שימחה ועצבות

[ligo]

שימחה ../images/Emo13.gif ועצבות ../images/Emo7.gif

עכשיו התעוררתי ובעלי בישר לי שזוג חברים שלנו ילדו בחג. בשורה משמחת להתעורר איתה, לא? אני שמחה אני שמחה אני שמחה בשבילם!!! אבל למה פתאום השתלטה עליי עצבות? הם כבר הורים ואנחנו כל כך רחוקים מזה... אני כותבת על התחושות שלי ביומן, אבל היומן לא מזדהה איתי וחשבתי שאתן אולי כן- נכון שזה אפשרי להיות מאושרים בשביל מישהו אחר ולהיות עצובים בו זמנית בגללכם? ונכון שזו לא רעות לב או קינאה? אתן יכולות גם לקטול אותי, אבל זה פשוט מה שאני מרגישה.

 

[אולה *]

התחושות מוכרות לרוב בנות הפורום ../images/Emo4.gif

הן מובנות מאוד. כמעט כל החברות שלי כבר אמאות, וחלקן - בסיבוב שני. ואני תמיד חשבתי שאהיה ראשונה. אבל אני אוהבת את כל ילדיהן. ואני קצת מקנא בהן. ואני אוהבת לקנות לילדיהן מתנות, ורוצה כבר לעשות הזמנת לידה לתאומים (

) שלי. אז אין לי כל כוונה "לקטול" אותך, כי אני יודעת בדיוק מה את מרגישה. זה כ"כ קשה להגיד עכשיו "מזל טוב"...

אולה

 

[מרב.]

ליגו יקרה

התחושה מוכרת, ואין מי שלא חוותה אותה, למרבה הצער. ככל שמעמיקים ומתקדמים בטיפולים, מונה הזמן דופק, ונקודות הציון שהצבנו הולכות ומתרחקות, התזכורת הבלתי פוסקת של חברים שעשו זאת כואבת יותר ויותר. הודעות ההריון של אחרים גורמות במקרה הטוב לחץ פולח לב ולמחשבה של "מה איתי", ובמקרה הרע להתפרצויות רגשיות חזקות עד כדי חוסר רצון להתראות עם אותם אלו שהרו לפנינו. כאשר מדובר בחברים קרובים, המצב עוד מסתבך, כי עם האהבה והפירגון שקיימים, אי אפשר להימלט לא מההתמודדות האישית הכואבת, ולא מהמפגש הפיזי איתם... אין ברירה, ואין תרופה- פרט לדבר עצמו- להיכנס להריון

אז שזו תהיה התרופה שלך, ליגו, וככל שתמהרי ליטול אותה- כך תבריאי מהר יותר

שתהא זו שנה פוריה, מרב

 

[אולה *]

מרבי, מה שלומך?

כמה אכלת בימיים האחרונים?

 

[מרב.]

דווקא לא הרבה,

לא סבלנו מארוחות משפחתיות יותר מארוחת הסדר

 

[yaelhul]

כל כך מוכר, כל כך כואב...

בכל פעם שאני מדברת עם חברה/חברים והמשך השיחה מגיע ל"מה חדש אצלכם ואיך כולם מרגישים?" אני נכנסת לחרדה קלה שמא למול בשורות של הריון, אאלץ להישמע משתתפת בשמחה, בשעה שכל שבאמת בא לי לעשות זה ללכת למיטה ולבכות. אנחנו חיים בחו"ל ולא מתראים עם החברים והמשפחה לעיתים קרובות, ככה שאת ה"בשורות" אנו מקבלים בטלפון. אולי זה קל יותר מאשר פנים אל פנים, אבל עדיין, עם כל טיפול כושל, העניין הופך לקשה יותר עבורי. לא מזמן דיברתי עם חברה שיש לה ילדה בת 4 ותינוק בן כחצי שנה. כששאלתי מה שלומם היא ענתה לי "אנחנו גדלים", וליבי צנח כי הבנתי שהיא שוב בהריון, עד שהיא אמרה "מה פתאום, לא התכוונתי לזה". הרגישות שלנו היא עצומה, אין מה לעשות בקשר לזה. זה לא הופך אותנו לאנשים רעים. פשוט כואב לנו, וההריונות של המשפחה והחברים הם מראה מול בטננו השטוחה (או העגולה מהסיבות הלא נכונות

). אפשר גם לשמוח בשבילם וגם להיות עצובים בשבילנו. זה מה יש ועם זה ננצח. מקווה שהדרך של כולנו לניצחון תהיה ממש קצרה. שולחת לך חיבוק גדול יעל.

 

[סיגל היי-טק]

לקטול אותך? על אנושיותך? למה?

מה שאת מרגישה כ"כ טבעי. רגשות של שמחה בשבילם מהולים בעצב על מה שאת מייחלת לו יותר מכל. אל תלחמי בתחושות הללו, ואל תייסרי את עצמך על שהם מציפים אותך. תני לעצמך להתאושש מהתחושה ולהתמסר לשמחה (גם אם היא עדין מהולה בעצב). סיגל

 

[סוכריה על מקל]

לקטול אותך זה לקטול את כולנו ../images/Emo4.gif

אני לא חושבת שיש אחת מאיתנו שלא חוותה את שברון הלב הזה, במקביל לשמחה של מישהו אחר. רק אתמול כתבתי איך אני חוששת מהודעת ההריון של אחי (אח שלי! "עצמי ובשרי"!) שבטח תגיע בעוד חודשים ספורים. את לא צריכה להרגיש רע בגלל שאת מרגישה רע. המצב מספיק מבאס גם ככה. אני מאחת לך שהודעת ההריון הבאה תהיה שלך (ואז הילד שלך עוד יספיק להיות באותה כיתה עם הילד של החברים).

 

[אפרת**]

תמיד זה צובט בלב

כשמישהיא חברה, גיסה לא משנה מי נכנסת להריון או יולדת. עם כל השמחה שיכולה להיות עבודה. עצם העובדה שאנחנו עדיין לא השגנו את ההריון המיוחל - זה מה שמכאיב. לא ההצלחה שלהם. הלוואי שנפסיק כבר להתעצבן מזה..

 

[שחר חדש]

זו ממש ממש לא רעות לב

ואם זאת קנאה? קנאה זה רגש טבעי ביותר. ואפילו (במינון הנכון) רצוי - הוא מדרבן אותנו להתקדם, להשיג. הבעיה היא איך אנחנו מתמודדים עם הקנאה -צריך להזהר שהיא לא תהפוך לאש יוקדת ושורפת. זה הכל. וכן - אפשר לשמוח בשבילם, ולהתעצב בשבילכם. אני מבינה את העצבות ומזדהה איתה מאוד. הלוואי , שעוד מעט, כל זה יגמר.

 

[הרמוניה]

ליגו יפתי ../images/Emo68.gif

אני חושבת שהיכולת שלי להרגיש בו בזמן רגשות סותרים כלפי האנשים מסביבי גדלה באופן משמעותי בחודשים האחרונים.... לפני כמה ימים אני הייתי זו שהתרסקתי כששמעתי שגיסתי בהריון-היום תורך.... הדבר המנחם היחידי שאני יכולה לחשוב עליו זה שאומרים שהיכולת לשאת רגשות סותרים הוא סימן של בריאות וחוזק נפשי-אז אולי אנחנו גדלות קצת מכל הסבל הזה. מקווה שלא נצטרך יותר לגדול אלא אם מדובר בלגדל בטן במשך 9 חודשים ולגדל ילד 120 שנה אחר כך. הרמוניה

 

[אלה ודני]

זה המחיר שאנו משלמים בהיותנו אנשים

טובים עם חברים רבים. פשוט תחיי עם זה בלי להרגיש אשמה.מותר לנו!!! לא ללכת לברית,אם קשה;לא להתפעל מכל רך נולד, אם הדמעות חונקות. לחיות עם זה ולקוות כל יום שהנה - עוד מעט גם אנחנו נהיה יחד איתם באותה סירה. תהיו חזקים, ואם זה מנחם-כולם פה מרגישים בדיוק אותו דבר. נשיקות -אלה.

 

[טלי2]

אמביוולנטיות היא חלק מחיינו

כך לפחות אני חשה, כל חברה שיולדת היא גם שמחה גדולה בשבילי, כי כיף לי לשמוע על לידות, וכיף לי לראות ולגעת בתינוקות, וכיף לי להיות עם חברותיי בתקופה משמעותית כזו, שבה הן הופכות לאמהות.. ובאותו זמן מתעוררים לחיים הפחדים (אולי זה לא יקרה אצלי אף פעם..) ועצב (למה לי אין ילד), וקנאה (למה אצל אחרים זה הולך כל כך בקלות) ככה זה כנראה

האמביוולנטיות היא חלק מהמצב המיוחד הזה.

 

[אפרת**]

הפחדים האילו

של אולי זה לא יקרה גם לי. אולי אני לא אצליח אי פעם להכנס להריון, אולי אני לא אהיה אמא - כל כך מלחיצים לפעמים.

 

[ligo]

יותר מתודה ועוד שאלה

אני קוראת את כל מה שכתבתן והדמעות מאיימות להתפרץ. אני כבר לא יודעת אם מה שאני מרגישה זה בסדר או לא,אני פשוט מרגישה ככה ואין מה לעשות. עדיין לא התקשרתי אליהם (הזוג עם התינוק) להגיד מזל טוב. אני מפחדת להישמע צבועה כשאני אגיד להם שלא נוכל לראות אותם לפני הברית. בייחוד שהיום הלכתי למומחה פוריות (ד"ר קול- מכבי-חיפה, מישהי מכירה?) שהסביר לי את הפרוצדורה של ההזרקות (פרגונל) ובנוסף נתן לי הפנייה לצילום רחם. איזה כיף לי... מזל שכל זה יקרה רק בחודש הבא (כי אני כבר ביום ה-12 למחזור וצריך להתחיל את הטיפול ביום ה-3 למחזור) אז יש לי חודש חופשי. אגב, מישהי עשתה צילום רחם? זה בהרדמה? זה כואב? ושוב תודה שאתן כאן

 

[יפעתי&]

ליגו, התחושות הללו מוכרות לכולנו

תדפדפי אחורה וקדימה בכל דפי הפורום וגם בפורומים הקודמים ותראי שמדי פעם ולעיתים די קרובות, מישהי מרגישה ככה ומעלה את תחושותיה. אין מה לעשות כולנו בני אדם וזה כואב לנו... אז אפשר לשמוח ולהגיד

ובו בזמן להרגיש איך הלב נצבט... אני, עם חברות כבר איכשהוא השלמתי אבל הגיסות שלי... כל פעם מישהי בהריון זה מוציא אותי מדעתי וחלילה לא בנות כמובן לכל אחת יש ברית וזה קורה בערך פעם בחצי שנה... אז משתדלים לחתור קדימה ולנסות שוב ושוב עד שמצליחים... תחזיקי מעמד...

 

[יפעתי&]

ועוד משהו - לגבי צילום רחם

זו לא חוויה נעימה, יש כאלו פה שזה היה בשבילך סיוט ויש כאלו שזה היה להן בסדר. אני ממליצה לקחת כדור נגד כאבים קודם (משהו חזק) ולבוא עם מישהו לצילום כדי שיהיה מי שייקח אותך הביתה אח"כ. בכל מקרה, זה עובר ואולי (הלוואי) תעבוד עלייך אגדת צילום הרחם ותכנסי להריון... שיהיה