שיכור
אני מחוק עכשיו.חח...אני ממש לא קשור לכלום. איפהשהו בין אטמוספירה אחת לאחרת.איפהשהו בין מסיכה אחת שיורדת ל...אף מסיכה. אני נטול מסיכות כעת.אני צף.אני עף ממש.אני מחייך.אני חי נושם...אני אני באמת.אני מדבר עליה איתם.שופך הכל.מי היא ולמה היא כזו חידה עבורי. אני ציפור עכשיו.אני גומע מרחקים.יבשות.נופים בשבילי הם כלום.נאדה.מוכר אותם בשקל...או בחפיסת אוכל לציפורים-מי מעוניין. אבל אני מעריך.שלא תטעו.גם אם יהיו לי כל הנופים שבעולם אני אעריך. אני צופה בשקיעה כעת.אני צופה בה כל יום.אבל שלא תטעו...ראבאק,אני מעריך. כל יום היא שונה.כל יום אני שונה מעט.לומד משהו.חווה משהו חדש. חתול שנתקע על גדר.חיוך באמצע הרחוב.כל יום היא שונה השקיעה.מזכירה נשכחות.טיולים.טעם של פעם.שאיפות לעתיד. והיא מצלצלת ואומרת לי שהיתה בעיר השיש ושהיו שם מצבות שלל ילדים ואני עולה הביתה.מתקלח במים קרים אבל הנשמה נשארת ככה..ריקה. היתי פעם בבית קברות.מצבות של ילדים יש שם ראבאק. אני ציפור שגומעת מרחקים ומחפשת חויה כל 150 מטר חדשים אבל לא מאמינה או לא מקבל את זה שיש מצבות של ילדים. זה כמו שיהיה פיגוע בלונה פארק.כמו שדג יטבע.כמו שציפור לא תוכל לעוף. כמו אלף דברים שלא יכולים להיות אבל הם כן....מצבות של ילדים. מי הייתי רוצה להיות ליום אחד? קל. עזבו יום אחד. רגע אחד. מאית שנייה. להיות יצחק רבין באותה שנייה שהבן זונה ירה בו אנשים שלי...הוא הסתובב, הוא ראה מי זה.הביט בו בלבן של העיננים ו...זהו.שבעים ומשהו שנים של הישרדות.שלמלחמה ושלום.של נתינה לא מתוך קבלה אתם קולטים ראבאק... לתת ולא לקבל ואז...חולם מתגשם.אנשים מאמינים במה שהאמנת בו חיים שלמים ודי.שתי יריות.שני כדורים פאאאק... להיות הוא ואז אני שוב ולכתוב את זה. לה. רק לה לכתוב את זה.שתדע.שתחווה דברים כשהיא לא נמצאת שם. איפה שהוא בין מסיכה שיורדת.חיים שלמים בשקיות פלסטיק וזה מושך לי בקצה של החולצה. תלמדו לתת. רק תלמדו לתת. באאאייי.....ביי.
אני מחוק עכשיו.חח...אני ממש לא קשור לכלום. איפהשהו בין אטמוספירה אחת לאחרת.איפהשהו בין מסיכה אחת שיורדת ל...אף מסיכה. אני נטול מסיכות כעת.אני צף.אני עף ממש.אני מחייך.אני חי נושם...אני אני באמת.אני מדבר עליה איתם.שופך הכל.מי היא ולמה היא כזו חידה עבורי. אני ציפור עכשיו.אני גומע מרחקים.יבשות.נופים בשבילי הם כלום.נאדה.מוכר אותם בשקל...או בחפיסת אוכל לציפורים-מי מעוניין. אבל אני מעריך.שלא תטעו.גם אם יהיו לי כל הנופים שבעולם אני אעריך. אני צופה בשקיעה כעת.אני צופה בה כל יום.אבל שלא תטעו...ראבאק,אני מעריך. כל יום היא שונה.כל יום אני שונה מעט.לומד משהו.חווה משהו חדש. חתול שנתקע על גדר.חיוך באמצע הרחוב.כל יום היא שונה השקיעה.מזכירה נשכחות.טיולים.טעם של פעם.שאיפות לעתיד. והיא מצלצלת ואומרת לי שהיתה בעיר השיש ושהיו שם מצבות שלל ילדים ואני עולה הביתה.מתקלח במים קרים אבל הנשמה נשארת ככה..ריקה. היתי פעם בבית קברות.מצבות של ילדים יש שם ראבאק. אני ציפור שגומעת מרחקים ומחפשת חויה כל 150 מטר חדשים אבל לא מאמינה או לא מקבל את זה שיש מצבות של ילדים. זה כמו שיהיה פיגוע בלונה פארק.כמו שדג יטבע.כמו שציפור לא תוכל לעוף. כמו אלף דברים שלא יכולים להיות אבל הם כן....מצבות של ילדים. מי הייתי רוצה להיות ליום אחד? קל. עזבו יום אחד. רגע אחד. מאית שנייה. להיות יצחק רבין באותה שנייה שהבן זונה ירה בו אנשים שלי...הוא הסתובב, הוא ראה מי זה.הביט בו בלבן של העיננים ו...זהו.שבעים ומשהו שנים של הישרדות.שלמלחמה ושלום.של נתינה לא מתוך קבלה אתם קולטים ראבאק... לתת ולא לקבל ואז...חולם מתגשם.אנשים מאמינים במה שהאמנת בו חיים שלמים ודי.שתי יריות.שני כדורים פאאאק... להיות הוא ואז אני שוב ולכתוב את זה. לה. רק לה לכתוב את זה.שתדע.שתחווה דברים כשהיא לא נמצאת שם. איפה שהוא בין מסיכה שיורדת.חיים שלמים בשקיות פלסטיק וזה מושך לי בקצה של החולצה. תלמדו לתת. רק תלמדו לתת. באאאייי.....ביי.