שימותו

[ToryMaster]

שימותו

או שאולי אני צריכה למות, איך אחרי כל השנים וכל הדברים זה עדיין נוגע בי ופוגע בי וכואב לי כל כך. בסך הכל בנזונה שלא שווה את זה. אבל אני, עם הלב שלי, עם הסירוב הפנאטי שלי לבנות איזושהי חומה, איזשהו ניתוק, איזשהו קו הגנה, נשארת חשופה כמו רכיכה, וכל משב רוח הכי קטן מעיף אותי לאלף אלפי עזאזל. אני שונאת את המצב הזה, המקום הזה, השלב הזה. אני כל כך מעורערת וכל כך מפחדת וכל כך אבודה. בדיקות דם מפה, העלאת מינון כדורים משם, ניג'וסים אינסופיים מצד הפסיכולוגית והמשפחה שאני נראית חיוורת וחולה ורזה [דההה, זו אני אחרי חודשים בלי שמש!] ואין לי כווווווווווווווח. אני רוצה להיעלם בתוך בלון קטן שיעיף אותי רחוק אל השמיים, בין עננים אפורים, ומשבי רוח, וגשם אינסופי שישטוף וינקה הכל ממני, שלא אצטרך לחשוב ולנשום ולראות יותר כלום. מאיפה, מאיפה לעזאזל מוצאים את הכוחות להתמודד?

 

[sh53]

אני חושבת דווקא שנהגת בשכל

אף אחד לא אומר שלא נפגעים כאשר הולכים בדרך בה בחרת, יש לה בהחלט מינוסים (כמו שתיארת בעצמך), אבל יש לה המון פלוסים - אז בואי נזכור את הטוב ונתמקד בו ואת הרע נשאיר לאח"כ

 

[sh53]

ועוד משהו ואולי גם שאלה

חשבתי להגיב בצורה אחרת, כדי להעיר אותך וקצת לנער על הדרך (בעקבות כתבה בפורטל חדשות אחר שקראתי השבוע ועשתה לי רע - אני מניחה שאת יודעת לאיזו כתבה אני מתכוונת), אבל במחשבה שניה - ירדתי מזה, כי אולי את לא מוכנה לזה עדיין. אבל עדיין זה מנקרתלי בראש המחשבה - אולי דווקא הייתי צריכה לעשות זאת וזה יותר טוב מאשר רע?

 

[ToryMaster]

תמיד כדאי

 

[יעל ניסן]

??

קודם כל - שלום. Long time no see אפשר לדעת על מה את מדברת? כלומר מה חוורת, כדורים, בדיקות דם?

 

[ToryMaster]

טוב, סופית הוא הלך

הבנתי שלא נוכל לחזור להיות ביחד, לפחות לא בזמן הקרוב, וביקשתי ממנו ללכת [למעשה, ביקשתי שיעשה לי טובה והוא הבין לבד]. אז הוא הלך. אני באמת לא מסוגלת לעכל את זה, באמת. מילא שידעתי שלא נוכל להיות ביחד, אבל הוא באמת החבר הכי טוב שלי, ובנאדם הבנאדם היחיד שאי פעם היה לי כזה חיבור איתו. אבל הוא לגמרי הלך. אני לא מאשימה אותו, ואני לא מתחרטת, כי אני יודעת שאם הוא היה נשאר כאן רק היה כואב לי יותר, ולא הייתי מסוגלת להמשיך הלאה אף פעם, אבל זה כואב. תמיד אמרנו שנעשה בדיקות דם ביחד למחלות, כי שנינו מפחדים ממחטים וזריקות, אבל עכשיו יש לי את הבדיקות האלה שאני כל כך לא רוצה לעשות ואפילו את התמיכה שלו אין. הבדיקות האלה יכולות להראות הכל, מתולעת במעיים לצליאק או לדברים באמת מסוכנים, ואני כל כך מפחדת מזה. איתו, אבל עוד יותר לבד. הוא הבטיח שהוא יחזיק לי את היד, הוא הבטיח לי שהוא ישכב איתי וישמור עלי ויהיה נהדר ואני אהיה בטוחה, ועכשיו אני לבד. ואני לא אוכל לעבור את זה איתו, אם בכלל. תקראו לי מטומטמת, אבל באמת האמנתי שאנחנו יכולים לנצח הכל, ושזה לנצח ושהוא לא יעזוב אותי, בניגוד לכולם. גם פה טעיתי. אני עוד יותר מפחדת לגלות שזה לא באמת כל כך כואב, שזה פשוט כי ירדתי ממינון של 15 מ"ג ביום [ציפרלקס, מקבוצת SSRI] לאפס בבת אחת, ואני חווה עכשיו את התנודות של זה, ומה אם לא באמת איכפת לי? היו לנו כל כך הרבה תוכניות. היינו אמורים לבלות את הסופ"ש ביחד, במיטה. הוא היה צריך להיות בן הזוג שלי לתפו"ז, אחרי שכל שנה באתי בעצם לבד. ואני באמצע סריגה של פונצ'ו בשבילו, בצבע אפור, שזו בדיחה פרטית בינינו. יש לי שעועית שהשריתי להכין תבשיל ברזילאי שהוא היה אמור להסביר לי איך החברים שלו היו מכינים, ומה עכשיו? נפרדנו לפני חודשיים+, אבל כרגע זה כואב כאילו משהו בתוכי מת, ואני רק רוצה להתפרק. מאיפה אני מוצאת את הכוח לאסוף את עצמי ולעשות מה שצריך? מאיפה אוספים את הרצון בכלל לעשות את הדברים האלה?

 

[lollapalooza]

מתחילים מחדש, בלי להיתלות בו.

את לא צריכה אותו כדי להתמודד עם בדיקות ומחטים ופחדים, זה משהו שאת צריכה לדעת להתמודד איתו לבד. כי אם זה לא יהיה הוא, את תחפשי מישהו (לא בהכרח בן זוג) אחר כדי ש"יעזור" לך, במקום להצליח בעצמך. זה מעצבן, אבל יש דברים שצריך ללמוד לעבור לבד בלי שמישהו יחזיק לך את היד, מהסיבה הפשוטה שלא תמיד יהיה מי שיחזיק לך את היד, וזו לא סיבה להפסיק לעשות דברים חשובים, או לבטל אותם. היו לכם תכניות יחד? זה כואב שהן לא יתממשו, אבל את צריכה להמשיך הלאה ולעשות תכניות בלעדיו. החיים לא נעצרים ואסור לתת להם להיעצר בגלל בן אדם אחר, שהוא לא את. אלה החיים שלך. מה שאת עושה, זה הרווח שלך ומה שאת לא עושה, זה ההפסד שלך. לא של אף אחד אחר, ואת צריכה לדאוג לעשות דברים שיעשו לך טוב, בלי קשר לבן אדם כזה או אחר. אז נכון, זה מבאס ממש שהכל מתבטל ומשתנה, וזו הרגשה דפוקה שאיבדת אותו, ולחלוטין מותר לך להתעצבן ולהיות עצובה. זה ברור. השאלה היא מה את עושה הלאה

.

 

[ToryMaster]

בלאט

את יודעת, זה כאילו הכל נופל עלי בבת אחת, הבדיקות,המחלות, הבעיות בתפוז [גולשים משתגעים בגלל שפתאום גילו את החוק על זכויות היוצרים], החברות, נעם. סתם שקט כבר.

 

[lollapalooza]

צרות באות בצרורות... זה נכון.

פשוט תשתלטי עליהן אחת- אחת, בלי למהר. אם יש לך רצון לשנות באמת, זה יעבוד.