שיחות על אהבה
זיו נוטה להצהיר על אהבתה בתדירות גבוהה. היא מצהירה עליה כלפינו, כלפי חבריה, כלפי שייע. היא גם נוהגת לסייג אהבות מדי פעם, בעיקר בעזרת "בערך", במקום ההסתייגות המקובלת "קצת" או "רק קצת" (אני באמת צריכה לברר האם יש לשימוש השפתי הזה מקור בפלמית), אך זה נעשה בעיקר כדי שאפשר יהיה לצאת בצהרות חדשות.
כרגע מתגוררת אצלנו (באופן זמני ביותר, עד שמגוריה יתפנו, ולרוב איננו מרגישים בקיומה) חברה ישראלית. למרות שהיא עצמה אינה מאומצת או מאמצת, יש לה נגיעה לעולם האימוץ. זיו מאוד שמחה שהיא איתנו.
אתמול יצאנו לטיול באזור. יום ראשון אחרון לפני שיתחילו לימודים, ושוב נהיה כולנו עסוקים ללא הכר. יצאנו רק אנו, הבנות. בשלב זה או אחר, זיו הלכה בשמירה על שיווי משקל על גדר גבוהה והצהירה "אני אוהבת אותך בערך". עניתי שאני אוהבת אותה בכלל, ללא הסתייגויות. זיו החליטה להסיר את ההסתייגות הפעם, והודיעה לי "לא, אני אוהבת אותך, לא רק בערך, אוהבת אותך". עניתי שאני מאוד שמחה לשמוע על כך.
לחברתי כמעט עמדו דמעות בעיניים. היא ביררה איתי האם שיחות כאלו תדירות אצלנו. כשהסברתי שאכן, אנו שומעים הצהרות אהבה רבות, מסוייגות או לא מסוייגות, במהלך השבוע, היא אמרה "אם אמא שלי הייתה שומעת ממני משהו כזה היא כבר הייתה מתמוגגת בדמעות ולא מסוגלת לענות לי".
זה גרם לי להרהר בכך שבעצם, איני זוכרת הצהרות אהבה שלי כלפי הורי או של הוריי כלפי בילדותי. כלומר, היה ברור לי מעל לכל ספק מאז ומעולם שהוריי אוהבים אותי, אך לא נהגנו לומר זאת. במשפחתו של אוריאל המצב היה דומה אבל זיו שומעת מאיתנו הצהרות אהבה רבות, ומצהירה רבות על אהבתה.
איני יודעת עד כמה זה קשור לאימוץ, או לכך שאנו דור אחר, הורים בגיל אחר, או סתם שינויי אופי.
זיו נוטה להצהיר על אהבתה בתדירות גבוהה. היא מצהירה עליה כלפינו, כלפי חבריה, כלפי שייע. היא גם נוהגת לסייג אהבות מדי פעם, בעיקר בעזרת "בערך", במקום ההסתייגות המקובלת "קצת" או "רק קצת" (אני באמת צריכה לברר האם יש לשימוש השפתי הזה מקור בפלמית), אך זה נעשה בעיקר כדי שאפשר יהיה לצאת בצהרות חדשות.
כרגע מתגוררת אצלנו (באופן זמני ביותר, עד שמגוריה יתפנו, ולרוב איננו מרגישים בקיומה) חברה ישראלית. למרות שהיא עצמה אינה מאומצת או מאמצת, יש לה נגיעה לעולם האימוץ. זיו מאוד שמחה שהיא איתנו.
אתמול יצאנו לטיול באזור. יום ראשון אחרון לפני שיתחילו לימודים, ושוב נהיה כולנו עסוקים ללא הכר. יצאנו רק אנו, הבנות. בשלב זה או אחר, זיו הלכה בשמירה על שיווי משקל על גדר גבוהה והצהירה "אני אוהבת אותך בערך". עניתי שאני אוהבת אותה בכלל, ללא הסתייגויות. זיו החליטה להסיר את ההסתייגות הפעם, והודיעה לי "לא, אני אוהבת אותך, לא רק בערך, אוהבת אותך". עניתי שאני מאוד שמחה לשמוע על כך.
לחברתי כמעט עמדו דמעות בעיניים. היא ביררה איתי האם שיחות כאלו תדירות אצלנו. כשהסברתי שאכן, אנו שומעים הצהרות אהבה רבות, מסוייגות או לא מסוייגות, במהלך השבוע, היא אמרה "אם אמא שלי הייתה שומעת ממני משהו כזה היא כבר הייתה מתמוגגת בדמעות ולא מסוגלת לענות לי".
זה גרם לי להרהר בכך שבעצם, איני זוכרת הצהרות אהבה שלי כלפי הורי או של הוריי כלפי בילדותי. כלומר, היה ברור לי מעל לכל ספק מאז ומעולם שהוריי אוהבים אותי, אך לא נהגנו לומר זאת. במשפחתו של אוריאל המצב היה דומה אבל זיו שומעת מאיתנו הצהרות אהבה רבות, ומצהירה רבות על אהבתה.
איני יודעת עד כמה זה קשור לאימוץ, או לכך שאנו דור אחר, הורים בגיל אחר, או סתם שינויי אופי.
