אורחת קבועה6
New member
שיחרור
ובתקופה האחרונה חזרת לחיי מבחינה נפשית ...מנסה להוציא אותך מהמחשבות, נתתי לכאב את המקום שלו, אבל דיי, כמה אפשר? כמה אפשר להחזיק בעבר? אני מסתכלת על תמונתך החדשה שהעלת לפייסבוק....ורואה אדם זר,לפניי. העיניים שלך ,הן לא אותם עיניים. המבט לא אותו מבט.
היום אתה כבר לא ב' שלי ,אתה ב' אחר. בן אדם אחר. אני מנסה בכל הכוח להמשיך הלאה, להתחזק. אני לא אוותר. אין ברירה אחרת. אני רוצה להגיע לשלווה נפשית, אני עובדת על זה, אני רוצה להיות שלמה עם עצמי... ובעיקר אני רוצה להשלים עם חסרונך, להבין שהיית טוב לי אז, והיום כבר לא. אני רוצה להיות במקום שבו אבין שאני לא רוצה לחזור אלייך, שהקשר לא היה בריא. למרות שמבינה זאת , אבל לצד זה אתה עדיין חסר לי. אני חושבת שביחס לעצמי כן התקדמתי, אולי לקחת קצת יותר קשה מה"נורמלי"... צריכה להשלוות את עצמי לעצמי ולא לאחרים.אני בחורה שונה לגמריי ממה שהייתי כשהייתי איתך. חותרת להיות חזקה יותר, עצמאית יותר....מאוד מאוד קשה לי העובדה שחסרונך חזר ללוות אותי יום,יום בתקופה האחרונה. אני לאיודעת איך אפשר להיפטר מהמחשבות הללו. אני מנסה לעשות הסחות דעת, להמשיך כי אין ברירה אחרת. לאחר זמן מה מהפרידה, הייתי יוצאת בערב עם מועקה נוראית. מועקה, שבאותו הרגע נראה שלא תעבור לעולם. אך עבר זמן, והצלחתי לצאת ללא מועקה. הצלחתי לא לחשוב עלייך או להיזכר בך הרבה.
אני לא רוצה יותר, לא רוצה יותר לכאוב עלייך. אני כבר לא יכולה יותר עם הכאב הזה. אני יודעת שזה יעבור,...קשה לי מאוד עם חסרונך..הארת לי את החיים...ואיתך הכל היה קל יותר. בלימודים, זקוקה לגאווה שלך בי, לאמונה שלך בי...חברים ומשפחה מאוד חשובים ואני לא מזלזלת, אבל זה לא אותו פידבק, לא אותה תחושה שקיבלתי ממך שהתגאת בי.שהערכת אותי. זה מאוד חסר לי. הייתי כעיוורת.. לא מוכנה להיות ככה יותר בשום קשר. קשר שבו, חייתי דרכך. אני מאמינה בגורל. או לפחות מנסה, וזה עוזר ומעודד. מנסיון העבר רואה, שכל דבר בסופו של דבר הוביל למשהו אחר, טוב יותר , מתאים יותר. אך עדיין, מאוד קשה לי להיות לבד...כולנו זקוקים לחום ואהבה.. יש גם מאין צורך כזה להוכיח לעצמך, שהנה מישהו אוהב אותך ומקבל אותך, סימן שמישהו לא סתם איתך..
ואני פונה אליכם חברי הפורום, אם יש לכם עצות איך להתחזק... אני מנסה להתמיד בשיגרה , לנסות למצוא עוד משמועיות מלבד אהבה רומנטית וזוגיות. אבל, שום כיף,שום נסיעה עם חברות,ואני אומרת את זה בצער רב, לא משתווה להנאה שהייתה לי כשהייתי איתך. ואתה , פתוח לעולם ואופטימי, נהנה עד הסוף מנסיעות,חברים,לימודים,משפחה... נכון , אנחנו שונים, אבל היוות עבורי מודל ראוי. אני מודה על כך שנכנסת לחיי,תרמת ולימדת אותי המון, מקווה שגם אני אותך. כמובן שבתור האקס המיתולוגי תמיד תהיה מיוחד עבורי. אני רוצה להאמין שלכל אחד יש תחליף.שמבחינה רציונאלית פרידות זה חק מהחיים, אנשים מתחתנים בשנית ....
לעיתים בלילות, שמרגישה בודדה, מדמיינת אותך מגיע אליי, וישן איתי כמו פעם. מחובקים. כאה בי ומסתכל עליי בעיניים נוצצות.כן אני רוצה להרגיש שוב אהובה, ואתה הזיכרון שלי לכך, ולכן אני נאחזת גם בך. למרות ההפרדה, אני מתגעגעתגם אלייך, ולא רק לתחושת האופוריה. מתגעגעת לעצות שלך, לביטחון שלך..לעיניים הנוצצות.. לשיחות לילה שלנו, שאין דבר כזה שהולכים לישון בלי לדבר עם השני, או לסמס ולאחל לילה טוב. מתגעגעת ללקום בבוקר ולראות הודעה שלך... שקמת..מתגגעת ללחזור מיום ארוך מהעבודה, הישר לזרועותייך שמחכות לי בשקיקה. מנסה להאמין לכולם שאומרים שזה יגיע לי שוב, ושיהיו לי עוד קשרים. אני לעיתים חושבת מה איתך, האם טוב לך , איך הולך לך בכל מיני מטרות שהגשמת.. רציתי ללוות אותך בהם....לתמוך...אבל כל אחד בסופו של דבר עושה את הבחירות שלו. בעצם הפרידה שלך ממני,נתת אותי לאחר. מתגגעעת כן לקנאה שלך לעיתים. אני אומרת לעצמי, שזה לא בשליטתי. הפרידה. זו הבחירה שלך. אני אמשיך להילחם , מקווה שיהיו לי כוחות. אני מייחלת לרגע הזה, שלא ארצה לחזור אלייך באמת, שלא תהיה לי חולשה אלייך. אני מתאפקת לא לסמס לך, כי אני מבינה שאני לא יכולה להטריד אנשים. וצריכה לכבד את ההחלטה שלך, למרות הצורך שמרגיש בלתי נשלט לשלוח לך. שלחתי לך מספיק בעבר. זה מאוד קשה ואני מתאפקת. מדמיינת אותי לפעמים חוזרת הביתה, ושאתה מחכה לי על הספסל שמתחת לביתי. אני יודעת שזה לא ייקרה לעולם.........אז כן,הנה עוד מכתב שלא ישלח. ההבדל בנינו, זה גם אם אתה נזכר בי פעם ב.... זה לא מציף אותך, כמו אותי. שאני דומעת בעודי רושמת את המכתב הזה. ההבדל הוא שאני זקוקה לך, ואתה לא זקוק לי.,, אתה בחיים לא תשלח לי הודעה מיוזמתך. אין לי אנרגיות כבר, איך ומאיפה מביאים את הכוחות?
אני מתה לדעת איך אוכל להמשיך הלאה.. עבר זמן, כאבתי..למה זה צריך לחזור? אפילו הסתכלתי על בנים אחרים..אבל לפתח קשר יש בי מחסום אידר.. אני פוחדת שאהיה ככה עוד שנים... יהיה לי מאוד קשה לראות אותו עם בת זוג חדשה..מנסה להכין את עצמי לזה. אני לא רוצה שזה ישבור אותי ויסיח את דעתי מהלימודים. אני רוצה שיהיה לי חבר שאוהב, ואז כבר לא יהיה לי אכפת ממך. אני מתה מפחד לראות אותך בדייט עם מישהי.. אותה עיר..אותם מקומות יציאה .......
אני יודעת שאתה תצליח, ותהיה איש העולם הגדול. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. מאחלת לך שתמיד תהיה מאושר,שתמשיך להתפתח ולהיות הבן אדם הטוב שאתה.....אין ספק שיש לך קסם אישי ולא סתם כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך. אך עדיין איני יכולה לאחל לך אושר עם בת זוג חדשה שתמצא, שאולי תתאים לך יותר ממני... קשה לי לדמיין את זה.. הייתה לי חצי שנה הרבה יותר טובה.. ללא מועקות, ימים שלמים שלא חשבתי עלייך ואן כו , לשניה ולא הציף אותי. אני בתקופה קריטית, זה לא םייר אן לא אסיים את שנת הלימודים בגללך. אני אלחם, ואנסה להתרכז בכוח. אני מתה לשחרר ממך, ההאאיחזות הזאת בעבר שרק מכאיבה. יש לכם עצות מה אני יכולה לעשות בנידון? דיי אני כבר רוצה להילחם בכוח, להזכיר שהחיים חזקים מכל בסוף. קשה לי לדמיין אותי אוהבת גבר אחר. קשה לי לראות זוגות בברים, ולחשוב שאם אראה אותך עם בת זוג כזו, שידייך נוגעות, מחבקות ונוגעות באחרת, ולא בי. כן, הפכת אותי מבחורה לאישה. לימדת אותי הכל. צללתי לעולמך. אני מרגישה ברת מזל ושהייתה לי הזכות להיות חברה שלך במשך מספר שנים לא מבוטלות.
איך להתמודד עם האובססיה? אני לא יכולה לתת לך לנהל לי את החיים בעצם חסרונך... אני לא יכולה לתת לך משמעות כל כך גדולה בחיי, שתשפיע על החלטות שלי.
בעקבות הודעה בפורום, נזכרתי בשרשרת שקנית לי... שתמיד הלכתי איתה...מתחשק לי לזרוק אותה לים, אך אני פוחדת. פוחדת שאתחרט. אולי זה יסמן מעט שחרור ממך...המפתח שלך שנתת לי, נשאר כמזכרת, מעין דימוי למפתח ללב שלך. כמו השרשרת, שייצגה את הלב שלך אצלי.
אני סובלת ואני מרגישה שזה לא פייר. יודעת שיש אסונות בעולם, זה מכניס לפורפורציה אבל עדייןף כואבת.
לעיתים מרגיש פשוט יותר מדיי. לא יכולה יותר, רוצה להשתחרר ממך ולא יודעת איך. זמן עוזר, זה נכון. אבל דיי כמה אפשר לתת לך משקל בחיי? לתת לעבר לנהל אותי? הפנטזיה מיד פוגשת את המציאות ומתפוגגת כלא הייתה. אך עדיין, למרות שעבר זמן מהפרידה, איך תסביר את העובדה, שאני עדיין זוכרת את התחושה שלך ישן איתי, מחבק אותי? שאני זוכרת את החום שהענקת לי? איך התחושה הזאת עדיין חרוט בזיכרון שלי, כאילו זה היה אתמול? ההבדל בהודעות שלך שכתבת שאני חוזרת אחורה כל כך הרבה..... אני מבינה שאתה במקום שונה לגמריי,אפילו לאיכול להרגיש אפילו במעט את האהבה שהייתה לך אליי. אלא זוכר את זה רק כזיכרון רחוק , מתוק.
תודה לקוראים.
ובתקופה האחרונה חזרת לחיי מבחינה נפשית ...מנסה להוציא אותך מהמחשבות, נתתי לכאב את המקום שלו, אבל דיי, כמה אפשר? כמה אפשר להחזיק בעבר? אני מסתכלת על תמונתך החדשה שהעלת לפייסבוק....ורואה אדם זר,לפניי. העיניים שלך ,הן לא אותם עיניים. המבט לא אותו מבט.
היום אתה כבר לא ב' שלי ,אתה ב' אחר. בן אדם אחר. אני מנסה בכל הכוח להמשיך הלאה, להתחזק. אני לא אוותר. אין ברירה אחרת. אני רוצה להגיע לשלווה נפשית, אני עובדת על זה, אני רוצה להיות שלמה עם עצמי... ובעיקר אני רוצה להשלים עם חסרונך, להבין שהיית טוב לי אז, והיום כבר לא. אני רוצה להיות במקום שבו אבין שאני לא רוצה לחזור אלייך, שהקשר לא היה בריא. למרות שמבינה זאת , אבל לצד זה אתה עדיין חסר לי. אני חושבת שביחס לעצמי כן התקדמתי, אולי לקחת קצת יותר קשה מה"נורמלי"... צריכה להשלוות את עצמי לעצמי ולא לאחרים.אני בחורה שונה לגמריי ממה שהייתי כשהייתי איתך. חותרת להיות חזקה יותר, עצמאית יותר....מאוד מאוד קשה לי העובדה שחסרונך חזר ללוות אותי יום,יום בתקופה האחרונה. אני לאיודעת איך אפשר להיפטר מהמחשבות הללו. אני מנסה לעשות הסחות דעת, להמשיך כי אין ברירה אחרת. לאחר זמן מה מהפרידה, הייתי יוצאת בערב עם מועקה נוראית. מועקה, שבאותו הרגע נראה שלא תעבור לעולם. אך עבר זמן, והצלחתי לצאת ללא מועקה. הצלחתי לא לחשוב עלייך או להיזכר בך הרבה.
אני לא רוצה יותר, לא רוצה יותר לכאוב עלייך. אני כבר לא יכולה יותר עם הכאב הזה. אני יודעת שזה יעבור,...קשה לי מאוד עם חסרונך..הארת לי את החיים...ואיתך הכל היה קל יותר. בלימודים, זקוקה לגאווה שלך בי, לאמונה שלך בי...חברים ומשפחה מאוד חשובים ואני לא מזלזלת, אבל זה לא אותו פידבק, לא אותה תחושה שקיבלתי ממך שהתגאת בי.שהערכת אותי. זה מאוד חסר לי. הייתי כעיוורת.. לא מוכנה להיות ככה יותר בשום קשר. קשר שבו, חייתי דרכך. אני מאמינה בגורל. או לפחות מנסה, וזה עוזר ומעודד. מנסיון העבר רואה, שכל דבר בסופו של דבר הוביל למשהו אחר, טוב יותר , מתאים יותר. אך עדיין, מאוד קשה לי להיות לבד...כולנו זקוקים לחום ואהבה.. יש גם מאין צורך כזה להוכיח לעצמך, שהנה מישהו אוהב אותך ומקבל אותך, סימן שמישהו לא סתם איתך..
ואני פונה אליכם חברי הפורום, אם יש לכם עצות איך להתחזק... אני מנסה להתמיד בשיגרה , לנסות למצוא עוד משמועיות מלבד אהבה רומנטית וזוגיות. אבל, שום כיף,שום נסיעה עם חברות,ואני אומרת את זה בצער רב, לא משתווה להנאה שהייתה לי כשהייתי איתך. ואתה , פתוח לעולם ואופטימי, נהנה עד הסוף מנסיעות,חברים,לימודים,משפחה... נכון , אנחנו שונים, אבל היוות עבורי מודל ראוי. אני מודה על כך שנכנסת לחיי,תרמת ולימדת אותי המון, מקווה שגם אני אותך. כמובן שבתור האקס המיתולוגי תמיד תהיה מיוחד עבורי. אני רוצה להאמין שלכל אחד יש תחליף.שמבחינה רציונאלית פרידות זה חק מהחיים, אנשים מתחתנים בשנית ....
לעיתים בלילות, שמרגישה בודדה, מדמיינת אותך מגיע אליי, וישן איתי כמו פעם. מחובקים. כאה בי ומסתכל עליי בעיניים נוצצות.כן אני רוצה להרגיש שוב אהובה, ואתה הזיכרון שלי לכך, ולכן אני נאחזת גם בך. למרות ההפרדה, אני מתגעגעתגם אלייך, ולא רק לתחושת האופוריה. מתגעגעת לעצות שלך, לביטחון שלך..לעיניים הנוצצות.. לשיחות לילה שלנו, שאין דבר כזה שהולכים לישון בלי לדבר עם השני, או לסמס ולאחל לילה טוב. מתגעגעת ללקום בבוקר ולראות הודעה שלך... שקמת..מתגגעת ללחזור מיום ארוך מהעבודה, הישר לזרועותייך שמחכות לי בשקיקה. מנסה להאמין לכולם שאומרים שזה יגיע לי שוב, ושיהיו לי עוד קשרים. אני לעיתים חושבת מה איתך, האם טוב לך , איך הולך לך בכל מיני מטרות שהגשמת.. רציתי ללוות אותך בהם....לתמוך...אבל כל אחד בסופו של דבר עושה את הבחירות שלו. בעצם הפרידה שלך ממני,נתת אותי לאחר. מתגגעעת כן לקנאה שלך לעיתים. אני אומרת לעצמי, שזה לא בשליטתי. הפרידה. זו הבחירה שלך. אני אמשיך להילחם , מקווה שיהיו לי כוחות. אני מייחלת לרגע הזה, שלא ארצה לחזור אלייך באמת, שלא תהיה לי חולשה אלייך. אני מתאפקת לא לסמס לך, כי אני מבינה שאני לא יכולה להטריד אנשים. וצריכה לכבד את ההחלטה שלך, למרות הצורך שמרגיש בלתי נשלט לשלוח לך. שלחתי לך מספיק בעבר. זה מאוד קשה ואני מתאפקת. מדמיינת אותי לפעמים חוזרת הביתה, ושאתה מחכה לי על הספסל שמתחת לביתי. אני יודעת שזה לא ייקרה לעולם.........אז כן,הנה עוד מכתב שלא ישלח. ההבדל בנינו, זה גם אם אתה נזכר בי פעם ב.... זה לא מציף אותך, כמו אותי. שאני דומעת בעודי רושמת את המכתב הזה. ההבדל הוא שאני זקוקה לך, ואתה לא זקוק לי.,, אתה בחיים לא תשלח לי הודעה מיוזמתך. אין לי אנרגיות כבר, איך ומאיפה מביאים את הכוחות?
אני מתה לדעת איך אוכל להמשיך הלאה.. עבר זמן, כאבתי..למה זה צריך לחזור? אפילו הסתכלתי על בנים אחרים..אבל לפתח קשר יש בי מחסום אידר.. אני פוחדת שאהיה ככה עוד שנים... יהיה לי מאוד קשה לראות אותו עם בת זוג חדשה..מנסה להכין את עצמי לזה. אני לא רוצה שזה ישבור אותי ויסיח את דעתי מהלימודים. אני רוצה שיהיה לי חבר שאוהב, ואז כבר לא יהיה לי אכפת ממך. אני מתה מפחד לראות אותך בדייט עם מישהי.. אותה עיר..אותם מקומות יציאה .......
אני יודעת שאתה תצליח, ותהיה איש העולם הגדול. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. מאחלת לך שתמיד תהיה מאושר,שתמשיך להתפתח ולהיות הבן אדם הטוב שאתה.....אין ספק שיש לך קסם אישי ולא סתם כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך. אך עדיין איני יכולה לאחל לך אושר עם בת זוג חדשה שתמצא, שאולי תתאים לך יותר ממני... קשה לי לדמיין את זה.. הייתה לי חצי שנה הרבה יותר טובה.. ללא מועקות, ימים שלמים שלא חשבתי עלייך ואן כו , לשניה ולא הציף אותי. אני בתקופה קריטית, זה לא םייר אן לא אסיים את שנת הלימודים בגללך. אני אלחם, ואנסה להתרכז בכוח. אני מתה לשחרר ממך, ההאאיחזות הזאת בעבר שרק מכאיבה. יש לכם עצות מה אני יכולה לעשות בנידון? דיי אני כבר רוצה להילחם בכוח, להזכיר שהחיים חזקים מכל בסוף. קשה לי לדמיין אותי אוהבת גבר אחר. קשה לי לראות זוגות בברים, ולחשוב שאם אראה אותך עם בת זוג כזו, שידייך נוגעות, מחבקות ונוגעות באחרת, ולא בי. כן, הפכת אותי מבחורה לאישה. לימדת אותי הכל. צללתי לעולמך. אני מרגישה ברת מזל ושהייתה לי הזכות להיות חברה שלך במשך מספר שנים לא מבוטלות.
איך להתמודד עם האובססיה? אני לא יכולה לתת לך לנהל לי את החיים בעצם חסרונך... אני לא יכולה לתת לך משמעות כל כך גדולה בחיי, שתשפיע על החלטות שלי.
בעקבות הודעה בפורום, נזכרתי בשרשרת שקנית לי... שתמיד הלכתי איתה...מתחשק לי לזרוק אותה לים, אך אני פוחדת. פוחדת שאתחרט. אולי זה יסמן מעט שחרור ממך...המפתח שלך שנתת לי, נשאר כמזכרת, מעין דימוי למפתח ללב שלך. כמו השרשרת, שייצגה את הלב שלך אצלי.
אני סובלת ואני מרגישה שזה לא פייר. יודעת שיש אסונות בעולם, זה מכניס לפורפורציה אבל עדייןף כואבת.
לעיתים מרגיש פשוט יותר מדיי. לא יכולה יותר, רוצה להשתחרר ממך ולא יודעת איך. זמן עוזר, זה נכון. אבל דיי כמה אפשר לתת לך משקל בחיי? לתת לעבר לנהל אותי? הפנטזיה מיד פוגשת את המציאות ומתפוגגת כלא הייתה. אך עדיין, למרות שעבר זמן מהפרידה, איך תסביר את העובדה, שאני עדיין זוכרת את התחושה שלך ישן איתי, מחבק אותי? שאני זוכרת את החום שהענקת לי? איך התחושה הזאת עדיין חרוט בזיכרון שלי, כאילו זה היה אתמול? ההבדל בהודעות שלך שכתבת שאני חוזרת אחורה כל כך הרבה..... אני מבינה שאתה במקום שונה לגמריי,אפילו לאיכול להרגיש אפילו במעט את האהבה שהייתה לך אליי. אלא זוכר את זה רק כזיכרון רחוק , מתוק.
תודה לקוראים.