חוטא הנאחז בקרנות המזבח
New member
שינה טובה
חדר אורחים. שולחן עץ אורן עם תוספת מעץ אגוז ערוך לשמונה. אהיל עתיק משתלשל מן התקרה ומאפשר לקצת אור לברוח מאחיזתו ולהאיר את הנוכחים, בעודו מתנדנד קצת ומרקיד את הצללים. כלי כסף נוצצים מחזירים את האור המועט. כלי חרסינה בעלי עיטורי זהב משיבים. עזרא יושב במקומו ושותק. מביט באורחים. סבא בראש השולחן ולצדו סבתא, דוד יאצק ודודה שושנה ישובים זה מול זו; לצידה של שושנה, יושבת דבורה, אחותה, מולה דוד שלום ולצדו, ממש מול עזרא, דודה יפה. הם מחזירים לו מבט. רחש המאוורר הוא היחיד המפר את הדממה. זהו ערב חג, ועזרא מתרגש נורא. בקרוב הוא נוסע אל סבא וסבתא. טיול גדול, מאורע מיוחד. הם יצאו בקרוב, אבל הם לא אמרו מתי. הוא מחכה בקוצר-רוח שמתעצם מרגע לרגע. עזרא עושה את הצעד הראשון, שמסתיים ב-``אמן!``. הוא מתקדם ומדליק שני נרות ושמש בחנוכיה שבמרכז השולחן. האור שמתווסף מאיר את פני המשפחה. צלילי שירי חג מתחילים למלא את החדר. כעבור כדקה הסעודה מתחילה. התפוח נפלא והדבש משובח, הריבה שבסופגניות נהדרת, צלילי שבירת מצה נשמעים מדי פעם והקנעיידלאך שבמרק טעימים מאוד. עזרא נהנה. הוא מצמיא את רעבונו עד שזה נעלם, ומוזג קצת יין תירוש. עזרא לא אוהב כשמשיחים בשעת הסעודה, אך השתיקה מתחילה להעיק. הוא מביט בסבתא, שבוהה במבט שותק וחשוד ביאצק, כאילו גוערת בו. יאצק מביט באהבה בדבורה, אך שושנה לא נראית מקנאה. השתיקה ממשיכה, וכן המבטים. ניראה כאילו עוד רגע יתפרצו ויתחילו לריב. עזרא מנסה להתעלם, הוא מפחד לומר משהו. הכוס השמינית כבר ירדה בגרונו והבקבוק התרוקן. הריב השקט ממשיך. כולם רק מסתכלים אחד בשני ולא אומרים דבר. עזרא לא מרגיש בנח, עזרא מפחד. עזרא נרדם. האהיל עדין מתנדנד ומרקיד את הצלילים, בעוד המאוורר מרטיט את שערות זקנו של עזרא, שעליו נרדם. עזרא עם סבא וסבתא עכשיו. האלבום המצהיב על הרצפה, והתמונות, במעמדיהן, על השולחן.
חדר אורחים. שולחן עץ אורן עם תוספת מעץ אגוז ערוך לשמונה. אהיל עתיק משתלשל מן התקרה ומאפשר לקצת אור לברוח מאחיזתו ולהאיר את הנוכחים, בעודו מתנדנד קצת ומרקיד את הצללים. כלי כסף נוצצים מחזירים את האור המועט. כלי חרסינה בעלי עיטורי זהב משיבים. עזרא יושב במקומו ושותק. מביט באורחים. סבא בראש השולחן ולצדו סבתא, דוד יאצק ודודה שושנה ישובים זה מול זו; לצידה של שושנה, יושבת דבורה, אחותה, מולה דוד שלום ולצדו, ממש מול עזרא, דודה יפה. הם מחזירים לו מבט. רחש המאוורר הוא היחיד המפר את הדממה. זהו ערב חג, ועזרא מתרגש נורא. בקרוב הוא נוסע אל סבא וסבתא. טיול גדול, מאורע מיוחד. הם יצאו בקרוב, אבל הם לא אמרו מתי. הוא מחכה בקוצר-רוח שמתעצם מרגע לרגע. עזרא עושה את הצעד הראשון, שמסתיים ב-``אמן!``. הוא מתקדם ומדליק שני נרות ושמש בחנוכיה שבמרכז השולחן. האור שמתווסף מאיר את פני המשפחה. צלילי שירי חג מתחילים למלא את החדר. כעבור כדקה הסעודה מתחילה. התפוח נפלא והדבש משובח, הריבה שבסופגניות נהדרת, צלילי שבירת מצה נשמעים מדי פעם והקנעיידלאך שבמרק טעימים מאוד. עזרא נהנה. הוא מצמיא את רעבונו עד שזה נעלם, ומוזג קצת יין תירוש. עזרא לא אוהב כשמשיחים בשעת הסעודה, אך השתיקה מתחילה להעיק. הוא מביט בסבתא, שבוהה במבט שותק וחשוד ביאצק, כאילו גוערת בו. יאצק מביט באהבה בדבורה, אך שושנה לא נראית מקנאה. השתיקה ממשיכה, וכן המבטים. ניראה כאילו עוד רגע יתפרצו ויתחילו לריב. עזרא מנסה להתעלם, הוא מפחד לומר משהו. הכוס השמינית כבר ירדה בגרונו והבקבוק התרוקן. הריב השקט ממשיך. כולם רק מסתכלים אחד בשני ולא אומרים דבר. עזרא לא מרגיש בנח, עזרא מפחד. עזרא נרדם. האהיל עדין מתנדנד ומרקיד את הצלילים, בעוד המאוורר מרטיט את שערות זקנו של עזרא, שעליו נרדם. עזרא עם סבא וסבתא עכשיו. האלבום המצהיב על הרצפה, והתמונות, במעמדיהן, על השולחן.