הסיפור שלנו - קצת ארוך
זה הסיפור שלנו. חשוב לי לשתף אתכם וגם לשמוע מכם. למעשה רק בגיל 2.8 קיבלנו איבחון של PDD. עד אז ההבחנה היתה עיכוב התפתחותי. המצב שלו בגיל 1.8 חודשים: לא יצר קשר עין. לא הצביע לא שיחק כבני גילו - מגדל טבעות/קוביות בתוך קופסא. לא ענה לשמו, לא ביצע הוראות פשוטות כגון תעשה שלום, כפיים. דבר אהוב עליו במיוחד היה לקחת מכוניות או כל צעצוע עם גלגלים ולסובב אותם עם האצבע. אפילו בימבה - הפך אותה ו"תיקן" לה את הגלגלים. עד גיל שנתיים שהה בבית עם מטפלת ומכיוון שההגדרה היתה עיכוב התפתחות (והרי שום מכון להתפתחות לא יאבחן PDD לפני גיל 3) החלטנו בעצת מכון פרויירשטיין וקלינאית התקשורת המדהימה להכניסו למעון רגיל. מתוך תקווה שהילדים הרגילים ימשכו אותו קדימה. במקביל המשכנו טיפולים אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. בתקופה הראשונה של השנה לא ראינו שיפור משמעותי אבל מספר דברים נוספים השפיעו לטובה - כמו למשך ניתוח כפתורים שעשה, סייעת (מאמצע השנה -8 שעות שבועיות) שקיבלה הדרכה מהקלינאית וממכון פרויירשטיין. ועוד משהו שאנחנו מאמנים שמאוד קידם אותו (כמה שזה נשמע עצוב) --> האיבחון בגיל 2.8 שבו נאמר לנו שילדנו היקר הוא PDD ועלינו לשלוח אותו לגן תקשורתי. כן כן. זה שבר אותנו בערך ליומיים- שלושה אבל כשחשבנו על כל השנה האחרונה שלו בגן הבנו שהילד התקדם והוא מאושר. מצבו היום: הילד בעיניינים - קשר עין השתפר משמעותית, יש לו מספר מילים בודדות וגם כמה משפטים- ממלמל הרבה מאוד ונמצא על סף שפה , יש לו יכולת חיקוי ואנו משתמשים בזה ללמד אותו כל מיני דברים. מבין מילוי הוראות תן, קח, שלום, נשיקה ואפילו שירי משחק. יכולת הריכוז משתפרת והוא מסוגל להתמיד בלבנות מגדל, להכניס צורות לתוך קופסא וגם לשמוע סיפורים. הוא אוהב את הגן הילדים אוהבים אותו ולא התיאשו מליצור עימו קשר. היום יש ילדים שהוא מוכן לקבל מהם נשיקה, חיבוק ואפילו לרקוד. נכון שיש לו עדיין את הקטעים עם גלגלים (הרבה פחות). יש לו גם דברים חדשים כמו להרים מהריצפה פרורים, לקרוע דפים ויש לו משיכה למאוורים (ל"פלופלור") ולמזגנים. בספטמבר כאמור יהיה בן שלוש. הוא רשום לשנה הבאה במעון הרגיל. במקביל אנו מנסים להשיג "בזכות" האבחנה של PDD סייעת ליותר שעות. אנחנו לא מוותרים כמובן על טיפולשבועי אצל קלינאית ומרפאה וגם נוסעים פעם בחודש לקבל הדרכה במכון פויירשטיין והכי חשוב - עובדים איתו כל יום לפחות חצי שעה. וכאן חשוב לי לומר לכולם. לדעתנו זה הבסיס לכל ההתקדמות. נכון שכל הטיפולים תורמים אבל שמנו לב שמאז האיבחון הרשמי בעצם מאז שחטפנו את ה"בומבה" זה דחף אותנו לא לוותר לא להתייאש ולהתמיד בלעבור איתו אחרי הצהריים כל יום אפילו אם באותו בוקר היה בטיפול כזה או אחר. ובאופן אישי לקקמייקה אני אשלח לך MAIL עם הטלפון שלי אם תרצי לדעת עוד.
