"שיט!"
אמרה הילדה כשהאוטובוס חלף לנגד עיניה מרחוק. "עוד 15 דקות של אומללות" חשבה הילדה כשנעמדה בתוך התחנה. "מה אעשה עם חיי?" תהתה בזמן שחיכתה. לפתע נעמדה מולה אישה מוזרה, וצעיף לצווארה. "לא חם לה?" שאלה את עצמה הילדה המתבוננת בה. "צ'טו טי גאבאריש? (מה את אומרת?)" אמרה האישה לחברתה. המשיכה הילדה להתבונן באישה המוזרה. שיערה הבלונדיני האסוף לקוקו עליון, משקפיים גדולות וענקיות הבוהות באופק הרחוק, צעיף לצאוורה המתפרץ מתוך חְזָה, חולצתה המצביעה על קווי גופה, חצאיתה המשתפלת עד לקרסולה, ואצבעות רגליה המבצבצות, הגלויות והחופשיות, והן לך לוחשות: "זאפומני, ז'יזנ' פרקראסנה! (זיכרי, החיים יפים!)"
אמרה הילדה כשהאוטובוס חלף לנגד עיניה מרחוק. "עוד 15 דקות של אומללות" חשבה הילדה כשנעמדה בתוך התחנה. "מה אעשה עם חיי?" תהתה בזמן שחיכתה. לפתע נעמדה מולה אישה מוזרה, וצעיף לצווארה. "לא חם לה?" שאלה את עצמה הילדה המתבוננת בה. "צ'טו טי גאבאריש? (מה את אומרת?)" אמרה האישה לחברתה. המשיכה הילדה להתבונן באישה המוזרה. שיערה הבלונדיני האסוף לקוקו עליון, משקפיים גדולות וענקיות הבוהות באופק הרחוק, צעיף לצאוורה המתפרץ מתוך חְזָה, חולצתה המצביעה על קווי גופה, חצאיתה המשתפלת עד לקרסולה, ואצבעות רגליה המבצבצות, הגלויות והחופשיות, והן לך לוחשות: "זאפומני, ז'יזנ' פרקראסנה! (זיכרי, החיים יפים!)"