שיחה שנערכה בין אודיה לביני, שיחה
שהתחילה אתמול והמשיכה היום, על אותו נושא. אתמול סיפרנו לילדה שהצד"לניקים השכנים שלנו חוזרים ללבנון. אודיה: למה הם חוזרים? הורים: כי שם הבית שלהם, שם הם גרים. אודיה: למה הבית שלהם שם? הורים: כי הם גרו שם, הם ברחו מחיזבאללה ובאו לגור כאן, ועכשיו הם כבר יכולים לחזור לבית שלהם. אודיה: למה קוראים להם ערבים? הורים: כי הם מדברים ערבית. אודיה: אז עכשיו הערבים יהרגו אותם? הורים: אנחנו מקווים שלא. היום בעקבות הדי ההתפוצצויות בצהריים, כשלקחתי אותה מהגן, המשיכה השיחה: אודיה: למה קוראים להם ערבים? אני: כי הם באו ממדינות ערב. אודיה: למה הם יורים? אני: כי הם לא אוהבים אותנו. אודיה: על מי הם יורים? אני: על המטוסים? אודיה: למה הם לא יורים עלי ועל אבא ועליך? אני: כי הם רוצים לפגוע רק במטוסים. אודיה: למה הם רוצים לפגוע? אני: כי הם רעים ולא אוהבים אותנו. אודיה: מי יורה? אני: חיזבאללה. אודיה: למה קוראים להם חיזבאללה? אני: כי ככה הם קוראים לעצמם, כמו שיש הרבה קבוצות, כאן נתתי לה דוגמאות ואז הגענו לזה שיש גם ערבים בישראל ואת זה היא בכלל כבר לא קיבלה, אבל כבר הגענו לאוטו ועברנו נושא. אני מאמינה שהיא עוד תחקור את העניין הזה. הגענו הביתה, ואחרי כמה זמן התחילה הפגזה על הר דב, הפעם הצלחנו לראות את חילופי האש, מראה שבעלי ואני התלהבנו ממנו וגם הילדה הסתכלה. שוב שאלה למה יורים והסברנו לה. אמרנו לה שאת הבומים שהיא שומעת והאש שהיא רואה, אלו היריות של החיילים שלנו על חיזבאללה אז היא שמחה ואמרה: יש. (לא גילינו לה שראינו גם את ההפגזה של חיזבאללה). באיזשהו שלב סגרנו חלון והמשכנו בעיסוקינו. הילדה פשוט נהדרת, היא מקבלת את העניין די בקלות כי גם אנחנו ככה, רק יש לנו בעיה, הסביבה היא סביבה לחוצה בעניין והם מצליחים להכניס בה פחד וזה מאוד מצער אותי. מקווה שלא יצליחו יותר מידי לקלקל אותה. מובן לי הלחץ של האחרים, רק לא רוצה שהוא ישפיע על הילדה שלי, כי עלינו הוא לא משפיע. שיהיה ערב טוב ושימשיכו המטיילים להגיע לאזורינו.
שהתחילה אתמול והמשיכה היום, על אותו נושא. אתמול סיפרנו לילדה שהצד"לניקים השכנים שלנו חוזרים ללבנון. אודיה: למה הם חוזרים? הורים: כי שם הבית שלהם, שם הם גרים. אודיה: למה הבית שלהם שם? הורים: כי הם גרו שם, הם ברחו מחיזבאללה ובאו לגור כאן, ועכשיו הם כבר יכולים לחזור לבית שלהם. אודיה: למה קוראים להם ערבים? הורים: כי הם מדברים ערבית. אודיה: אז עכשיו הערבים יהרגו אותם? הורים: אנחנו מקווים שלא. היום בעקבות הדי ההתפוצצויות בצהריים, כשלקחתי אותה מהגן, המשיכה השיחה: אודיה: למה קוראים להם ערבים? אני: כי הם באו ממדינות ערב. אודיה: למה הם יורים? אני: כי הם לא אוהבים אותנו. אודיה: על מי הם יורים? אני: על המטוסים? אודיה: למה הם לא יורים עלי ועל אבא ועליך? אני: כי הם רוצים לפגוע רק במטוסים. אודיה: למה הם רוצים לפגוע? אני: כי הם רעים ולא אוהבים אותנו. אודיה: מי יורה? אני: חיזבאללה. אודיה: למה קוראים להם חיזבאללה? אני: כי ככה הם קוראים לעצמם, כמו שיש הרבה קבוצות, כאן נתתי לה דוגמאות ואז הגענו לזה שיש גם ערבים בישראל ואת זה היא בכלל כבר לא קיבלה, אבל כבר הגענו לאוטו ועברנו נושא. אני מאמינה שהיא עוד תחקור את העניין הזה. הגענו הביתה, ואחרי כמה זמן התחילה הפגזה על הר דב, הפעם הצלחנו לראות את חילופי האש, מראה שבעלי ואני התלהבנו ממנו וגם הילדה הסתכלה. שוב שאלה למה יורים והסברנו לה. אמרנו לה שאת הבומים שהיא שומעת והאש שהיא רואה, אלו היריות של החיילים שלנו על חיזבאללה אז היא שמחה ואמרה: יש. (לא גילינו לה שראינו גם את ההפגזה של חיזבאללה). באיזשהו שלב סגרנו חלון והמשכנו בעיסוקינו. הילדה פשוט נהדרת, היא מקבלת את העניין די בקלות כי גם אנחנו ככה, רק יש לנו בעיה, הסביבה היא סביבה לחוצה בעניין והם מצליחים להכניס בה פחד וזה מאוד מצער אותי. מקווה שלא יצליחו יותר מידי לקלקל אותה. מובן לי הלחץ של האחרים, רק לא רוצה שהוא ישפיע על הילדה שלי, כי עלינו הוא לא משפיע. שיהיה ערב טוב ושימשיכו המטיילים להגיע לאזורינו.
