שיויון (או שלא) - סיפור שהיה

[XמXלה]

שיויון (או שלא) - סיפור שהיה

דיון בבית משפט. לאב יש הסדרי ראייה כמו במשמורת משותפת (הילדים אצלו חצי מהחודש במצטבר) והסכים למזונות כמו במשמורת מלאה של האם.
כידוע החיים שלנו מלאים הפתעות אז כשביקש האב לדעת מה יקרה חלילה במידה ועקב אילוצים ייאלץ להפחית בלינה או בימים שהם אצלו - אמרה השופטת שצריך להיות שיויון בין האב לאם אז שייקח מטפלת. אמר האב לעצמו שזה פייר אינף אז על בסיס אמירתה של השופטת ביקש שבמקרה שבכל זאת יפחתו במעט הימים, שלא יתבקש לשלם יותר ממה שמשלם כיום כי מלכתחילה הוא משלם באי שיויון (משלם עבור חודש מלא ובפועל הילדים חצי חצי) ענתה השופטת: אה, במקרה כזה אין שיויון

 

[מרוניה]

זאת בדיוק הסיבה שאני בעד גיא רווה,

גם אם היו תקופות שהוא לא היה סימפטי. המצב מבחינה זאת הוא מאוד לא בסדר, וצריך לשנות אותו. לא ייתכן שהאב ישלם מזונות כאשר הוא מגדל את הילדים חצי מהזמן.

 

[mother cat]

אני מוכרחה להודות שאני די מזועזעת. איך שופטת יכולה לאמר משהו כזה, שכל-כך ברור שלא צודק ולא הגיוני?

אני מסכימה עם מרוניה שזה נותן קצת תוקף לדברים של גיא רווה.
לעומת זאת, מחברות גרושות אני שומעת דברים אחרים לגמרי. בתי המשפט ממש לא פוסקים אוטומטית לטובת האשה, לפחות לא ממה שחברותי חובות.

בקיצור- הייתי רוצה לראות שופטים שמה שמעניין אותם זה באמת טובת הילידם, ולא הג'נדר של כל צד במחלוקת.

 

[XמXלה]

אני לא חושבת שיש אפליה גורפת

אבל יש תפיסה מאוד ברורה בבתי המשפט שהצדדים צריכים לשאת בנטל גידול הילדים כמה שיותר במשותף אבל כשזה מגיע למזונות - אין שיוויון בנטל. אני לא מדברת על מקרי קיצון של אב שמשתמש בילדיו ככלי לויתורים מצד האם או של אם שרואה באב כלי למסחטת כספים... אני מדברת על הממוצע, שני הורים סיימו דרכיהם וכל אחד מהם מבקש להישאר שפוי ושיהיה לו ממה להתקיים

 

[מרוניה]

שופטים פוסקים לפי חוקים. והחוק עדיין מפלה.

 

[mother cat]

אם ככה, אז מה שגיא רווה בעצם צריך לעשות

זה לנסות לשנות חקיקה, לא?
ממה שקראתי מהפרסומים שלו, זה לא בדיוק מה שהוא עושה. המממ......

 

[מרוניה]

מעולם לא התעמקתי בפעילותו, כך שאני לא יודעת,

אבל אם אני מבינה באופן כללי, הוא מנסה להשפיע על דעת הקהל ולהניף את דגל השוויון בגירושים. כדי לשנות חקיקה צריך כמובן להיבחר לכנסת או להשפיע על חברי כנסת. ייתכן שהוא עושה גם את זה. אין לי מושג.

 

[מנסה ומתנסה]

את מוכנה להסביר?

עד כמה שאני יודעת, ההסדר ה"סטנדרטי" הוא שילדים נמצאים
אצל האב יומיים בשבוע + שישי שבת אחת לשבועיים שזה יוצא
במצטבר כמחצית החודש.

למה הכוונה ב"חצי-חצי" במקרה שאת מדברת עליו. ולמה הכוונה
בכך שהאב אמור לשלם יותר אם יפחתו הימים?

בכלל, בפועל, נראה לי שנושא החצי-חצי הוא בעייתי עבור הילדים. אם הם
מבקרים בבית ההורה הלא משמורן וחוזרים לבית המשמורן, יש פחות בעיה,
אבל ילד שיוצא לבית ספר / לגן לסירוגין מבית אחד ההורים מדי בוקר, ישן לסירוגין
במיטה אחרת כל יום, או לחילופין נמצא חצי מהשבוע בבית של כל אחד מההורים -
אני מקבלת סחרחורת רק מלחשוב על הרעיון (ואמנם קיבלתי סחרחורת בשם הילדים גם בהסכם
המקובל).

הנושא נראה לי מאוד בעייתי במהותו,
והקישור לנושא הכספי הוא רק הקצה האחרון של הבעיה.

 

[מרוניה]

כמעט כל שינוי חברתי נראה לנו בהתחלה בעייתי.

אבל יותר ויותר משפחות חיות ככה - שהילד נמצא כמות זמן זהה אצל כל אחד מההורים, אם זה ימים לסירוגין ואם בחצאי שבועות. ויש לשער שהסידור הזה רק ייעשה שכיח יותר.
ופעם נראה לנו מדהים שאנשים בכלל מתגרשים וילדים (מסכנים) נאלצים ללכת לבקר אצל אבא בבית. ויש אנשים שעדיין לא מאמינים שילד יכול לגדול בלי אבא, או אצל שני אבות או אצל שתי אימהות. ובכל זאת גם מהסידורים האלה יוצאים ילדים בריאים ומצוינים. ואין לנו אלא לפתוח את הראש ולהבין שאפשר לחיות בכל מיני צורות.

 

[מנסה ומתנסה]

כן, אין מה לעשות, הילדים מסכנים...

ובגלל שאין מה לעשות, מנסים שיהיו עד כמה שפחות מסכנים.
בוחרים את החלופה הטובה ביותר עבור הילד.
ועדיין... ה"ויחלוקו" הזה ה"חצי-חצי" הזה - לא השתכנעתי
שבפועל משרת את טובת הילד.

 

[מרוניה]

אני לא בטוחה שהם מסכנים.

אני רואה ילדים שחיים עם הורים שהזוגיות ביניהם איומה. בעיני, הם הרבה הרבה יותר מסכנים. או ילדים שאחד מהוריהם מדוכא במערכת הזוגית. פשוט סיוט.
כך שאני לא יודעת לקבוע מה טוב ומה רע באופן גורף. בעיני, אם ההורים הם בני אדם, ואם הם מתנהגים יפה לילד, הילד יהיה בסדר, גם אם הוא נע ונע בין שני בתים. יש לי מקרה כזה במשפחה, ששם לא סופרים את הדקות, אבל הילד נמצא לפעמים פה ולפעמים שם, וההורים משתדלים לא לריב אלא ללכת זה לקראת זה, ובסך הכול הילד בסדר גמור. מסתדר. חי. אדם חיובי. לא יותר גרוע מהמון המון אחרים. ילד מושקע. מטופח. או-קי.

 

[מרוניה]

אגב, אם תרשי לי להפליג לעתידנות אוטופית,

אולי הכי טוב שלכל ילד יהיה רק הורה אחד, שאיתו הוא יחיה מתחילת חייו ועד סופם, בלי שום משברים וניתוקים והיטלטלויות. וההורה האחד הזה יוכל כמובן ליצור שותפויות זמניות עם פרטנרים אחרים, עם או בלי מגורים משותפים, אבל בסופו של דבר הילד יידע שיש לו נקודת עגינה אחת, יציבה, בלי שום תמורות ובלי שום מאבקים שמשסעים אותו לשניים.
אולי זה המבנה הנכון למשפחה העתידנית.

 

[XמXלה]

הילדים מאושרים וזה מה שחשוב

בכל בית יש להם חדר ומיטות ומשחקים רק שלהם. הוא לוקח מהמסגרת ומחזיר לשם בבוקר. בגילאים קטנים יותר קל כי בגדולים כבר יש להם עיסוקים משלהם ולקטוע את הרצף כדי ללכת לאבא זה בעייתי אז לרוב כשמגיע השלב הזה הם מגיעים יותר לביקורי יום ופחות לינה.
לשאלתך למה הכוונה ב"חצי-חצי" ולמה הכוונה בכך שהאב אמור לשלם יותר אם יפחתו הימים? הכוונה שבהסדר ראייה רגיל של פעמיים בשבוע (וגם זה לא תמיד) וכל שבת שנייה לא תמיד כולל התחייבות ללינה בשתי הפעמים + במוצא"ש של השבת שלו.
הפיזור בימים בא בהתאם לשבת אם הם אצלו או לא. לדוגמא אם הוא לוקח שני וחמישי אז בשבת שלו ייצא לו 3 לילות רצופים כולל מוצא"ש וזה ארוך מידי (מבחינת האמא וגם הילדים). אז שבוע אחד שני+חמישי ושבוע אחרי שני+רביעי+שישבת. ולכן היחס הוא ל"כמה לילות בשבועיים". אם יוצא 6 או 7 לילות בשבועיים בשורה התחתונה זה חצי חודש.
אם הוא יצטרך לוותר על לילה או שניים מהלילות שהוא התחייב עליהם כי העסק יהיה בבעיות והוא יידרש להשקיע יותר שעות בעבודה (הרי צריך לשלם מזונות) אז שהיא לא תבוא בטענה שעכשיו יש עליה יותר נטל ולכן הוא צריך לפצות על הלילות שהוא לא לוקח כי מלכתחילה הוא משלם מזונות בגובה הסדרי ראייה סטנדרטיים כאשר הם לא.

 

[מנסה ומתנסה]

אז זהו, שלי זה נראה סטנדרטי...

התיאור שלך, וגם אצלנו זה הלך בערך ככה...
(כיום הילדים כבר בוגרים ועצמאיים, אבל אני
מדברת על התקופה שבעלי שילם מזונות).
ובדיוק על זה דיברתי מבחינת הילדים - שאוטופיית
החצי-חצי שווה-שווה מתאימה אולי להורים, אבל כמו
שגם את מתארת - לא מתאימה בדרך כלל לילדים.
גם לבעלי היו הסתיגויות לגבי המזונות בטענה שהילדים
אצלנו בערך כמו אצל גרושתו, שאנחנו קונים לילדים...
(הכל נכון) אבל אני לא הסכמתי (ולא מסכימה) איתו בכך
ששההורות היא בעצם משותפת...
אני חושבת שעל ההורה המשמורן חלות הרבה יותר התחייבויות
כספיות ואחרות. לא בגלל שהוא הורה יותר טוב, לא בגלל שההורה
השני (האבא, גם במקרה שלנו) לא רוצה בטובת הילדים, לא רוצה
להיות עם הילדים וכו'. פשוט - מטבע הדברים.
זה לא טבעי לדעתי לחיות בשני בתים - אלא אם שני הבתים ממש צמודים
ושני הגרושים ביחסים ממש אידילים (שלדעתי זה אוטופי ממש).
וכשחיים בבית של המשמורן, המשמורן משלם יותר, ועושה יותר ועובד יותר -
ככה זה. שוב - לא בהכרח באשמת מישהו.
לכן אני אומרת שלדעתי העניינים הרבה יותר מורכבים מאשר הצהרות של
"רק אצל האמא/ האבא" או "חצי-חצי" וכו'.
ולכן אני חושבת שהמגמה למצוא דרך שבודקת את טובת הילד בכל מצב לגופו,
ומתחשבת בכל המערכת, היא המתאימה ביותר.

 

[XמXלה]

שכחתי לציין - לא לראשי!!

 

[החתולית]

יש לזה הסבר פשוט אם גם מרגיז

למיטב ידיעתי, בגלל שכל נושא דיני המשפחה מתבססים בישראל על ההלכה, הרי שאב חייב בכל מזונות ילדיו, בלי קשר להסדרי הראייה שנקבעים.

אולי זו שאלה שאפשר להפנות לעורכת הדין שתתארח כאן.

מלבד זה, כדאי לזכור שלחישוב מזונות נכנסים שיקולים נוספים, מלבד הסדרי הראיה. למשל העובדה שבדרך כלל האם היא זו שקונה לילדים בגדים, נעליים, תרופות וכו'. גם הוראות הקבע של תשלומי בתי הספר וקופות החולים, יורדות מחשבונות האם. כך בכל אופן, היה במקרה שלי, שהוא די סטנדרטי.