שיחה מעצבנת:
היא: "פראצ'ט יורד מגדולתו לאחרונה." אני: "את יודעת שיש לו אלצהיימר?" היא: "לא." אני: "ככה שיש לו סיבה ממש טובה לרדת מגדולתו." היא: "לא יודעת... זה עניין של גישה." אני: "אלצהיימר זו שאלה של גישה?" היא: "זו שאלה של עד כמה אתה פרימדונה." אני: "באמת." היא: "את חייבת להודות שפראצ'ט הוא פרימדונה." אני: "לא ממש, אני לא חושבת." היא: "ארתור סי קלארק כתב עד שהוא מת. וגם לארי ניבן כותב, עם כל הבעיות שיש לו. ונגיד דאגלס אדאמס? סלומון הספק ממש טוב." אני: "נו, וממה דאגלס אדאמס מת?" היא: "הוא מת בתאונת דרכים." גרר. ראש בקיר.
היא: "פראצ'ט יורד מגדולתו לאחרונה." אני: "את יודעת שיש לו אלצהיימר?" היא: "לא." אני: "ככה שיש לו סיבה ממש טובה לרדת מגדולתו." היא: "לא יודעת... זה עניין של גישה." אני: "אלצהיימר זו שאלה של גישה?" היא: "זו שאלה של עד כמה אתה פרימדונה." אני: "באמת." היא: "את חייבת להודות שפראצ'ט הוא פרימדונה." אני: "לא ממש, אני לא חושבת." היא: "ארתור סי קלארק כתב עד שהוא מת. וגם לארי ניבן כותב, עם כל הבעיות שיש לו. ונגיד דאגלס אדאמס? סלומון הספק ממש טוב." אני: "נו, וממה דאגלס אדאמס מת?" היא: "הוא מת בתאונת דרכים." גרר. ראש בקיר.