מסוימת , ולו הקטנה ביותר