שיחה משפחתית

שיחה משפחתית

שיחה משפחתית השיחה המשפחתית – בשביל מה? מאת אחי ועופרה בורלא אדר השיחה המשפחתית היא כלי חינוכי, וצריך לראות אותה כתהליך ההולך ומתפתח. הדבר היסודי, החשוב ביותר בחיי המשפחה, הוא היחסים בין בני המשפחה. שיחות משפחתיות מסודרות הן דרך בדוקה לשיפור יחסים אלה, לטיפוח הקשר והקרבה בין בני המשפחה. מלבד כל הדברים הטובים והחכמים שהשיחה המשפחתית עושה, זוהי פשוט מאוד דרך יעילה להסדרת העניינים השוטפים בבית, לפיתרון בעיות ולסידורים יום-יומיים, כדי שכל המושג שנקרא "חיי משפחה" ילך יותר טוב. כולנו יודעים, שבמשפחות רבות היחסים מקולקלים לגמרי. בני המשפחה נלחמים זה בזה, כועסים, ממורמרים, פשוט לא מסתדרים האחד עם השני. הילדים מגיבים על כך במרד ובהתנגדות וההורים, כאשר הם מרגישים שהשליטה נשמטת מידם, או שהם מחמירים יותר ויותר, או שהם מתייאשים לגמרי. בכל אופן בשני המיקרים הם מפסידים במערכה, והלב ממש כואב לראות איך אנשים שבעצם אוהבים זה את זה מקלקלים לעצמם את החיים. כאן באה השיחה המשפחתית כמו "עזרה ראשונה": להציל ולעזור. אבל יש לציין קודם כל, שכל ניסיון לקיים שיחה משפחתית ללא תוכנית עלול להסתיים בתוהו ובוהו, כשכולם מדברים בעת ובעונה אחת, כל אחד אומר מה שהוא רוצה לומר, בלי להאזין לשני – סתם עוד וויכוח. רק כאשר יש תוכנית שבני המשפחה מקבלים ומסכימים עליה, יש סיכוי שתהיה שיחה טובה ויעילה. הימנעו מהשגיאה שמשפחות רבות נפגעו ממנה והיא ההצבעה. החלטות המתקבלות ב"רוב קולות" טובות, אולי לממשלה ולכנסת, אבל לא למשפחות ... אם מעבירים דברים במשפחה עלפי החלטת הרוב, ירגיש המיעוט נפגע. במקרה הטוב הוא לא ישתף פעולה ובמקרה הרע ינסה לסכל את ההחלטה. המטרה היא, שכולם יסכימו להסדר זה או אחר. אם לא מגיעים להסכמה כללית, מוטב לדחות את ההחלטה לשבוע הבא, או אפילו לוותר על רעיון מסויים ובלבד שלא יווצר מצב שבו חלק מבני המשפחה כופה את רצונו על האחרים, בדרך זו או אחרת, לעשות מה שהם רוצים וזה יוצר התנגדות ותחרות במקום אחווה ושיתוף-פעולה. אחווה, שיתוף פעולה וכבוד הדדי הם הדברים, שמשפחה זקוקה להם לחייבת לשאוף אליהם. יחסים של עזרה והתחשבות זה בזה, תחושת חברות וסובלנות, כל אלה הם התנאים לאווירה נעימה ולבבית, וקיום שיחות משפחתיות טובות וקבועות, בדרך הנכונה, יבטיח כל זאת, אבל שיחות משפחתיות שלא בדרך הנכונה עלולות להשיג בדיוק את ההיפך: להגביר את הויכוחים והמריבות, ליצור התנגדות ולהעכיר את האווירה בבית. לכן כל-כך חשוב ללמוד איך עושים את זה. כל אחד מבניה המשפחה בעצם מעוניין בכל הדברים הטובים שמנינו, אבל אינו מסוגל להשיג אותם בעצמו. נדרשת: "עבודת צוות" כדי להשיג אותם. כיוון שהמשפחה משמשת לילד כמעין תמונה מוקטנת של העולם בכללותו, אופן חייו בתוך משפחתו יקבע במידה רבה איך הוא יסתדר בחיים בכלל. האישיות של הילדים היא עדיין בתהליך התהוות, וניתנת לשינויים על ידי חינוך כזה או אחר. אבל גם ההורים, שאופיים כבר מגובש, יכולים להפיק תועלת אם הם מתאמנים לפעול בתוך מערכת יחסים מתוקנת – דבר שיעזור להם גם בתחומים אחרים של החיים. ואיך לעשות את ז? מי שמקיים שיחות משפחתיות עובר בדרך נכונה מידי שבוע את החוויה של שינוי מחיי מריבות לחח שקט ושלום, מתסכול לסיפוק, מייאוש לתקווה מחודשת, מבדידות לחברתיות ולשמחה המתגלה בחיים של משפחה מאוחדת. אז תגידו אתם – לא כדאי לעבוד על זה? אנחנו רוצים למנות לפניכם כמה מהטובות הבטוחות שיצמחו לכם מהשיחה המשפחתית ונוכחנו בהם תוך עבודה עם משפחות: א. יחסי כבוד הדדי. זלזול מצד הילדים גורם להורים כעס ועלבון. כאשר ילד מדבר אליהם בחוצפה, זה ממש מקפיץ את ההורים. אבל האם הורים שמים לב איך הם מדברים אל הילדים? גם לילדים בימינו יש אותה רגישות לגבי איך מדברים אליהם, וגם הם נפגעים. אתם חושבים שהם לא שומעים איך ההורים שלהם פונים את מבוגרים אחרים, ואז הם אומרים: מדוע אתם לא מדברים כל? בשיחה המשפחתית כפי שאנו מציעים לערוך, שבה כל אחד מקשיב לשני ודעתו של כל אחד נשקלת בכבוד וברצינות, מסתגלים גם הילדים וגם ההורים לטון דיבר אחר, והם לומדים לכבד אחוד את השני לא מפני שהטיפו להם מוסר, אלא מפני שהם התנסו בעצמם וחשו על עצמם מה זה יחס של זלזול ומה זה יחס של כבוד. ב. פיתרון יעיל של בעיות. בחיי היום יום של משפחה ישנם אין ספור דברים החייבים להעשות, ותודו שאין צדק בחלוקה. הויכוח הנצחי הוא מי יעשה מה ומתי. ברוב המשפחות עדיין חושבים שהאחריות על עבודות הבית מוטלת על ההוריםבעיקר על האם, הנחשבת ליחידה המסוגלת וחייבת לנהל את כל משק הבית ולכן אמהות כה רבות, רואות את עצמן כשפחות, והתמונה המקובלת בכל "בית ישראלי טוב" היא שהילדים הם עצלים ובלגניסטים, אמא לעולם לא גומרת את העבודה ואבא "דורש את המגיע לו" ויש לו טענות גם לאישה וגם לילדים. כל זה מביא לטענות ומענות, נידנודים ומריבות, והכל בגלל אי סדר וחוסר חלוקה נכונה של העול. אחד הנושאים בשיחה משפחתית טובה הוא להגיע להבנת המאמץ הכרוך בניהול תקין של הבית ולחלוקה הגיונית של הנטל והאחריות. ג. המשך יבוא...
 
המשך שיחה משפחתית

ג. תקשורת. שיחות משפחתיות קבועות ומוצלחות ישפרו את הקשר ואת אופי השיחות בין בני המשפחה. תיווכחו שחלק גדול מהדיבורים המיותרים ייעלם, יש הרבה פחות צורך להזכיר, לנדנד, לגעור ולאיים. במקום הסגנון המקובל יופיעו שיחות ידידותיות, חילופי רעיונות ושותפות. הצורך להשתמש בעונשים ילך ויעלם. ודבר זה בלבד יש בו כדי לתקן אווירה שהיתה פגומה. כפי שאמרנו, ניהול שיחה משפחתית הוא דבר שיש ללמוד, כדי שלא יתקבלו חלילה תוצאות הפוכות. כבר נתקלנו במקרים שהורים אימצו בהתלהבות את רעיות השיחה המשפחתית, אבל קלקלו אותו למרות הכוונות הטובות היות ולא ידעו את חוקי היסוד לקיומו. לכן אנו רוצים לפרט לכם כמה מהשגיאות שהורים נוטים לעשות, העלולות להפוך שיחה משפחתית למאורע בלתי נעים ובלתי מוצלח. 1. דיבורים ארוכים ומיותרים ("מנפחים לנו את הראש...) 2. ביקורת ("אתה לא בסדר בעניין הזה ואת לא בסדר בעניין ההוא" וכו') 3. קיום השיחה בדרך סמכותית, כשההורים לוקחים על עצמם את הניהול. 4. הרגשת העליונות של ההורים המבטאת זלזול בילדים (מה אתם יודעים לנו יש ניסיון"). 5. הופעה לא סדירה לשיחות המעידה על חוסר יחס רציני. 6. יחס בלתי רציני להחלטות. כל אלה אופייניים להורים המוכנים להנהיג את השיחה המשפחתית מפני שהיא נראית להם כתכסיס טוב, ולא מפני שהם מבינים את ערכה של השיחה ונוהגים בכובד ראש כמו שנחוץ וכמו שהילדים מצפים מהם. דבר זה מתגלה מיד כאשר השיחה מתחילה להתנהל לא כפי שההורה רוצה למשל, אם פורצת מריבה בין הילדים (דבר שקורה לעיתים קרובות), ברגע כזה ההורה נוטה לשכוח את הכללים ומנסה להשליט סדר, במקום להמשיך ולהתנהג כאחד המשתתפים. הורים מתקשים לקיים את הכלל שאסור להם, בשום מקרה, להפעיל את סמכותם כהורים בשעת השיחה ולהתערב במריבות, לשפוט ולהפריד. מקרה אחר המכשיל הורים הוא, כאשר אחד הילדים מסרב להשתתף בשיחה. הנטייה הטבעית של ההורים היא לנסות ולמצוא דרך להכריח אותו להצטרף לשיחה. הם מתקשים להימנע מצעד כזה אבל הדרך הנכונה היא להמשיך ולקיים את השיחה למרות ההיעדרות, לא לעשות מזה עניין ודאי לא לאיים על הילד הסרבן שההיעדרות "תעלה לו ביוקר". עוד שאלה שמטרידה הורים, היא מה יהיה אם הילדים לא יקיימו את ההחלטות. ובכן, אין זה תפקידם של ההורים לכפות בכל דרך שהיא, את קיום ההחלטות. הדרך הטובה ביותר היא להשאיר את הדברים כמו שהם, ולתת לילידם להתנסות בתוצאות הטבעיות וההגיוניות, בתוצאות של אי – הנוחיות שתיגרם מאי קיום ההחלטה, ואז לחזור ולדון בבעיה בשיחה הבאה באווירה של "מה למדנו מהעובדה שההחלטה לא קוימה, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שהדברים יסתדרו יותר טוב". דבר אחד זיכרו: כל ההתחלות קשות. אם את נתקלים בקושי, אין זאת אומרת שנכשלתם. זאת אומרת רק שבני המשפחה (כולל ההורים) עוד לא מאומנים לשבת יחד ולדון כשטובת העניין המשפחתי לנגד עיניהם ולא עניין של מעמד אישי, כבוד, יוקרה וכדומה. תתגברו על הקשיים הראשונים, תתרגלו למפגש הקבוע הזה ואנחנו מבטיחים לכם שהוא לא יאכזב אתכם. זהו זה.
 
למעלה