לא מצאתי אז כותבת... (בעעעעעעעעעע)
חחחח תתכוננו זה ארוך בטירוףףףף... אה וד"א חלק מהסוגריים הוא הוספות שלי... סורי אם זה מפריע...
בלוטות רוק להקות הבנים מפנות את מקומן לגיטרות מנסרות סטייל מארון 5, ראסמוס, קין ודה קולינג. הסנונית הראשונה שלנו היא שייגעצ (יאהההה בייבי). "משקאות חריפים", האלבום השני של הלהקה, הביא את האטרףף, יובל והשייגעצים הביאו את המעריצות, ולי-שי הרצוג, שהיה בהופעה בחיפה, הביא את השאלות. מוזיקה, הופעות, נשים יפות, אלכוהול ומה שביניהם. ראיון מיוחד. מועדון ה"סיטי הול" בחיפה, הופעה של שייגעצ. מה יכול להיות טוב יותר מלשמוע גיטרות צווחניות משולבות בדיסטורשן איכותי? ההיסטריה, מתברר, מתחילה כבר בכניסה. שעתיים לפני ההופעה תוקפת אותי חבורת צעירות שמוכנות לעשות כמעט הכל כדי להגיע למרחק 30 מילימטר מהתהילה- חברי להקת שייגעצ. לאחר בירור קטן, מתברר שנפלתי למארב מתוכנן היטב, שלא היה מבייש את סיירת מטכ"ל. מעריצות שרופות במדים, ססמאות ושאר חומרי הסתה, שמתזזות בכל הארץ, וזה בכלל לא משנה אם זה כרמיאל או הוד השרון, כדי לשיר, להשתולל ולסגוד לאלילים שלהן. בין צרחה אחת לצווחה שניה, ניסיתי להבין מה ההיסטריה סביב תופעת השייגעצייה. אז כבר בהתחלה שאלתי את הגרופיות הנלהבות איזה שלושה שירים הן היו לוקחות איתן לאי בודד. התשובה היא "מרלין מונרו", "ניו יורק רפיח" ועוד שיר שעוסק בעבודת כפיים שפופולרית במיוחד בקרב בני נוער מתבגרים (אני מנחשת שמדובר ב"עושה ביד"... חחחח). אה, כן, אחת מהן רצתה לקחת לאי בודד את שיקו פלדמן הגיטריסט! לאחר חילוץ בסיוע כוחות הביטחון (בלי הראל מויאל בעעעעע), הצלחתי לצאת מהמארב ולהיכנס סוף סוף למועדון, כשאני משאיר מאחורי הסורגים שלוש בנות עם מבטי תחנונים ומספיק לתפוס תמונה, ככה, שיהיה, למזכרת.(התמונה מצורפת לכתבה, ד"א)
שירים באוטובוס מי שעדיין לא נתקל בתופעה ולא צופה בערוץ 24 או שומע רדיו, און סתם לא חי במדינה הזאת או על כדור הארץ, רצוי שייפקח את עייניו וידע , שיש פה לפחות להקה מקומית אחת שמיישרת קו עם מה שקורה היום בחו"ל-להקות בנים עם גיטרות מנסרות, סטייל מארון 5, ראסמוס, קין ודה קולינג. יובל מנדלסון, מנהיג הלהקה, מצליח לאחר אינספור הקמות ופירוקים, תהליך שעובר כל רוקיסט מתבגר, להקים הרכב עם שיקו הגיטריסט, אבי מרקוביץ הבסיסט ואסף (אספיס ארר) רייז על התופים. גבירותיי ורבותיי קבלו את השייגעצ!!!! ואם כבר שאלתם, ותודה רבה באמת, אז לא מדובר ביובל מנדלסון והשייגעצים, אלא בלהקה חיה ונושמת. הדבר המצחיק הוא שיובל הוא הצעיר בחבורה(22.ארר רק עוד חודש הוא עדיין 21. למי שלא יודע יובל נולד ב25 לאוקטובר 1982). השאר בני 25 פלוס. מדובר בקבוצה מגובשת של חברים בלב ובנפש, שמתחלקים כמעט בכל. אחוות הגיטרה החשמלית. העובדה שיובל כותב את רוב הטקסטים לא משפיעה על מערך ההחלטות, ואם יש מחלוקת, מצביעים, ממש כמו ביוון העתיקה או בבחירות לוועד הכיתה. דמוקרטיה ורוקנרול הולכים ביחד, מתברר. ואיך זה עובד? הנוסחה להכנת השייגעצ, התשובה לאיך שיר נולד, יכולה להפתיע אתכם: הם אוהבים לכתוב שירים בלחץ. יובל: " דווקא כל פעם שלא שלא רציתי לכתוב שיר, כתבתי. את השירים הטובים שלנו כתבתי במעט זמן ובמקומות מוזרים כמו ברחוב או באוטובוס." (cool!) יובל מביא את השיר והרעיון ללחן לחברים, ומשם כל אחד עוסק בשלו. שיקו: "אין נוסחה. אנחנו מנגנים וחושבים על הרעיון תוך כדי". אסף מסביר שהם מנסים את החומרים הגולמיים בהופעות וכך מפתחים את הרעיון.
מפוצץ בהורמונים "משקאות חריפים" הוא אלבומה השני של שייגעצ. ניסיון לברר מה השתנה בין שני האלבומים, מוביל לחברת התקליטים של הלהקה בהווה, "הד ארצי", שעשתה נפלאות עבורם והצליחה להביא את הפריצה. יש להם לוח הופעות צפוף וימבה התעסקות סביבם. ככה זה בשואוביז: אם אתה נראה עסוק, אתה בטח עסוק. ואם אתה עסוק, אז צריך לשים לב אלייך, לא? אז הם רצים מהופעות לאירועים חברתיים ולשאר פעילויות של יחסי ציבור, ויובל ממש אוהב את כל האקשן הזה, אחרת היה מוצא עצמו תקוע מול הקופסה וצופה ב"מיכאלה" וב"סימפסונס". כמו פיטר פן, הוא לא רוצה לגדול ולהשתנות (מישו אמר שהוא צריך?? הוא מאמי ככה....), אבל הוא כבר חושב על האלבום הבא. יובל: "בשלוש וחצי השנים שעברנו השתננו מאוד, ואנחנו מוכנים לפרוץ קדימה". "משקאות חריפים" מדבר על נשים יפות. יובל: "אני מלא הורמונים, חושב כל הזמן על נשים יפות. בגילי ההורמונים גועשים ואני שטוף זימה, לכן אני כותב על כך". (אווווו זה טוב
) אבל אל תיתנו להצהרה שלהם " רוצים לקיים יחסי מין עם כל הילדות שבכל התיכונים" להטעות אתכם. מדובר בילדים טובים ומאוד לא פנויים. (לי-ישי, תגיד, היית חייב להרוס לי פנטזיה??? מניאקקקקקק) מצטערים בנות, ליובל יש חברה, וגם אם על הבמה הוא מרשה לעצמו להיות שלכן, ואין לו בעיה לדבר על זה ולקרוא לכן חרמניות, הוא תפוס לגמרי. (עכשיו בהחלט הגזמתתתת לי-שי!!!! אני יודעת ת'עובדה הזאת וזה לא מעניין אותי כרגע...) בכלל, עושה רושם שיובל התבגר. הוא כבר כותב וחושב אחרת, הרבה יותר נינוח. אז לאן הלכה המחאה סטייל שירים כמו "ערוץ הילדים", "ניו יורק רפיח" ו"חייל של מאה שערים"??? יובל: "יש לנו דעות שלא מצויות בהסכמה רחבה, ואני מעדיף להשתמש פחות בססמאות ולכתוב אחרת". (?וואי?) אבי: יש לנו מחאה, אבל היא נאמרת אחרת". (עכשיו זה מובן יותר
)