שיחת טלפון בין אסאד לבין ראש ממשלת ישראל.
להלן שיחת טלפון דמיונית (שאורגנה ע"י ראש ממשלת טורקיה), משנת 2011, בין בשאר אסאד לבין ראש ממשלת ישראל (הבא): ראש ממשלת ישראל: "הלו? בשאר?" אסאד: "מדבר". ראש ממשלת ישראל: "אהלן הנשיא דוקטור בשאר אסאד. מדבר ראש ממשלת ישראל. הבה נדלג על כל מילות הנימוסין המקדימות, וניגש ישר לענין. אז שמע חביבי, בענין הסכסוך המתמשך בין ישראל לסוריה - אתמול בלילה חשבתי על זה הרבה, ובסוף היגעתי למסקנה שיש רק שתי ברירות". אסאד: "רק שתיים? זה קצת נשמע לי כמו איזה אולטימטום, אתה מנסה לאיים כאן על מישהו?" ראש ממשלת ישראל: "לא, למה? מתנצל אם זה היה נשמע ככה. האמת, בעקבות ההערה שלך, וכשאני חושב על זה עכשיו, אני רואה שחוץ משתי הברירות - שעליהן חשבתי אמש ושאותן עוד לא פירטתי לך - יש בתיאוריה לפחות עוד שתיים נוספות, אבל מה, לא כל כך רלבנטיות, דהיינו: אופציה שלישית של המשך הסטטוס הקוו - שלזה אתה הרי לא תסכים לעולם..." אסאד: "נו, כמובן..." ראש ממשלת ישראל: "ועוד אופציה תיאורטית רביעית של: שטחים תמורת שטחים, מה שנקרא: חלוקת הארץ, דהיינו: אנחנו נקרע לך - מתוך אדמתה הנוכחית של ישראל - את הגולן כולו בשלמותו, אתה תקרע לנו - מתוך אדמתה הנוכחית של סוריה - איזשהו שטח שיהיה כולו ובשלמותו שקול לגולן מבחינת גודל ומבחינה אסטרטגית ומבחינת משאבי טבע וכו' וכו'. אבל אתה הרי תסרב גם לאופציה הזאת, ובצדק, שהרי איזה עם נורמלי יתנדב למסור שטח ממולדתו ההיסטורית". אסאד: "נכון, נכון מאד, בצדק אסרב. אל תשכח: אני מנהיג של עם שגאה במולדתו ובהיסטוריה שלו". ראש ממשלת ישראל: "ידעתי. לכן דילגתי על כל האופציות הבלתי רלבנטיות האלה, ורציתי לעבור ישר לשתי האופציות המדיניות האמיתיות היחידות שנותרו". אסאד: "נו, אל תמתח אותי, נא דבר ישר לעניין..." ראש ממשלת ישראל: "בסדר, מייד. רק הערה פצפונת, אפרופו מה שהזכרת על עם שגאה במולדתו ובהיסטוריה שלו, אל תשכח שלא רק הסורים גאים. שים לב שבויקיפדיה האנגלית והערבית (ולא רק העברית) כתוב משהו מאד מעניין על מולדתי, העיר קצרין שנמצאת בגולן ושבה נולדתי בשנת 69. מצויין שם שהיא היתה חלק מן המדינה היהודית של ימי הבית השני - עוד הרבה לפני שהיתה מדינה כזו ששמה סוריה". אסאד: "תגיד, אתה נורמלי? אתה רוצה שלום, או הרצאות על היסטוריה שלא מעניינת כאן את אף אחד? יש לך רק שתי ברירות: או שאתה מדבר תכלס, או שאני טורק את הטלפון". ראש ממשלת ישראל: "ואאלה צודק. ההיסטוריה לא מעניינת את אף אחד, השלום הרבה יותר מעניין. בקיצור, אנחנו מגיעים לשתי האופציות המדיניות היחידות שנותרו, והן - כמובן: שלום תמורת שלום, או: מלחמה תמורת מלחמה. עצתי לך, אל תהיה סרבן שלום, ולך על האופציה הראשונה. כמובן, אם תחליט שאתה מעדיף את האופציה השניה - זה גם כן לגיטימי, ואז תקבל בחזרה מלחמה, ובמלחמה - כמו במלחמה, כלומר: זו לא תהיה רק הפצצת איזה כור צפון-קוריאני מסכן, אלא זו תהיה מלחמת עד חורמה. אבל מה, יש בעיה עם האופציה הזאת: פשוט כולם יפסידו, גם אתה. פשוט לא כדאי. לא כדאי להיות סרבן שלום. לכן אני מייעץ בשבילך: לך על האופציה הראשונה מבין השתיים, דהיינו אופציית השלום; שמע לי, זו עיצה ידידותית". אסאד: "לך לעזאזל". ראש ממשלת ישראל: "עצתי לך, אל תהיה סרבן של שלום. האמנם כך תרצה להצטייר בעיני העולם? סרבן שלום?" בשאר טורק את הטלפון בחמת זעם. ראש ממשלת ישראל מצית סיגריית-דובק מהוהה, כבר החמישית בשעה האחרונה, ולוחש לעצמו בפיזור נפש: "נו טוב, לפחות ניסיתי. אז בלית ברירה, מה שנותר לנו כעת על השולחן - זו רק האופציה הקדומה ההיא: אופציית הסטטוס קוו. איך אמר פעם מישהו? כי אין חדש תחת השמש..." השמש החלה שוקעת בין הרי גולן הושט היד וגע בם, ונעלמת לה בין צמרות האלונים של סמטאות דמשק. רק קריאת המואזין מפרה את הדממה בחדרו של בשאר. הוא מצית סיגריה לבנונית משובחת - כבר החמישית בשעה האחרונה, ולוחש לעצמו מתוך אובדן עיצות: "הוא נורמלי? שטחים תמורת שטחים? שלום תמורת שלום? מלחמה תמורת מלחמה? העם היהודי גאה במולדתו ובהיסטוריה שלו? הרי כשכל ראשי ממשלות ישראל הקודמים ביקשו שנרשה להם לפתוח פה שגרירות וללקק חומוס בדמשק - הם היו מוכנים ממש לזחול לנו על ארבע, ולהודות בפה מלא שתמורת הרשות הזאת שניתן להם - הם יוותרו לנו גם על סו-קולד: "קצרין ההיסטורית" ועל כל הבילבולי שכל שלהם, ויתנו לנו קומפלט את כל אדמת הגולן עד קוי 67, כולל הבשן והארגוב וכולל כל הבבלטים של ממלכת דויד והורדוס וקלונימוס וטוסטוס, אז מה כל הקשקוש הזה עכשיו? עם שגאה במולדתו ובהיסטוריה שלו? הוא צוחק עלי? שיגיד ישר על ההתחלה שהוא רוצה סטטוס קוו, ככה לפחות היינו חוסכים את שיחת הטלפון המטופשת הזאת..." נעירת אתון קוטעת את חוט מחשבתו של בשאר. דפיקה נשמעת בדלת. בשאר פותח למנקה, שניגש לפנות את המאפרה מבידלי הסיגריות.
להלן שיחת טלפון דמיונית (שאורגנה ע"י ראש ממשלת טורקיה), משנת 2011, בין בשאר אסאד לבין ראש ממשלת ישראל (הבא): ראש ממשלת ישראל: "הלו? בשאר?" אסאד: "מדבר". ראש ממשלת ישראל: "אהלן הנשיא דוקטור בשאר אסאד. מדבר ראש ממשלת ישראל. הבה נדלג על כל מילות הנימוסין המקדימות, וניגש ישר לענין. אז שמע חביבי, בענין הסכסוך המתמשך בין ישראל לסוריה - אתמול בלילה חשבתי על זה הרבה, ובסוף היגעתי למסקנה שיש רק שתי ברירות". אסאד: "רק שתיים? זה קצת נשמע לי כמו איזה אולטימטום, אתה מנסה לאיים כאן על מישהו?" ראש ממשלת ישראל: "לא, למה? מתנצל אם זה היה נשמע ככה. האמת, בעקבות ההערה שלך, וכשאני חושב על זה עכשיו, אני רואה שחוץ משתי הברירות - שעליהן חשבתי אמש ושאותן עוד לא פירטתי לך - יש בתיאוריה לפחות עוד שתיים נוספות, אבל מה, לא כל כך רלבנטיות, דהיינו: אופציה שלישית של המשך הסטטוס הקוו - שלזה אתה הרי לא תסכים לעולם..." אסאד: "נו, כמובן..." ראש ממשלת ישראל: "ועוד אופציה תיאורטית רביעית של: שטחים תמורת שטחים, מה שנקרא: חלוקת הארץ, דהיינו: אנחנו נקרע לך - מתוך אדמתה הנוכחית של ישראל - את הגולן כולו בשלמותו, אתה תקרע לנו - מתוך אדמתה הנוכחית של סוריה - איזשהו שטח שיהיה כולו ובשלמותו שקול לגולן מבחינת גודל ומבחינה אסטרטגית ומבחינת משאבי טבע וכו' וכו'. אבל אתה הרי תסרב גם לאופציה הזאת, ובצדק, שהרי איזה עם נורמלי יתנדב למסור שטח ממולדתו ההיסטורית". אסאד: "נכון, נכון מאד, בצדק אסרב. אל תשכח: אני מנהיג של עם שגאה במולדתו ובהיסטוריה שלו". ראש ממשלת ישראל: "ידעתי. לכן דילגתי על כל האופציות הבלתי רלבנטיות האלה, ורציתי לעבור ישר לשתי האופציות המדיניות האמיתיות היחידות שנותרו". אסאד: "נו, אל תמתח אותי, נא דבר ישר לעניין..." ראש ממשלת ישראל: "בסדר, מייד. רק הערה פצפונת, אפרופו מה שהזכרת על עם שגאה במולדתו ובהיסטוריה שלו, אל תשכח שלא רק הסורים גאים. שים לב שבויקיפדיה האנגלית והערבית (ולא רק העברית) כתוב משהו מאד מעניין על מולדתי, העיר קצרין שנמצאת בגולן ושבה נולדתי בשנת 69. מצויין שם שהיא היתה חלק מן המדינה היהודית של ימי הבית השני - עוד הרבה לפני שהיתה מדינה כזו ששמה סוריה". אסאד: "תגיד, אתה נורמלי? אתה רוצה שלום, או הרצאות על היסטוריה שלא מעניינת כאן את אף אחד? יש לך רק שתי ברירות: או שאתה מדבר תכלס, או שאני טורק את הטלפון". ראש ממשלת ישראל: "ואאלה צודק. ההיסטוריה לא מעניינת את אף אחד, השלום הרבה יותר מעניין. בקיצור, אנחנו מגיעים לשתי האופציות המדיניות היחידות שנותרו, והן - כמובן: שלום תמורת שלום, או: מלחמה תמורת מלחמה. עצתי לך, אל תהיה סרבן שלום, ולך על האופציה הראשונה. כמובן, אם תחליט שאתה מעדיף את האופציה השניה - זה גם כן לגיטימי, ואז תקבל בחזרה מלחמה, ובמלחמה - כמו במלחמה, כלומר: זו לא תהיה רק הפצצת איזה כור צפון-קוריאני מסכן, אלא זו תהיה מלחמת עד חורמה. אבל מה, יש בעיה עם האופציה הזאת: פשוט כולם יפסידו, גם אתה. פשוט לא כדאי. לא כדאי להיות סרבן שלום. לכן אני מייעץ בשבילך: לך על האופציה הראשונה מבין השתיים, דהיינו אופציית השלום; שמע לי, זו עיצה ידידותית". אסאד: "לך לעזאזל". ראש ממשלת ישראל: "עצתי לך, אל תהיה סרבן של שלום. האמנם כך תרצה להצטייר בעיני העולם? סרבן שלום?" בשאר טורק את הטלפון בחמת זעם. ראש ממשלת ישראל מצית סיגריית-דובק מהוהה, כבר החמישית בשעה האחרונה, ולוחש לעצמו בפיזור נפש: "נו טוב, לפחות ניסיתי. אז בלית ברירה, מה שנותר לנו כעת על השולחן - זו רק האופציה הקדומה ההיא: אופציית הסטטוס קוו. איך אמר פעם מישהו? כי אין חדש תחת השמש..." השמש החלה שוקעת בין הרי גולן הושט היד וגע בם, ונעלמת לה בין צמרות האלונים של סמטאות דמשק. רק קריאת המואזין מפרה את הדממה בחדרו של בשאר. הוא מצית סיגריה לבנונית משובחת - כבר החמישית בשעה האחרונה, ולוחש לעצמו מתוך אובדן עיצות: "הוא נורמלי? שטחים תמורת שטחים? שלום תמורת שלום? מלחמה תמורת מלחמה? העם היהודי גאה במולדתו ובהיסטוריה שלו? הרי כשכל ראשי ממשלות ישראל הקודמים ביקשו שנרשה להם לפתוח פה שגרירות וללקק חומוס בדמשק - הם היו מוכנים ממש לזחול לנו על ארבע, ולהודות בפה מלא שתמורת הרשות הזאת שניתן להם - הם יוותרו לנו גם על סו-קולד: "קצרין ההיסטורית" ועל כל הבילבולי שכל שלהם, ויתנו לנו קומפלט את כל אדמת הגולן עד קוי 67, כולל הבשן והארגוב וכולל כל הבבלטים של ממלכת דויד והורדוס וקלונימוס וטוסטוס, אז מה כל הקשקוש הזה עכשיו? עם שגאה במולדתו ובהיסטוריה שלו? הוא צוחק עלי? שיגיד ישר על ההתחלה שהוא רוצה סטטוס קוו, ככה לפחות היינו חוסכים את שיחת הטלפון המטופשת הזאת..." נעירת אתון קוטעת את חוט מחשבתו של בשאר. דפיקה נשמעת בדלת. בשאר פותח למנקה, שניגש לפנות את המאפרה מבידלי הסיגריות.
