שימוש בתחבורה ציבורית בקרב ילדים ונוער בישראל 2024

[d1f2]

דוח חדש ממפה את הרגלי השימוש בתחבורה ציבורית בקרב ילדים ובני נוער ברחבי הארץ, וחושף פערים דרמטיים בין מגזרים, יישובים ואזורים גאוגרפיים ● בין הממצאים: שיעור שימוש גבוה במגזר החרדי, שימוש נמוך במגזר הערבי, ומתאם ישיר בין השימוש של ההורים בתחב"צ - לרשות העצמאות התחבורתית של ילדיהם

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-499205-00.html

 

[Ccyclist]

דוח חדש ממפה את הרגלי השימוש בתחבורה ציבורית בקרב ילדים ובני נוער ברחבי הארץ, וחושף פערים דרמטיים בין מגזרים, יישובים ואזורים גאוגרפיים ● בין הממצאים: שיעור שימוש גבוה במגזר החרדי, שימוש נמוך במגזר הערבי, ומתאם ישיר בין השימוש של ההורים בתחב"צ - לרשות העצמאות התחבורתית של ילדיהם

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-499205-00.html

אני חושב שחסרה שם התייחסות לגיוון מוסדות החינוך, לגודל הישובים, מבנה העיר ולטופוגרפיה.

מבחינת חינוך - מגוון הזרמים והמוסדות בערים הגדולות מאפשר להורים לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך שאינם בהכרח זה שהכי קרוב לבית. כשבוחרים בבית ספר ייחודי כמו אנתרופוסופי, תל"י, אומנויות או משהו מהסוג - יש בדרך כלל יסודי אחד או שניים בעיר או גוש עירוני ורק תיכון+חטיבה אחד מהסוג. הרישום לבתי ספר כאלו על-אזורי ובהכרח יש להם תלמידים מאזורים שונים בעיר, במיוחד בחטיבה ובתיכון.

מבחינת מבנה העיר - ירושלים בנויה שכונות שכונות. המסחר והשירותים בהן משני לזה של מרכז העיר. גם אם יש מתנ"ס מקומי לחוגים - תמיד יש סיבה לנסוע לעיר או למושבה הגרמנית. הליכה אינה רלבנטית בגלל מרחקים גם במישור החוף, אך הטופוגרפיה בערים כמו ירושלים וחיפה הופכת גם את הדו גלגלי לבעייתי.

הקשר למעמד ההורים אולי הגיוני בפרברים ובערים קטנות שנבנו סביב הרכב הפרטי, אך בעיר כמו ירושלים שבה מרכז העיר מאד לא נוח לנהיגה - אני לא רואה איך הורים יסכימו ל"תענוג" של הקפצת בני נוער למרכז העיר. הרבה יותר הגיוני להפנות את הנוער לתח"צ.

 

[EHP12]

אני חושב שחסרה שם התייחסות לגיוון מוסדות החינוך, לגודל הישובים, מבנה העיר ולטופוגרפיה.

מבחינת חינוך - מגוון הזרמים והמוסדות בערים הגדולות מאפשר להורים לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך שאינם בהכרח זה שהכי קרוב לבית. כשבוחרים בבית ספר ייחודי כמו אנתרופוסופי, תל"י, אומנויות או משהו מהסוג - יש בדרך כלל יסודי אחד או שניים בעיר או גוש עירוני ורק תיכון+חטיבה אחד מהסוג. הרישום לבתי ספר כאלו על-אזורי ובהכרח יש להם תלמידים מאזורים שונים בעיר, במיוחד בחטיבה ובתיכון.

מבחינת מבנה העיר - ירושלים בנויה שכונות שכונות. המסחר והשירותים בהן משני לזה של מרכז העיר. גם אם יש מתנ"ס מקומי לחוגים - תמיד יש סיבה לנסוע לעיר או למושבה הגרמנית. הליכה אינה רלבנטית בגלל מרחקים גם במישור החוף, אך הטופוגרפיה בערים כמו ירושלים וחיפה הופכת גם את הדו גלגלי לבעייתי.

הקשר למעמד ההורים אולי הגיוני בפרברים ובערים קטנות שנבנו סביב הרכב הפרטי, אך בעיר כמו ירושלים שבה מרכז העיר מאד לא נוח לנהיגה - אני לא רואה איך הורים יסכימו ל"תענוג" של הקפצת בני נוער למרכז העיר. הרבה יותר הגיוני להפנות את הנוער לתח"צ.

נכון שזה קשור למגוון.

אני מבין מהכתבה שהספירה כוללת תיקופים ב"קווי תלמידים" שזה לא בדיוק תחבורה ציבורית, אלא הסעה לבית ספר במימון משרד התחבורה. ביותר מדי מקומות בארץ, בתי ספר תיכון רגילים לא נמצאים במרחק הליכה מהתלמידים. אם זה בשם העיקרון להקים קמפוסי חינוך גדולים, ואם זה בשל הרעיון לאינטגרציה. מצד שני, יש מקומות כמו העיר מודיעין למשל שבה 93% ממשקי הבית עם רכב, והשירות העירוני הפנימי מבוסס ברובו על בני נוער, כי הם כמעט היחידים שלא נוהגים.

ירושלים בסוף במיקום גבוה, בגלל החרדים. לא בגלל הציבור הכללי.