שייק פירות

[obie]

שייק פירות

העם ערך התזונה של הפירות נשמר גם לאחר ערבוב בבלנדר?

 

[lightflake]

תלוי מה

בגדול יש ערכים שלא משתנים (פחממות, חלבונים, שומנים, מינרלים, סיבים) ויש ערכים שמשתנים כי הם חומרים פחות יציבים כמו ויטמין C למשל. אם אתה/את שותה את השיק מיד אחרי הערבוב אז יחסית כל הויטמינים עדיין נמצאים באותה רמה לעומת אם תתן/ני לו לעמוד באוויר זמן ממושך. לרוויה

 

[אלפקה פקה]

../images/Emo45.gif ומוסיפה

לגבי ויטמינים - רק הרגישים לחמצון עשויים להיהרס, וגם זה בתלות בזמן מרגע הכנת השייק ועד השתייה (כמו שציינת). לכן ויטמין C למשל רגיש, אבל ויטמיני B לא ממש. לגבי הסיבים - הם נפגעים כתוצאה מהחיתוך. ככל שהמרקם יותר חלק (כלומר המיץ שהה בבלנדר יותר זמן), איכות הסיבים יורדת.

 

[lightflake]

אממ... באמת?

הרי כשמדברים על סיבים כל העניין החשוב בהם הוא שהם לא מתעכלים ולא האורך שלהם, הרי כשאוכלים פרי במילא לא בולעים אותו שלם אלא לועסים אותו בשיניים... לכן זה נשמע לי מוזר שאיכותם יורדת בערבול.. אז בעצם לפי מה שאת אומרת גם לעיסה ארוכה של תפוח מורידה את הערך הסיבי שבו?

 

[אלפקה פקה]

לעיסה היא פחות אגרסיבית מחיתוך בבלנדר

לעיסה טוחנת את האוכל בצורה הרבה פחות אגרסיבית מבלנדרים - המגע בין השיניים בנקודת המפגש הוא לא הרמטי, והאוכל הופך למרקם עיסתי אבל לא ממש נקצץ. קל לשים לב לזה בעיקר כשמכניסים לפה משהו ממש סיבי, ולרוב זה לא יילעס, יציק לנו בפה ופשוט נירק החוצה (כמו למשל "שערות" של תירס, חתיכות במבוק שלא בושלו מספיק או שיש להן מרקם עצי מדי וכו'). יש כאלה שמתקשים ללעוס גם דברים פחות סיביים כמו קליפות תפוחי אדמה, או ילדים שמתקשים ללעוס פירות לא קלופים - השיניים לא מיועדות לקיצוץ אלא מעיכה, ויש הבדל. בבלנדר יש סכינים של ממש שחותכים את המזון, ובין היתר הסיבים נחתכים, נקצצים ומתקצרים. תיאורטית, אם תכין שייק פירות עם מועך (כמו של פירה) במקום בלנדר, לא יקרה להם כלום. אבל זה לא ממש ריאלי להכין ככה שייק

 

[m0sh3]

אני רוצה לחדד את השאלה

העניין של סיבים הוא שהקשר בין מולקולות הגלוקוז הוא קשר שלא ניתן לפרק על ידי האנזימים בגוף שלנו. אם זה המצב, מה זה משנה מה אורך הפולימר - הרי בכל אופן אי אפשר לפרק אותו.

 

[m0sh3]

עוד חדודון בנוגע לסיבים, לשואלת השאלה המקורית

אנחנו לא מעכלים סיבים, אבל יש לנו חיידקים במערכת העיכול שמפרקים סיבים. התוצר של החיידקים הוא חומצות שומן קצרות שרשרת שמזינות את תאי המעי. לכן, לסיבים יש ערך תזונתי מסויים [1.2-2 קלוריות לגרם].

 

[TheFinalCut]

תשובה אפשרית

ראשית, חלק נכבד מהסיבים הסוכריים אינם מורכבים מיחידות של גלוקוז, אלא גם מחומצה פולי גלקטורונית (פקטין), משלד של גלוקוז שאליו מחוברות יחידות של צלוביוז, קסילוז, מנוז ועוד (אלו רכיבים בעיקר של המי-צלולוז, שבה עשירים מאוד גרגרי דגניים). את חלק מאלו חיידקים במע' העיכול שלנו מסוגלים לפרק, ואת האחרים לא. כמובן שיש גם את הסיבים הלא-סוכריים, כמו ליגנין (שמורכב מחומרים פנוליים ומהווה את אחד מהחומרים האורגניים הקשים ביותר לפירוק ביולוגי). בספר התזונה המצוי ברשותי לא מצאתי מידע בנוגע להשפעה של עיבוד וחיתוך על איכות הסיבים, אך ראיתי במקור אחר הערה על כך שהכנת מיץ מפירות וירקות, ועיבוד של זרעים גורמים לאיבוד רוב הסיבים התזונתיים. לגבי הזרעים והגרגרים, ההסבר הוא שרוב הסיבים מצויים בקליפה החיצונית של הגרגר, המוסרת במהלך העיבוד. לגבי הפירות והירקות לא היו הסברים, אך אני מתאר לעצמי שבאותו האופן חלקים משמעותיים מהפירות והירקות נשארים מחוץ למיץ או הרסק ועמם אובדים רוב הסיבים התזונתיים. כך שככל הנראה לא החיתוך הוא שבעייתי, אלא האובדן הפיסי של חלק נכבד מהסיבים עם חלקים שמוצאים החוצה מהמיץ.

 

[m0sh3]

השאלה היא לכן, שוב

אם אני צורך את כ-ל מה ששמתי בכלי - מדוע יש איבוד של סיבים?

 

[TheFinalCut]

במקרה זה אני לא חושב שיהיה איבוד של סיבים

 

[lightflake]

כן, יש הרי מכונות שמפרידות את המיץ מהסיבים

כמו במיץ גזר... אבל בבלנדר שותים את הכל..

 

[d a p h n a]

בלי קשר לערכים התזונתיים

כדאי קצת לשים לב עם שתייה של שייק פירות, בגלל שהוא נוטה להכיל כמות די גדולה של פרי = די הרבה סוכרים וקלוריות. כאשר אנחנו אוכלים פירות קל לנו לעקוב אחרי הכמות שאנחנו אוכלים ובדרך כלל נאכל פרי אחד או שניים. מאחר ושייק, בתור "שתייה", נתפס אצלנו בראש לא כמשהו משביע אלא כמשהו מרווה, אפשר בקלות לשתות הרבה מאוד קלוריות בצורה של שייק/מיץ פירות בלי לחשוב על זה בכלל. אז אני לא אומרת לא לשתות, אבל לפחות למי שמקפיד בענייני עלייה במשקל וכאלה כדאי לשים לב שלא מגזימים בשתייה.