../images/Emo66.gifok אז...מתחילה
"אני מאוהבת בו" נכתב ב14.2.2004 הוא שוכב על-ידי ואני גולשת בפורום. גור קטן שלי, ריח מטרף !!! של התחלה, הריח הטוב בעולם. פנים קטנות ומתוקות, כאלו שבא לי כל הזמן לנשק וללטף... ואפילו הקול שלו כשהוא בוכה מתוק. כ"כ חסר אונים ותלותי.כולנו מחכים לו שיתעורר משנתו, ניב המתוק שלנו בן ה5 שבועות, איך יכולנו בלעדיו?! שלא יגדל לי מהר, נהנת מהקטנות שלו. כולם אומרים: "תגדלו אותו בקלות ובמהירות" בקלות.כן, במהירות לא! לאן אנחנו ממהרים??? הוא הילד הרביעי שלנו ובאמת שאנחנו רוצים להנות ולחוות כל רגע, מה שלא עשינו ולא היה לנו זמן עם הגדולים... כל ההסתכלות שלנו שונה ובוגרת יותר ואין לאן למהר. מה מחכה כבר בחוץ? מדחיקה את המחשבה, על הצבא, ע"כ שבמדינה שלנו כ"כ קשה לגדל ילדים ומשפחה מרובעת זה הרבה פעמים "לוקסוס" אנחנו לא דתיים. וכל ה"נשמות הטובות" ששואלות : "מה? התגעגעת לחזור שוב למוצצים ולטיטולים, שוב לגנים ועוד ועוד... אז כן אני עונה להם, זה בהחלט מרגש להתחיל שוב , בסביבות גיל 40, שהילדים הגדולים כבר עצמאים, והרבה פעמים מצאנו עצמינו כמו זוג "זקנים" לבד כשכל אחד מהם, בעיסוקיו. נכון היה לי המון זמן לעצמי ובכל זאת, הרגשנו שיעמום מסוים. ובעצם המחשבה היתה עכשיו או בכלל לא, כי אח"כ זה יהיה מאוחר מידי... נכון, נסענו ,טיילנו, בתי- מלון, ח"ול ובעצם רווינו מכך. ההריון היה קל, למרות הגיל ולמרות שזה רביעי. והזמן טס לו... ועכשיו הוא כאן, עובדה קימת!!! אנחנו "קרועים" מעיפות הקימה בלילות, נכון שכחנו מכך, אבל... הוא מזכיר לנו בריחות ובצלילים שלו את מה שכבר שכחנו, במסע ההורות, את התום, חוסר- האונים, הפגיעות, הרכות, השמחה... לא רוצה לחשוב קדימה , את הקשיים עם הגדולים, אנחנו חווים וזה לא קל , בייחוד בחברה החילונית והחומרנית וההשיגית שלנו. אז תנו לי להנות ממנו, כל עוד הוא כזה... מאוהבת בו!!! ניב נולד ב 6.1.2004 והצטרף לאחיו בני ה 19-15-9 ,"
