שיחה על חג השבועות
שמות כ, א אנכי ה אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ, א) בחג-השבועות ירד הקב''ה על הר-סיני לעיני כל עם-ישראל ונתן לנו את התורה. הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא ''אנוכי ה אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים''. שואלים המפרשים: מדוע אמר הקב''ה ''אשר הוצאתיך מארץ מצרים'', ולא דבר שהוא לכאורה גדול ומכרזי יותר - ''אשר בראתי שמים וארץ ואשר עשיתיך ''? בריאת העולם היא לכאורה בעלת עוצמה רבה לאין-ערוך מיציאת מצרים, שהיא פעולה ניסית אחת של הקב''ה. נוסף על כך, את חוויית יציאת מצרים חווה רק אותו דור, שראה במו-עיניו את היציאה ממצרים, ואילו בריאת העולם9 היא מציאות שכל דור יכול להבין ולחוש את גדולתה. מדוע אפוא בחר הקב''ה לציין, בשעת התגלותו לעמו, דווקא את יציאת מצרים? בריאה בלי מאמץ מסבירה תורת החסידות, שמבחינה מסויימת דווקא ליציאת מצרים יש מעלה גדולה ביותר, אפילו לעומת בריאת העולם. הבריאה היא יצירת יש מאין. אמנם זו פעולה מופלאה ביותר, שאנו, כברואים, אין לנו שום מושג עליה, אך לגבי הקב''ה אין בכך שום פלא. מאחר שהוא אין-סוף ובלתי-מוגבל, אין זה פלא שהוא יכול לברוא יש מאין. יתרה מזו: הבריאה נעשתה על-ידי דיבורו של הקב''ה - ''בדבר ה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם''. הדיבור מסמל כוח חיצוני, דבר שנעשה בלי מאמץ. כזאת היא בריאת העולם, שבה הייתה מעורבת רק הארה חיצונית מכוחו של הקב''ה - כמו מילה של אדם, שנאמרת בקלות ובלי שום צורך בהפעלת כוחות פנימיים ועמוקים. שינוי החוקים אך יציאת מצרים היא פעולה מסוג שונה לחלוטין. כאן היה צורך להתערב בתוך הבריאה ובתוך החוקים שקבע בה הקב''ה. כדי שתתחולל יציאה מצרים היו דרושים אותות ומופתים שלמעלה ממגבלות הטבע. לכן היא נעשתה לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרך אלא על-ידי הקב''ה בכבודו ובעצמו - ''נגלה עליהם מלך-מלכי-המלכים הקב''ה וגאלם''. הכוח האלוקי שהיה מעורב ביציאת מצרים היה גדול ועמוק לאין-ערוך מזה שהיה מעורב בבריאת העולם. כי כדי לשנות את מגבלות הבריאה יש צורך בכוחות עליונים ופנימיים יותר. לכן אמר הקב''ה במתן-התורה: ''אשר הוצאתיך מארץ מצרים''. פריצת מגבלות גם באדם אפשר למצוא את שני ההיבטים הללו: קל, יחסית, להתרגל מההתחלה ללכת בדרך הישר, אבל קשה הרבה יותר לשנות הרגלים, להתגבר על מגבלות שהושרשו בעבר ולצעוד בדרך חדשה. ביציאת מצרים נתן הקב''ה לכל יהודי את הכוח לפרוץ את מגבלותיו, להיחלץ ממצרים - מהמצרים האישיים, כוח זה השתרש והעמיק במתן-התורה. כאשר הקב''ה פתח את עשרת הדיברות בציון יציאת מצרים. ומאז יש לכל יהודי אפשרות להתגבר על כל ההפרעות וההרגלים השליליים ולעשות את רצון ה באופן מלא ובשלמות.
שמות כ, א אנכי ה אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ, א) בחג-השבועות ירד הקב''ה על הר-סיני לעיני כל עם-ישראל ונתן לנו את התורה. הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא ''אנוכי ה אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים''. שואלים המפרשים: מדוע אמר הקב''ה ''אשר הוצאתיך מארץ מצרים'', ולא דבר שהוא לכאורה גדול ומכרזי יותר - ''אשר בראתי שמים וארץ ואשר עשיתיך ''? בריאת העולם היא לכאורה בעלת עוצמה רבה לאין-ערוך מיציאת מצרים, שהיא פעולה ניסית אחת של הקב''ה. נוסף על כך, את חוויית יציאת מצרים חווה רק אותו דור, שראה במו-עיניו את היציאה ממצרים, ואילו בריאת העולם9 היא מציאות שכל דור יכול להבין ולחוש את גדולתה. מדוע אפוא בחר הקב''ה לציין, בשעת התגלותו לעמו, דווקא את יציאת מצרים? בריאה בלי מאמץ מסבירה תורת החסידות, שמבחינה מסויימת דווקא ליציאת מצרים יש מעלה גדולה ביותר, אפילו לעומת בריאת העולם. הבריאה היא יצירת יש מאין. אמנם זו פעולה מופלאה ביותר, שאנו, כברואים, אין לנו שום מושג עליה, אך לגבי הקב''ה אין בכך שום פלא. מאחר שהוא אין-סוף ובלתי-מוגבל, אין זה פלא שהוא יכול לברוא יש מאין. יתרה מזו: הבריאה נעשתה על-ידי דיבורו של הקב''ה - ''בדבר ה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם''. הדיבור מסמל כוח חיצוני, דבר שנעשה בלי מאמץ. כזאת היא בריאת העולם, שבה הייתה מעורבת רק הארה חיצונית מכוחו של הקב''ה - כמו מילה של אדם, שנאמרת בקלות ובלי שום צורך בהפעלת כוחות פנימיים ועמוקים. שינוי החוקים אך יציאת מצרים היא פעולה מסוג שונה לחלוטין. כאן היה צורך להתערב בתוך הבריאה ובתוך החוקים שקבע בה הקב''ה. כדי שתתחולל יציאה מצרים היו דרושים אותות ומופתים שלמעלה ממגבלות הטבע. לכן היא נעשתה לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרך אלא על-ידי הקב''ה בכבודו ובעצמו - ''נגלה עליהם מלך-מלכי-המלכים הקב''ה וגאלם''. הכוח האלוקי שהיה מעורב ביציאת מצרים היה גדול ועמוק לאין-ערוך מזה שהיה מעורב בבריאת העולם. כי כדי לשנות את מגבלות הבריאה יש צורך בכוחות עליונים ופנימיים יותר. לכן אמר הקב''ה במתן-התורה: ''אשר הוצאתיך מארץ מצרים''. פריצת מגבלות גם באדם אפשר למצוא את שני ההיבטים הללו: קל, יחסית, להתרגל מההתחלה ללכת בדרך הישר, אבל קשה הרבה יותר לשנות הרגלים, להתגבר על מגבלות שהושרשו בעבר ולצעוד בדרך חדשה. ביציאת מצרים נתן הקב''ה לכל יהודי את הכוח לפרוץ את מגבלותיו, להיחלץ ממצרים - מהמצרים האישיים, כוח זה השתרש והעמיק במתן-התורה. כאשר הקב''ה פתח את עשרת הדיברות בציון יציאת מצרים. ומאז יש לכל יהודי אפשרות להתגבר על כל ההפרעות וההרגלים השליליים ולעשות את רצון ה באופן מלא ובשלמות.