שינה משותפת

[ליט אמא של תומר]

שינה משותפת../images/Emo29.gif

כבר חודש חודשיים שתומר קם פעמיים שלוש בלילה מקבל ציצי וחוזר לישון אתמול בסביבות 23:00 זה התחיל וב 24:00 שוב.... החלטתי שקר לי ואין לי כוח לצאת מהפוך והבאתי אותו אלינו למיטה ו.... כולנו ישנו עד שש וחצי

עכשיו אני מנסה לשבור את הראש מה זה אומר . הבנתי שהוא לא קם כי הוא רעב הוא לא קם כי קר לו ( אצלו הרדיאטור דולק כל הלילה ) הוא פשוט רוצה להתפנק איתנו ואם זה אני לא יודעת איך אני אמורה להתמודד ברור שיותר נוח לי לישון לילה שלם אבל אני לא רוצה להרגיל אותו לישון איתנו מה דעתכן ?

 

[Iris-1]

לזרום עם הילד. לדעתי.

רוצה לישון איתך בבקשה. את מניקה וזה בסדר גמור. יגיע גם הגיל שהוא יפסיק לישון אצלכם ויחזור למיטה שלו. אני לא רואה בזה כרגע שום דבר רע. שינה נעימה. אם לבעלך זה לא באמת מפריע תזרמו עם הילד. הנקה נעימה.

 

[רותי ע]

תחליטי מה יותר חשוב לך..

הסיפוק המיידי-לישון לילה ולטווח הרחוק להישאר עם לינה משפחתית. או תכנון לטווח רחוק-כמה לילות קשים והוא יתרגל לישון במיטתו. זאת כשאני יוצאת מנקודת הנחה שהדרך הטובה בשבילך שכל אחד ישן במיטה שלו. אם טוב לך לינה משפחתית אז תמשיכי ככה.. ואם חשוב לך תכנון לטווח רחוק-אז את תוותרי. אולי תתנחמי בעובדה שלקראת גיל שנתיים יש יותר לילות רצופים מלילות לבנים..

 

[חגיתושתוש]

אנחנו לא בעד שינה משותפת

חשוב שילד ידע את הגבולות - איפה המיטה שלו ואיפה המיטה של אבא ואמא ומתי נמצאים שם. קשה להפסיק את זה במהלך ההנקה, אבל אח"כ שווה לשבת לידו כמה לילות, שידע שהוא לא לבד (אם הוא רוצה) ולהרגיל אותו למיטה שלו. אריאל מגיל חודש ישנה בחדר שלה במיטה שלה, וזה יופי לכולם.

 

[ליט אמא של תומר]

גם אני ממש לא בעד שינה משותפת

פשוט פתאום נפל לי האסימון שהסיבה היחידה שהוא קם בלילה זה רצון להיות איתנו ולא סיבות כמו רעב או קור עד עכשיו כל יום שהייתי קמה אליו בלילה הייתי אומרת לעצמי אולי הוא לא אכל מספיק לפני השינה אולי הרדיאטור לא מספיק חזק ואולי ואולי וחיפשתי סיבות ואתמול הבנתי שכנראה שאני אמשיך לקום כל לילה .....

 

[nonana]

אצלי מההתחלה הרגלתי אותם לישון לבד

במיטה שלהם. אז מה? מגיל שנתיים כולם אצלי עברו לישון איתנו. והיום אומנם צפוף לנו מאד (3 ילדים) אבל אנחנו זורמים עם זה. אני מסכימה עם רותי לכי לפי האינטואיציה שלך כאמא מה הטוב בעינייך ובעיני ילדך. בהצלחה.

 

[אורית ג.]

../images/Emo6.gif אני אומרת לחברים ששואלים אותי

שכל הילדים ישנים עם ההורים. ההבדל הוא רק אם ההורים מסכימים או לא. אנחנו מסכימים וישנים ארבעתנו בחדר (יש מיטה לכל אחד והמיטות צמודות ובאותו גובה , בעצם זה כמו מזרונים) וככה השכנים המעצבנים שיש לי מלמעלה יכולים להעיר את כולנו ביחד ב5 בבוקר כשהן מתחילים עם הכדורגל של הבוקר

כששואלים אותי מתי היא תישן בלעדינו אני עונה : כשיהיה לה חבר למרות שיש מיטה גם בחדר המשחקים וכשהיא רוצה היא ישנה גם שם (התינוק תינוק והוא משתמש בי בתור מוצץ חצי לילה פחות או יותר אז אין מה לדבר על פרידה

)

 

[**סיגל**]

בדיוק עכשיו קראתי על מחקר

שנעשה בגורי קופים והתברר שהצורך במגע / קשר חזק יותר מהצורך באוכל, ככה שאם אחד הילדים שלי היה רוצה להיות איתי היתי עונה לו על הצורך הזה בדיוק כמו שהייתי עונה לו על הצורך באוכל / חום / בגדים יבשים... אצלי אגב, כולנו ישנו ביחד, הגדולה עזבה את המיטה המשותפת בגיל 7 והקטן, לצערי, בגיל שנה וחצי, מרצונו, למרות שממשיך לינוק וגם לבקר אותי לפעמים במיטה.

 

[אמא של עידו]

זה מה שאנחנו עשינו

בגלל הנוחות שבהנקה בשכיבה וחוסר הרצון לקום והרצון של עידו לישון איתנו והעובדה שהוא כמו תומר ישן ככה יותר טוב אז לקחנו את המיטה שלו והורדנו לה את החלק שעולה ויורד (זאת אומרת נשארה מיטה עם 3 דפנות וצד אחד פתוח). הצמדנו את המיטה שלו היכן שהצד הפתוח למיטה שלנו כך שזה מעין מיטה גדולה אך הוא בכל זאת במיטה שלו ולנו יש מקום במיטה ולא צפוף. אני כמובן ישנה בצד של המיטה שלנו שקרוב אליו ומניקה אותו בשכיבה כשהוא קם והוא נשאר במיטה שלו (אני מתקרבת אליו). לפנות בוקר שאבא יוצא מוקדם לעבודה ועידו מתעורר קצת מהרעשים והאור אז אני לוקחת אותו אלי וממשיכים לישון עד הבוקר ואין כמו לקום איתו בבוקר יחד במיטה... בכל מקרה אני בעד לזרום עם הילד ומה שטוב לו, הוא לא ישן איתכם לנצח וזה דווקא מאוד נחמד וכיף...

 

[לאה_מ]

אצלנו ישנים ביחד.

עומר ושירה ישנים במיטות שלהם. הם לא רוצים לישון איתנו. אורי (בן שנה) ישן איתנו במיטה שלנו פחות או יותר מאז שנולד. אני מניקה, וזה מאד נוח לי בלילות. מכיוון שאני עובדת 10 שעות ביום מחוץ לבית, אני מרגישה שהלינה המשותפת היא גם קצת "זמן אמא". כל עוד זה נוח לכולם - זה פתרון נהדר. מתי זה יפסק? לדעתי, אורי ירצה להפסיק את זה מתישהו במהלך השנה הקרובה. אני אסביר למה - עומר ושירה ישנים במיטת קומותיים. לפני שהם הולכים לישון (יותר נכון, לפני ששירה הולכת לישון - עומר עוד קורא שעות במיטה) הם נכנסים למיטה של שירה (התחתונה), עושים להם אוהל משמיכות, מדליקים בפנים פנסים ומספרים סיפורים. יש בחדר הילדים אווירה נורא כיפית של הליכה לישון. לדעתי, כשאורי יגדל קצת, הוא יעדיף את ה"ביחד" של חדר הילדים על פני השינה במיטת ההורים. אבל ימים יגידו. ולפני שתבוא השאלה הקבועה - הלינה המשותפת ממש לא פגעה לנו בזוגיות. למעשה, לדעתי חל שיפור משמעותי בזוגיות שלנו מאז שאורי נולד.

 

[לימור של עמית]

מסכימה עם איריס ../images/Emo45.gif

 

[עוד צפורה גנן]

נעם, הראשון שממש ישן איתנו

עבר למיטה נפרדת בגיל 2.5 ומאז הוא ישן שם לילה שלם ללא שום בעיות. לא מזמן הוא בקש לישון איתנו, והסכמתי, ואחרי שעתיים הוא רצה לחזור למיטה שלו כי צפוף. אבל זה מאוד אינדבידואלי.

 

[keren1]

אפשר לבוא לישון עם עומר ושירה

נשמע ממש כיף. בני כמה הם שהם ישנים במיטת קומתיים? לא קצת מפחיד? אני הייתי רוצה לעשות חדש שינה לשלושת הילדים וחדר שני למשחקים. ובשביל זה אני חושבת שצריך מיטת קומתיים

 

[לאה_מ]

לא מפחיד בכלל...

עומר בן 8 (עוד מעט וחצי) שירה בת 5 (ורבע). הם ישנים במיטת קומותיים כבר שנתיים (אולי קצת יותר). עומר למעלה ושירה למטה. גם אצלנו יש חדר ילדים לשלושתם וחדר משחקים, ולדעתי זה סידור אידאלי. בעוד שנתיים-שלוש, כשנרגיש שעומר כבר צריך יותר פרטיות, נתארגן אחרת.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אנחנו ישנות ביחד.

מיכל נרדמת במיטה שלה (זה חובה מבחינתי. אחרת גם אם היא תחליט "להשתפר" לא יהיה לה מאיפה להתחיל...) ועוברת אליי בהתעוררות הראשונה. גם היא עדיין יונקת וגם היא לא קמה מרעב. לוקחת ציצי לפה ונרדמת מיד חזרה. יובל מגיעה מדי פעם, בעיקר כשיש לה חלומות רעים, או התעוררה לפיפי ולא רוצה לחזור לישון לבד וכו´. כשבעלי בבית באמת קצת צפוף, אבל הוא בדרך כלל לא ואז אין בעיה. מה שלא עושים ממנו עניין לא נהיה עניין. זה יעבור בשלב מסוים, ללא ספק. אז בינתיים אני זורמת איתה. וחוץ מזה, לקום לידה כשהיא חמה כמו לחמניה עם לחיים ורודות וחיוך ענק... שווה קצת להצטופף בשביל זה, לא ?

 

[keren1]

אני תמיד אומרת "אני יודעת איפה

ועם מי אני הולכת לישון עם מי ואיפה אקום, אין לי מושג". יש את המיטה של אבא ואמא (אנחנו) ויש מיטה זוגית בחדר אורחים (לאמא שלי שבאה ועוזרת המון). בדרך כלל המיטה הזאת לא נשארת מיותמת גם שאמא שלי לא באה. או אני או בעלי ישנים שם עם אחד מהילדים. אצלנו הגדולה, דניאל, רוצה אותי והתאום מתן רוצה את בעלי אז אנחנו בסדר. הבלגן מתחיל שהתאומה, שני גם רוצה לישון איתנו (למרות שבדרך כלל היא ישנה לבד בסדר). כמה שאנחנו מתרעמים על כך שהם ישנים איתנו וזה לא מוצא חן בעינינו ואנחנו יודעים שלא כדי....בכל זאת אנחנו ישנים רק ככה רצוף.

 

[אמיר.]

על גופתי.....

אם לא קרתה איזו קטסטרופה (מחלה חלילה ..) אזי המיטה שלנו - היא רק שלנו... המעוז האחרון של האינטימיות הזוגית... תקדישי לזה לילה, שנים, עשרה, אבל אל תכנעי אחרת לא יהיו לכם לילות פרטיים לעצמכם להרבה זמן וזה חשוב.

 

[יונית ש]

יקירתי - ההחלטה קשה

אבל הכי חשוב שתהיי עקבית גם אם תחליטי לקחת אותו אליכם וגם אם לא. כי שיגרה זה נורא חשוב לקטנטנים. ההתלבטות כל כך מוכרת אני עדיין קמה למאי קמה פעמים כל לילה. וזה בעיקר כי היא פשוט מתגעגעת אליי. זה קורה הרבה לאמהות עובדות. שהקטנטנים לא רואים אותנו מספיק והם מפצים על כך בלילה. (גם אצל אחותי זו אותה בעיה) מי ייתן ונחזור לישון לילות רצופים. אוהבת יונית

 

[אמא של שירה1]

גם אצלי יש התלבטות בנושא

שירה ישנה מעולה במיטה שלה אבל ישנה עוד יותר טוב איתנו במיטה. בדרך כלל היא לא מתעוררת בלילה אבל אם קורה שכן זה מאוד מפתה לקחת אותה אילנו למיטה. אני דווקא כן חושבת שלישון במיטה שלה זה חלק מחינוך והיא לא צריכה לישון איתנו בדרך קבע. אבל- מצאנו לנו כמה יוצאים מן הכלל שנראה לי שמקובלים גם על שירה והיא דיי התרגלה אליהם. 1. שנת צהריים עם אמא במיטה כל יום אחרי שאמא חוזרת מהעבודה 2. בשבת בבוקר כשהיא מתעוררת, היא ישנה עוד קצת עם אמא ואבא במיטה, כי אמא ואבא לא רוצים לקום מוקדם בשבת 3. כשחולים ושירה צריכה חום ואהבה היא יכולה לישון עם אמא ואבא אפילו כל הלילה * אני חושבת שככה כל הצדדים מרוצים

 

[ליאת של בר]

(מפגרים?) אבל אופטימיים?...

בר בדר"כ מתחילה את הלילה במיטה שלה וכל זמן שאני ערה חוזרת אליה עד להתעוררויות של הלילה ואז היא עוברת אלינו.. כמו בהנקה, אני אופטימית, אולי היא תגמל לבד...

(חיפשתי סמיילי מסכנון...)