ואף אחד לא שוהה כמה ימים בממד אטום , כך שזה לא רלונטי. לפי הבדיקות שבסקר הריכוז של הראדון בתנאי מגורים רגילים לא מגיע לערך משמעותי ( 66 ממ"ק כאשר הרמה המותרת היא 200 ), והריכוז של הרדון עולה מעל המותר רק כאשר הממד אטום לכמה ימים. הסיבה היא לא רק פליטת קרינה מהבטון (דבר שקיים בכל חדרי הבית) אלא שאת הממד אפשר לאטום הרמטית ואז מצטבר בו הגאז הרדיו אקטיבי. מה שלא מוסבר בסקר הוא שאילו הינו אוטמים חדר רגיל ברמת האטימה של ממד גם שם היה מצטבר גז ראדון כיוון שהוא נפלט מהבלוקים וחגורות הבטון. בשורה התחתונה בתנאים רגילים אין שום בעיה לגור בממד .
כאשר החדר אטום. הקרינה הנפלטת מחדרים רגילים גם כאשר יהיו אטומים כמו ממ"ד, לא תהיה באותה הרמה כמו בחדר ממ"ד. כך לפחות כתוב בכל החומר המוצע. בברכה, שרון דרורי
כתוב : "הממוצע של בדיקות קצרות טווח שבוצעו בתנאים סגורים (ללא אוורור במשך 7 ימים) הוא 806 בקרל לממ" וגם כתוב: "הממוצע של בדיקות ארוכות טווח שבוצעו בתנאים פתוחים (תנאי המחייה הרגילים במשך 3-6 חודשים) הוא 66 בקרל לממ"ק. תוצאות של הבדיקות ארוכות טווח מצביעים בברור על ריכוז ראדון הנמוך מרמת הפעולה של 200 בקרל לממ"ק ולכן בתנאי המחייה הרגילים אין בעיית ראדון בחדרי ממ"ד." וגם : "לאחר 6 שעות (זמן השהייה המרבי בממ"ד סגור על פי פיקוד העורף) ריכוז הראדון הוא כ-80 בקרל לממ"ק – פחות מרמת הפעולה של 200 בקרל לממ"ק. "
לתריס מהברזל, ומומלץ להתקין חלון קיפ. בנוסף לדלת הממד מהברזל ניתן להתקין דלת קלה מעץ שנפתחת פנימה, דלת הברזל נשארת פתוחה כל הזמן ומשמשת רק לחרום, ואז החדר הוא חדר רגיל לכל דבר.
