שימו לב: הוכחה שתפילה לא שווה כלום

voguemaster

New member
שימו לב: הוכחה שתפילה לא שווה כלום

הנה הוכחה למה תפילה לא שווה כלום: הנחות מוצא: 1. יש אלוהים. 2. אלוהים יודע הכל, את העבר ההווה והעתיד (כל-יודע כמו שאתם רוצים). 3. רצון האלוהים הוא שלו, כלומר הוא מחליט למי מגיע מה ואיך סדר עולם מתנהל. עכשיו בוא ניקח מצב היפותטי: 1000 אנשים חולים במחלה קטלנית, חשוכת מרפה שממנה רק אחד מאלף אנשים מבריאים (סטטיסטית, לא יותר מזה). עכשיו, כמה פעמים שמעתי אנשים דתיים שאומרים שאלוהים שומע את כל התפילות. נניח שאותם 1000 אנשים מתפללים לאלוהים שיציל אותם מהמחלה. כמובן שאנו יודעים שאלוהים לא יציל את כולם, זה הרי ברור. אלוהים מחליט את מי להציל ע"פ שיקוליו שאנו לא מבינים אותם. עד כאן יש ? מצוין! הנה באה הבעיה של כל ידיעה. אני אתחיל קודם עם משהו פשוט. אלוהים, בהיותו כל יודע, יודע גם את העתיד (הנחת מוצא). אם כן, אלוהים ידע מראש שאותם 1000 אנשים יבואו אליו בתפילה ויבקשו שיחוס על חייהם. מן הסתם, הרבה לפני שאותם אנשים בכלל התפללו אל אלוהים הוא כבר ידע מי מהם יתפלל לא ? בנוסף לכך, אם הוא ידע מי יתפלל אליו לעזרה הוא בהכרח גם יודע את השיקולים שמביאים אותו לפסוק על מי לחוס ועל מי לא לחוס. עד כאן הכל ברור ? אם כן, מה הטעם בתפילה עצמה ? אלוהים יודע אם הוא יחוס עליך, הוא יודע את זה מראש. לא משנה מה תעשה הוא כבר יודע מה הוא יחליט לגביך. אם כן, התפילה שלך לא ממש תורמת שום דבר היות וההחלטה כבר ידועה מראש. ועכשיו ניסיון ליישב את הבעיה: אולי תחינתו של אדם בתפילותיו משנות את החלטת האל ? נניח שכן. אם שונתה ההחלטה, כלומר אלוהים החליט לחוס על מישהו, בהכרח מהיותו כל יודע הוא צפה שזה יקרה. כלומר, אין שום אפשרות לשינוי החלטתו של אלוהים היות והוא כבר מראש יודע שהוא ישנה את החלטתו == זוהי החלטתו המקורית. רואים מה קורה כשיש דבר שהוא כל-יודע ? החיים מסתבכים. דברים נהיים לא אפשריים. בכל מקרה, הוכחה לוגית לכך שאין שום טעם בתפילה. אפילו אם ננסה לתרץ תפילה בכך שאנשים מנסים להראות לאלוהים שהם מאמינים בו ועובדים אותו נקבל בעיה. מכורח היותו כל-יודע, הוא כבר יודע את זה! אין שום צורך בתפילה! ועכשיו נגיע למסקנה השניה החזקה: התפילה חשובה רק לאדם המתפלל, לא לאלוהים. התפילה חשובה לאדם בדיוק כמו שחשובה לו האמונה. שימו לב: התפילה חשובה רק בגלל שהאדם צריך אותה, לא שום דבר אחר! בקיצור, מתפללים חיים בעולם של חלומות, כל מה שהם עושים נועד אך ורק בכדי לספק את היצרים הפסיכולוגיים שלהם.
 
תגובה

התעלמת מכך שאלוהים מעל הזמן... אם מהשיקולים שהבאת אדם דתי לא יתפלל שכן נחרץ דינו, אז דינו נחרץ יחד עם הנתון שהוא לא התפלל וכן להיפך. אלוהים יודע את כל קורות הזמן וע"פ זה החלטותיו... זה כנראה קשה להבנה, אבל אתה יכול לנסות לחשוב על זה.
 

יום.

New member
ההוכחה העיקשית

היא שעד עכשיו לא עזרו כל התפילות שלי ואף בקשה לא התגשמה שאנשים מתו לי למרות הכל (או נשארו בחיים תלוי איזה תפילה..) זו ההוכחה שלי ולכל אדם תהיה הוכחה אחרת או שלא תהיה
 

voguemaster

New member
אולי כדאי שתסביר את עצמך טוב יותר

הניסוח לא משהו
אפילו אם אלוהים מעל לזמן, מחוץ לזמן או מה שלא יהיה, זה לא משנה את העובדה שהזמן *קיים* וזה לא משנה את העובדה שנוצר פרדוקס ששולל את האפשרות שתפילה פועלת..
 
...

אתה כתבת שהאל עורך את החשבונות שלו לפני שאתה מתפלל - זה לא נכון. האל מתבונן על העבר/הווה/עתיד ואז דן אותך. אין לי כוח לפרט את זה למראת שמה שכתבתי רחוק מלהיות מדויק... אבל לדעתי זה הרעיון העיקרי.
 

Lu Tze

New member
זה בדיוק כמו הפראדוקס על נוסע הזמן

שחזר לעבר והרג את אבא/סבא שלו או מנע מההרוים שלו להיפגש. עד כמה שידוע לי אף אחד לא הצליח לפתור את הבעיה, אבל זה בסדר מכיוון שעד עכשיו אף אחד לא מצא דרך לחזור אל העבר לכן הפרדוקס כנראה לא קיים במציאות. זה מזכיר לי סיפור קצר של אסימוב על מולטיבאק, מחשב העל שניסה להתאבד : )
 

רוני חץ

New member
על תפילה ןהשגחה, מה הקשר?

המשוב הסמוי ... אתה כותב כי אתה יודע ומבין את ערכה ומהותה של התפילה. אתה מבין שזהו הקשר הישיר, ההכרחי והחיוני, בין האדם לבין בוראו. אלא שיש לך מעצור נפשי, כי "אינני מסוגל לדבר אל מישהו שאינו עונה לי", כך אתה כותב. אתה מאמין באמונה שלמה כי בורא העולם יודע תעלומות שומע ומאזין לכל מילה של תפילה שאתה מוציא מפיך, ועם זאת יש לך קושי נפשי לפתוח את פיך ולשפוך את לבך בתחינה ובקשה כאשר בפועל אתה משדר ומשדר, ולא מקבל שום תגובה חיה של השומע על הענותו, או אפילו על אי הענותו, לבקשותיך. אתה מתפלל, ובאותה עת יצר הרע לוחש באזניך: חביבי, אתה מדבר אל הקיר! אף תשובה אינך שומע! ואתה לואט תפילה חמה ולוהטת מעומק לבך: אנא ה´ ענה לי! אבל שום דבר אינו קורה. אני מבין יפה את רגשותיך ואת הקושי הנפשי שלך. כאשר אתה פונה אל מישהו ומשוחח איתו, אתה מצפה לקבל כל הזמן סימנים מהשומע כי הוא אכן מאזין לך. לעתים קרובות שומעים אנו אדם המשוחח בטלפון, מדבר ומדבר, ולפתע הוא מפסיק את השטף ושואל: הלו, אתה שומע אותי! זאת מפני שעברו עשר שניות תמימות שבהן לא שמע מצדו השני של הקו שום אות חיים. בלי משוב כלשהו אין הוא מסוגל לדבר אל שפופרת כדבר איש אל רעהו בתקוה שהאחר מאזין. הרשה לי לשאול אותך: לאיזו צורה של מענה אתה מצפה מרבון כל העולמים? האם קבעת לך מראש כי הוא חייב להשמיע לך את תגובתו דוקא בקול מילולי רגיל הנשמע לאוזן? דומה הדבר לאותו ילד שחזר רעב הביתה, פתח את הדלת ומיהר לחדרו. ובעוד על השולחן במטבח מוצא דף גדול שעליו פרטה אמא באהבה את כל המנות של ארוחת הצהרים שלו והיכן בדיוק מונחת כל אחת מהן, יושב לו הילד בחדרו רעב, צמא ובוכה, כי החליט שמכתב כזה מאמא צריך להיות על השולחן בחדרו דוקא. הוא בטוח שאמו האכזרית הפקירה אותו לרעוב עד שתחזור בשעה מאוחרת בערב, כאשר האמת היא שכל מחשבתה עליו. האם חשבת לרגע על האפשרות שאדון כל, המאזין לכל תפילה, אכן עונה לך, אלא שאתה אינך שם לב לתשובה? יש לך איזו טעות, איזו דעה קדומה, על הדרך בה הוא צריך לענות לך והיא המונעת ממך לשמוע את תשובותיו. אתה ממתין לתשובותיו ומחפש אותן במקום הלא נכון, בעוד זרם תגובותיו המופנה אליך נותר מוזנח ללא כל תשומת לב מצדך. יתכן גם שאתה קולט את תשובותיו ופניותיו של ה´ אליך, ומשום מה אינך מזהה את המקור ואינך מודע לכך שה´ הוא המדבר אליך בדרך זו, הנה מגיעים אנו לשאלה החשובה שאתה רוצה לשאול עכשו: באיזו צורה, אם כן, ה´ מדבר אלי? באיזו שפה הוא בוחר לענות לי על משאלותי ובקשותיי איך אדע לזהות את המקור העליון לשדר המופנה אלי ולמענה שאני מקבל לתפילתי? אם נצליח לענות תשובה נכונה לשאלות אלה, נפתח ערוץ תקשורת ישיר בינינו לבין ה´, ערוץ דו סיטרי בו מבקשים ונענים, שואלים ומקבלים תשובה. זה נשמע יומרני במקצת עבור אנשים פשוטים כמונו. רק על צדיקים קדושי עליון שמענו על רמה כזאת של קשר. אך סמוכים אנו על פסוקים רבים כל כך המבטיחים לנו כי קרוב ה´ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, והוא שומע תפילת פה, שומע ועונה, "יקראני ואענהו". מצדו אין עיכוב. הוא משדר את התשובות לכל פונה אלא שלא כל אחד עושה את המאמץ הנאות להקשיב לשדרים הללו, לקבל אותם ולהבינם. הוא מעביר מסרים גם בלא קשר לתפילה קודמת, מסרים החשובים לאדם שאליו נשלחו. ה´ הוא אדון העולם. כל דבר הנעשה בעולם, ה´, ורק הוא, עושה אותם. נתרכז באותם מעשי ה´ הנוגעים אלינו באופן אישי. מספר המעשים האלה רב מאד. הבה נבחן אחדים מהם. הנה הושטת את ידך לקחת כפית מהמגירה, אך ידך המושטת ניגפה בקצה השיש. הבלגת על הכאב באצבע, התעלמת מהתקרית הקטנטנה והמשכת במעשיך כרגיל. חז"ל אומרים לנו להתיחס אחרת לארוע זה. "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה". הכרזה זו שתקבל מכה (נקיפה) באצבעך לא נשארה רשומה אי שם ברשומות של בית דין של מעלה אלא נשלחה אליך, ואתה חשת יפה בביצועה. השפה בה נשלחה אליך היא שפת המציאות, שפת המעשה. האם חשבת לרגע שזהו פסק דין שבוצע בך ברגע זה! היכול יהודי מאמין לחשוב אחרתי שדר זה שנשלח אליך מלמעלה מחייב לחשוב: מה רוצים לרמוז לי בזה? במה בדיוק חטאתי שזהו עונשי? העובר לסדר היום בלי תשומת לב לשדר כזה הריהו כמי שמקבל אזהרה ממחלקת הגביה וזורק אותה לפח ללא התיחסות. סורג ברזל במעקה המרפסת ניתק ממקומו וזוהי סכנה לילדים. אתה נאנח ביודעך כמה זמן וכסף יעלה להביא מסגר עם מכשיר ריתוך כבד למרפסת שלך, ומפיך נפלטת תפילה קצרה. לעת ערבית מספר לך השכן כבדרך אגב שלמחרת יעבוד אצלו מסגר בהתקנת הגבהה למעקה. למחרת הלחים המסגר שלו את הסורג שלך ואף סרב לקבל תשלום בעד דבר כה קטן. האם התעלית באמונתך? אתה פותח ספר כדי לחפש בו ענין מסוים, והנה הוא נפתח לך בדיוק במקום הדרוש. האם הרמת ראשך ואמרת "תודה!"! אם לא, מדועי ניסית יומיים להשיג מישהו ללא הצלחה, והנה אתה פוגש אותו אצלך ברחוב. מי שלח אותו? אתה הרי יודע שאין מקרה בעולם. וביום לא מוצלח, כאשר "הכל נופל לי היום מהידים", האם לא מן הראוי לפנות בתחינה: "אנא, ה´, מה רצונך לרמוז לי בזה?אנא, העלה נא במחשבתי את התשובה!", וכאשר לגמרי במקרה (במקרה?) מצאת את תצלום הרנטגן האבוד שהיית כבר בטוח שלא תראה אותו יותר ותצטרך לחזור על הצילום, האם התיחסת למקרה כיד ה´ השלוחה אליך, או ראית בו מקרה מוצלח בלבד? מקרים כאלה ודומיהם קורים לנו בשטף בלתי פוסק, מקרים גדולים וקטנים, טובים ורעים, כמענה לתפילה וסתם ככה, כל אלה הם תשובות ותגובות, אזהרות ופרסים, התרעה לתשומת לב, או סימן של חיבה. ואנו מקשים לבנו ואוטמים אזנינו ועל ה´ יזעף לבנו, מדוע אין הוא נענה לנו. כל זאת בעוד הוא קשור אלינו כל הזמן ומאותת אלינו באלף ואחד דרכים. כל תפילה ובקשה שלנו זוכים למשוב. מעשינו ומחשבותינו נשקלים למעלה ולעתים לא רחוקות נשלחות אלינו תגובות. אשמתנו היא זו אם איננו מרימים את השפופרת כשמצלצלים אלינו. גם כאשר אנו מרימים אותה, איננו מקשיבים לנאמר לנו. וגם כאשר אנו מקשיבים, איננו מתאמצים מדי להבין את מה שמודיעים לנו. המאמץ והיכולת לפענח את ההודעות המשודרות אלינו הם מה שמבדיל בינינו לבין הצדיקים המתהלכים עם ה´ תמיד. הרב של ירושלים ששכח את המטפחת שלו הבין מיד מה משודר אליו באמצעות שכחה זו שקפצה עליו. הוא קלט את השדר ופעל מיד בהתאם. גם כשהכנסת יד לכיס להוציא שקל אך משום מה יצא מטבע אחר, אף זה שדר מלמעלה שיש עמו מסר. זאת אומרים לנו חז"ל. המפתח להבנת השדרים ולמננוח המסר הצפון בהם תלוי הוא בהיות האדם מדקדק היטב במעשיו ויודע את חשבון נפשו בכל עת. שנים של מאמץ וחינוך עצמי דרושות כדי להגיע לדרגה עליונה זו, אך את הצעד הראשון ביכולתנו לצעוד בעצם קביעת מודעות איתנה בלבנו להשגחת ה´ המתמדת ומינו ולקשר הבלתי פוסק שלו עימנו.
 

L7

New member
התפילה- שיא הגיחוך בדת. תקשורת

עם הכוח העליון. מתשובתו המפותלת של חץ אפשר להבין מדוע אין תשובה לתפילה......
 

רון סי

New member
יש לזה פתרון קלאסי

שגורס שהזמן מתפצל לנתיבים. בנתיב מסויים הנכד חי. הוא חוזר בזמן והורג את סבא שלו בעודו ילד. באותה נקודה נוצר פיצול בזמן, שבו הנכד לא חי. הנתיב המקורי נשמר. אנחנו לא יודעים אם מישהו חזר בזמן או לא. יכול להיות שאנחנו חיים בנתיב זמן שנוצר כתוצאה מאיזה נכד בשנת 3000 שחזר בזמן.
 

Lu Tze

New member
פתרון קלאסי

אבל זאת רק תיאוריה חסרת ביסוס, כל ניחוש יהיה נכון עד שאפשר יהיה לעשות ניסוי.
 

neko

New member
התאוריה שפיתחתי כשנתיים:

אם נקח כאקסיומה שהזמן הוא המימד הרביעי, הרי שבתנועה אחורה במימד הזמן, אדם יתקל בעצמו של לפני רגע. מכאן שאין אפשר לנוע אחורה בזמן. אם נשכח מהרעיון המימד הרביעי, הרי שברגע שאדם חוזר בזמן ולו רגע, הרי שהעתיד ישתנה לפחות במעט (לפי עקרון הכאוס), ואז האדם לא יחזור בזמן בדיוק באותו רגע שבו נסע. אם בכ"ז נסע בזמן, הרי שתתבצע לולאה אינסופית, עד שמעקרון הכאוס נובע שבסופו של דבר יווצר מצב שבו הוא לא יחזור לעבר כלל, והמצב הזה ייצב את המערכת. מכיוון שמדובר בהופעות לאורך מימד הזמן, הרי שמחוץ ללולאה הנ"ל אין שום דרך לדעת עליה. מכאן שגם אם היכולת לנוע בזמן קיימת, היא לא תתגלה ותיושם, כי עצם יישומה יגרום לאי-ישומה. QED.
 

Lu Tze

New member
אנ י לא ממש בטוח שהבנתי נכון

אבל אם כן הבנתי נכון אתה אומר שיש תנועה בזמן אבל אין תנועה במרחב, אם כך הנוסע שלנו ימצא את עצמו בחלל (וזה עוד במקרה הטוב) בסיום המסע מכיוון שכדור הארץ נמצא בתזוזה מתמדת
 

neko

New member
ממש ממש לא נראה לי שהבנת...

התאוריה שאני דוגל בה, היא שהזמן הוא מימד, וכמימד הוא קיים כל הזמן. בדיוק כפי שאם אני לוקח דף נייר ומצייר עיגול, הרי שהעיגול "קיים" כל הזמן בכל חלקיו, אבל אם תדמיין עצמך כיצור חד מימדי - קוי, ותדמיין שאתה חי על דף הנייר, הרי שלאורך ה"זמן" שלך (המימד השני), העיגול נוצר כקטן, גדל, ולבסוף קטן בחזרה עד שנעלם. זה ממש קשה להסביר, אבל הספר שטוחלנדיה עושה זאת ממש טוב (ראה הודעה שלי עם לינק לספר ONLINE בפורום פילוסופיה, מספר 69). ספר חובה, לא ארוך ולעניין. הכוונה שלי עם מסע בזמן, היא שברגע שמתקיים מסע בזמן, הוא מתבטל.
 

neko

New member
את שטוחלנדיה אני לא מציג כרעיון שלי

אבל לצערי הספר לא הביע שום יומרה לזהות תכונות במימדים גבוהים, אלא רק בא לפתוח את המחשבה של קוראיו.
 

רון סי

New member
התפילה

היא המאמץ שהאדם עושה כדי לשנות את גורלו. המאמץ עצמו הוא המטרה. זה כמו שמישהו יוצא לטיול בחיק הטבע. מה מטרת הטיול? לא להגיע מנקודה אלף לבית, כי הן הרי זהות (יוצאים מהבית וחוזרים אליו) אלא הטיול עצמו, הדרך.
 

voguemaster

New member
כאמור

זו המסקנה שהגעתי אליה. ההוכחה נועדה כדי למחוץ את אותם מחב"תים שמשחקים על חולשות של בני אדם.
 
למעלה