שיחות עם ילדים בגיל ה"לא מדבר"

[mari המקורית]

שיחות עם ילדים בגיל ה"לא מדבר"

שלום לכולם אני חדשה בפורום יש לי בת בת 16.5 שלא חובת שצריך לדבר לרוב השיחה היא הי מה נשמע ו"ויש'" לICQ לדבר עם כל העולם ואישתו אך לא איתי. והבן שלי בן ה-14.5 על דברים "חשובים" הוא מדבר אם אחותו כי היא יודעת הכל ויכולה לעזור, אלינו ההורים לא מועברים דברים ואני די מבווחת כדרך אגב או אחרי שדברים קורים, יש לו לבן גם נטיה להחביא דברים כמו מבחנים שלא הצליח הם וכ"ד אנחנו הורים תומכים ולא "מפחידים" ומבקרים יתר על המידה. אולי יש למישהו עצה איך לפתוח אותם לשוחח איתנו , להיפתח אלינו יותר? תודה!

 

[LeeCooper69]

בעיה....

לפי דעתי הבעיה היא בליכוד של המשפחה. אני מניח שאתם לא אוכלים ארוחות ערב ביחד וכו'. ואם לא- אז אין טעם להתחיל עכשיו (אלא אם כן את מבשלת ממש טוב

). אין גם טעם להגביל לבת שלך את השעות באינטרנט. ואין טעם לדרוש מהבן שלך שיספר לך הכל. מה כן אפשר לעשות

לשמוח שלשני הילדים שלך יש עם מי לדבר- לבן שלך עם אחותו, ולילדה שלך עם כל העולם ואשתו. בכל זאת- הם מדברים ופורקים לחץ, זה לא משנה כלפי מי. המטרה בלדבר עם ההורים היא לפרוק מה שיש על הלב ולא שההורים ידעו הכל. אל תצפי לדעת הכל- כל ילד מחביא משהו מההורים שלו- וזכותו. מה שמדאיג אותי הם הציונים של הבן שלך. כשאני מקבל ציונים נמוכים אני לא מחביא מההורים- אבל כמובן שאני לא גאה לרוץ להורים ולספר. פשוט כשהיה שלך מקבל 70, או 80- תגידי לו "כל הכבוד" וטוב שעשית כמה שיכלת. אין צורך להאשים אותו בכלום- מה שרוב ההורים עושים. בנוסף, לבקש ממנו את לוח המבחנים ולשאול אחרי כל מבחן. אולי גם לעזור לו לפני כל מבחן ולתת לו איזה "פוש" ללמוד למבחן. אל תשכחי שהבן שלך גם בגיל ההתבגרות והמון עובר לו על הראש. דברים שהוא לא יודע אם הם נורמלים או לא (לא לדאוג, הרוב כן

) פשוט תורידי מהילדים את הלץ. אבל כשהם חוזרים לשאול תמיד איך היה בבית הספר, איך היה אצל חברים, מה הם רוצים לארוחת ערב וכו'. אני מניח שגם לך יש חיים וקריירה- תנסי לספר לילדים שלך על הבעיות שלך, והם ידעו לספר לך את שלהם. "נאה דורש, נאה מקיים". ושיהיה בהצלחה

(אגב, אני אשמח אם תחזרי לעדכן אותנו)

 

[אחותו של שקספיר]

ילדים זה לא אנונה

של ילד שתקן. שנית- בואי נעשה הפרדה בין דווח על ציונים לא טובים ובין שיחות נפש או חצי נפש מדיום-רייר. אם עד היום הם לא דיברו, שניהם, אז כנראה שיש משהו "סוגר" בדפוס של המשפחה שלא היה לך אולי חשוב עד עכשיו שישוחחו. ילדים זה לא אנונה שאיך שלוחצים עליה היא נהיית מייד כווצ' ויוצא כל המיץ. יש פתוחים יותר, סגורים יותר , אבל אם עד גיל 14 הוא שתק במהות, אין שום סיבה שהוא ידבר היום. והשאלה היא כמובן, מהו הדפוס המשפחתי(כמו ששאל מי שמעלי) אתם כן מדברים? רק האפרוחים שתקנים? על מה אתם מדברים בדיוק? אולי השיחות הן דיווחיות ולא יכולות ליצור דיון ושיחה פתוחה? ועד כמה התקשורת אתכם מאפשרת בכלל שיחה פתוחה, את כתבת שאתם תומכים, לא מפחידים ומבקרים יתר על המידה כלומר יש מידה של ביקורת בכל זאת? אולי זה מאיים עליהם יותר ממה שאת חושבת? אולי הוא (היא) לא חושבים שאת יכולה להבין אותם? למה הם בוחרים במודע ,שניהם, שלא לשתף אתכם בחיים שלהם? (ואני לא מתייחסת למבחנים בכלל, שהם הפחות חשובים בעיניי לפחות). וחשבת ככה סתם בערב, להגיד להם ליד השולחן או מתישהוא , תשמעו יש לי דיבור אתכם, לא נוח לי להיות האימא כספומט, אני רוצה להיות חלק מתוך החיים שלכם (למה אגב?) אני רוצה שתשתפו אותי במה שעובר עליכם (אותה שאלה, למה זה חשוב לך?) ואני רוצה לדעת מה מפריע לכם היום לשתף אותי? את התשובות שלהם תרשמי , תתייקי טוב- ותנסי לראות מה הם אומרים לך על התקשורת שלכם, לא איך שאת חושבת שהיא (תומכים, לא מפחידים וכו) אלא איך שהם רואים אותה. זה נראה לפעמים כמו"מצא את ההבדלים" או "מצא את נקודת הדמיון".

 

[הפרי האסור 2003]

לגבי הבת

אפשר להניח לה לנפשה אם אתם מעוניינים פתחו איתה שיחה לגבי אח שלה, אין פסול בכך שהוא מתייעץ עם אחותו זה נהדר! לגבי החבאת המבחנים כנראה שהגבתם לפחות פעם אחת בצורה מפחידה אחרת לו הייתה לו שום סיבה להחביא מבחנים.