ועוד משהוא (קצת ארוך )
אתה ניצב אחרון בתור לקופה. פתאום שמת לב שנפתחה קופה חדשה. אתה ניגש והנה אתה ראשון. כמה אנשים מאמצע התור טוענים שבאו לפניך ואתה חטפן. מי צודק? אתה יוצא למרפסת להכניס את הכביסה התלויה שם מאתמול, ומגלה שהשכנה מלמעלה בדיוק תלתה כביסה רטובה ונוטפת שהרטיבה את כביסתך. האם זכותך לכעוס עליה? אולי היא צודקת ורשאית לתלות כביסה אצלה כרצונה? ואולי היא חייבת להודיע קודם? ובכלל, מתי אסור ומתי מותר לשכן מלמעלה לדפוק שטיח או לצבוע את המעקה? ילד בן שבע קרע את מכנסיו של בן השכן תוך כדי משחק. האם חייבים הוריו לשלם את הנזק? ילד של השכנים שבר את פנס מכוניתך והוריו מסרבים לשלם, האם מותר לך להעניש את הילד? ומה לגבי החזרת מוצר פגום לחנות? מתי אתה זכאי לקבל את כספך בחזרה ומתי רשאי המוכר רק לתקן את המוצר? ומה אם השתמשת בינתיים במוצר, האם איבדת בכך את זכותך לביטול העיסקה? ואם השתנה בינתיים המחיר, כמה מגיע לך מן החנות? שאלות "קטנות" כאלו ודומותיהן מזדמנות לכל אדם מדי יום. אם אתה איש עסקים או זבן בחנות, כי אז ממריא מספר הבעיות האלו למאות ואלפים. כל זה מוביל אותנו לשאלה יסודית יותר: האם יש בכלל משמעות למושג של 'צדק' בעולם של אתיאיזם? הרי ל'צדק' שלך אין שום עדיפות על ה'צדק' של מישהו אחר, גם כאשר שתי הקביעות הן סותרות לחלוטין. ה'צדק' שלו הוא פרי רוחו וצרכיו, וגם אם לך הוא נראה לא צודק ולא מוסרי, אין לך שום עדיפות עליו, כיוון ששניהם באו לעולם באותה צורה. הרי גם בסדום היו שופטים ששפטו 'משפט צדק'. צדק סדומי, כמובן. שם נהגו שהפוצע את חבירו קיבל מהמוכה דמי הקזת הדם. בספרטה הפקירו למוות את התינוקות החלשים, האסיקימואים שולחים זקנים למות לבדם בשלג כיוון שאינם מועילים עוד לחברה, והמשטר הקומוניסטי החרים את רכושם של העשירים לאוצר המדינה (ומי שרק ניסה להתנגד ל'צדק הקומוניסטי' מצא עצמו מהר מאד בסיביר. הידעת ש-30 מליון אנשים קבורים שם מתחת לשלג?). האם אתה יכול להוכיח שהמעשים האלו אינם צודקים? על איזה עיקרון אובייקטיבי תסתמך כאשר הצדק הוא סובייקטיבי? האם מילים כמו 'צדק', 'יושר' ו'מוסר' הן לא ריקות וחסרות משמעות בעולם של אתיאיזם? רק לפני חמישים שנה נוצחה החיה הנאצית שאיימה להשתלט על העולם. אך כידוע לך היטלר לא ראה את עצמו כאדם לא מוסרי. להפך, הוא החזיק את עצמו למוסרי מאד, וראה את השמדת היהודים כדבר חיוני להצלת העולם. אתה, כמו כל אדם הגון וישר בעולם, מתייחס אליו היום בתיעוב ובסלידה. אבל (עד כמה שנורא לשאול את השאלה הזו) - למה? על פי מה אתה קובע שהערכים שאתה דוגל בהם טובים יותר ומוסריים יותר? באיזו זכות באת לשפוט את הנאצים פושעי נירנברג? אלא מה, בגלל שאתה חזק יותר, וניצחת במלחמה? טוב! אז תגיד כך, אך אל תבוא ותתיימר לדבר בשם הצדק והמוסר. ובכלל, מנקודת מבט אתיאיסטית, מניין הזכות לבוא ולשפוט אנשים ולהתייחס אליהם כ'פושעים' ולהעניש אותם? הרי אם צדק זה עניין סובייקטיבי, אם אין איזה קנה מידה מוחלט הנמצא מחוץ לאדם הקובע מה טוב ומה רע, מה ישר ומה עקום, כיצד יכול לבוא האדם ולשפוט אנשים אחרים על כך שאינם עומדים בקנה המידה של ה'צדק' שלו? האם זה לא חוסר צדק? אני מניח שכמעט כל אתיאיסט רואה את עצמו כאדם ישר. אך כאן עלינו לשאול שאלה יסודית: ישר ביחס למה? אם האדם עצמו הוא קנה המידה למעשה הישר, האם יימצא בכלל אדם שאינו ישר? (זה מזכיר לי סיפור על מדינה ששם נקבע עונש מוות לכל מי שעובר על החוק. מפחיד לגור במדינה כזו, נכון? אל תדאג! הסעיף השני בחוק שם קובע ש'מהו החוק? את זה קובע כל אדם בעצמו'. עד היום עוד לא היה שם מישהו שהוצא להורג כיוון שעבר על החוק...). אם האדם עצמו הוא זה שקובע את עקרונות הצדק, האם זה לא מרוקן אותו מכל משמעות? אתם בטח אומרים לעצמכם 'עכשיו הגזמת לגמרי! הרי ישנם עקרונות מסוימים של צדק ויושר שהם ברורים ומוסכמים על הכל, ואף אדם בר דעת לא יתווכח איתם' אתם בטוחים שאתם צודקים?... הקשיבו לדבר הבא: קחו לדוגמא את האיסור הפשוט והמקובל על כל האנושות: "לא תרצח". לכאורה, זה פשוט וברור אין מה להתווכח על זה, נכון? לא נכון! איסור "לא תרצח" אומר שאסור להרוג אדם. אך דבר אחד 'קטן' לא ברור עדיין – מה זה אדם? - האם 'עובר' זה אדם? האם הריגת זקן מתייסר או חולה חשוך מרפא גם היא נכללת באיסור הזה? לא ברור בכלל! יש אנשים האומרים שכן, ויש שיגידו שלא. ושמע דבר מדהים עוד יותר: בעולם יש כידוע בעיה של מחסור במזון ובמשאבים. יש מעט אוכל והרבה פיות אוכלים. איך מתמודדים עם הבעיה הזו? פרופ' פרנסיס קריק (חתן פרס נובל לכימיה על חלקו בפענוח מבנה ה- D.N.A) הגה רעיון 'מבריק': נגדיר 'חיים' של תינוק רק מרגע שחולפות 48 שעות לאחר שנולד. עד אז נוכל להחליט האם הוא 'חבר רצוי בחברה האנושית' ונאפשר לו לחיות. ואם לא - אז לא... זה לא נקרא, כמובן, 'לרצוח', כי הרי לפי הגדרתנו הוא עדיין לא נחשב חי... (הדברים המזוויעים האלו נאמרו בהרצאה ביוניברסיטי קולג', ופורסמו בכתב העת האמריקאי Nature). יוצא שאפילו האיסור הפשוט והברור ביותר כמו 'לא תרצח' מאבד את משמעותו כשהאדם הוא זה שקובע את הכללים. האם חשבתם פעם על כל השאלות הללו? האם יש לכם תשובות המניחות את הדעת?
