שיחת חולין../images/Emo104.gif (יצא קצת ארוך)
רוצה לשתף אתכן בשיחה על ארוחת ערב שהייתה לי עם הגדול (עוד מעט 6)אתמול בערב. ישבנו ואכלנו ארוחת ערב שהכנו ביחד. דיברנו על יום הזיכרון ועל הטקס שיהיה היום אצליהם בגן. ושאלתי אם הוא יודע את מי אנחנו זוכרים אז הוא כמובן אמר את החיילים שנלחמו במלחמות. "אבל אמא"..... "מה חמוד?" "אני לא רוצה להיות חייל"..... "למה חמוד?" "אבל אמא"..... "כן" "אבל אם אני אהיה חייל אז אני אמות....ואני לא רוצה למות" "חמוד לא כל החיילים מתים, לפעמים כשיש קרבות אז לפעמים נהרגים בקרב" ושתבינו זה רק ממה שהוא קולט מסביב כי בבית אם עולה משהו ממנו אז מדברים ישר ואמיתי אבל אין חדשות בטלויזיה ולא פתוח רדיו שמוסר את כל פרטי המאורעות ברקע. ואז כשהוא נרגע ודיברנו על להגן על הבית שלנו הפרטי ומשם על הבית שלנו שזו מדינת ישראל ושהמדינה בת 54, אז הוא רצה לעשות קצת סדר בהיסטוריה שלו והבנתי כמה בלאגן יש לו בראש. "אז החיילים שאנחנו זוכרים זה אלה שנלחמו בשואה נכון?" לא נשמה שלי לזה היה יום השואה בשבוע שעבר" "אה כן שהרגו 6 מיליון יהודים ואנחנו זוכרים אותם ..אז הם גם נלחמו?" "כן רבים מהם נלחמו" "אה ...אז מתי יצאנו ממצרים? אחרי השואה??" "לא גוזל שלי יציאת מיצריים הייתה לפני המון המון שנים (כאילו שמבחינתו השואה לא הייתה לפני המון המון שנים
) בקיצור בילינו את הערב בלעשות קצת סדר בכל הבלאגן כי העומס בתקופה הזו הוא קצת קשה לו לעיכול- פסח..יום השואה...יום הזיכרון..יום העצמאות... מלא מלחמות, לוחמים, גיבורים, מתים, חיים, ניצחון, אובדן...והוא עוד כל כך קטן, וכמה חרדות פתאום עולים. ניסיתי לחשוב איך אני ראיתי חיילים כשהייתי בגילו. ראיתי גיבורים, כולם רצו להיות חיילים כשיגדלו וכמה הדברים שונים היום, הנפש הקטנה הזו כשהיא חושבת על חייל היא רואה מוות. אחרי הצפירה, הוא אומר: "אבל אמא.....(איך כל המשפטים ולא משנה מה הקשר מתחילים באבל אמא...לא הצלחתי להבין)" "כן אוצר שלי" כשהיה הטוווווווווווו הזה" "הצפירה?" " כן. אז חשבתי על כל החיילים חזק חזק".
רוצה לשתף אתכן בשיחה על ארוחת ערב שהייתה לי עם הגדול (עוד מעט 6)אתמול בערב. ישבנו ואכלנו ארוחת ערב שהכנו ביחד. דיברנו על יום הזיכרון ועל הטקס שיהיה היום אצליהם בגן. ושאלתי אם הוא יודע את מי אנחנו זוכרים אז הוא כמובן אמר את החיילים שנלחמו במלחמות. "אבל אמא"..... "מה חמוד?" "אני לא רוצה להיות חייל"..... "למה חמוד?" "אבל אמא"..... "כן" "אבל אם אני אהיה חייל אז אני אמות....ואני לא רוצה למות" "חמוד לא כל החיילים מתים, לפעמים כשיש קרבות אז לפעמים נהרגים בקרב" ושתבינו זה רק ממה שהוא קולט מסביב כי בבית אם עולה משהו ממנו אז מדברים ישר ואמיתי אבל אין חדשות בטלויזיה ולא פתוח רדיו שמוסר את כל פרטי המאורעות ברקע. ואז כשהוא נרגע ודיברנו על להגן על הבית שלנו הפרטי ומשם על הבית שלנו שזו מדינת ישראל ושהמדינה בת 54, אז הוא רצה לעשות קצת סדר בהיסטוריה שלו והבנתי כמה בלאגן יש לו בראש. "אז החיילים שאנחנו זוכרים זה אלה שנלחמו בשואה נכון?" לא נשמה שלי לזה היה יום השואה בשבוע שעבר" "אה כן שהרגו 6 מיליון יהודים ואנחנו זוכרים אותם ..אז הם גם נלחמו?" "כן רבים מהם נלחמו" "אה ...אז מתי יצאנו ממצרים? אחרי השואה??" "לא גוזל שלי יציאת מיצריים הייתה לפני המון המון שנים (כאילו שמבחינתו השואה לא הייתה לפני המון המון שנים
