שינה של תינוקות ופעוטות
הרדמות עצמאית היא התנהגות שבחלקה מתפתחת ספונטנית ובחלקה היא נרכשת. הקניית הרדמות עצמאית עוזרת לויסות ולהרגעה עצמית ומביאה להתפתחות רגשית של התינוק. המאמר הנוכחי מסתמך על משנתו של ד.ו. ויניקוט לגבי תינוקות. הוא נועד לשמש כמדריך מעשי להורים, ונכתב לרגל הולדת עופר ועמרי. שינה של תינוקות ופעוטות נופר ישי-קרין, פסיכולוגית קלינית, עמק יזרעאל המאמר הנוכחי מסתמך על משנתו של ד.ו. ויניקוט, רופא ילדים ונשיא האגודה הבריטית לפסיכואנליזה, שלפני כשישים שנים פרסם מאמרים מאלפים על הקשר אם-תינוק. תינוקות נולדים כשהם תלויים מאוד בסביבה. הם זקוקים להרגעה חיצונית ועדיין לא מרגיעים את עצמם. להרדמות יש בסיס ביולוגי חזק, אולם יש בה גם מרכיב רגשי וחינוכי. אנחנו מלמדים את התינוקות שלנו להרדם לבד ועל-ידי כך אנחנו תורמים ליכולת ההרגעה העצמית שלהם במגוון תחומים (על כך יפורט בהמשך). בלילה יש מחזורי שינה – שינה שטחית, שינה עמוקה, שנת חלום (REM) וחוזר חלילה. כל מחזור שינה אורך כשעה אצל תינוק ושעה וחצי אצל מבוגר. לאחר שנת החלום, עם סיום מחזור השינה, יש לעיתים יקיצה סופנטנית קצרצרה. אנחנו מתהפכים לצד השני, לא מודעים לכך שהתעוררנו ושוקעים שוב לשינה, וכך ממשיכים שוב ושוב את מעגלי השינה - שינה שטחית, שינה עמוקה ושנת חלום. בסוף מעגל השינה כשהשינה שטחית מאוד או כשאנחנו מתעוררים, אנחנו מצליחים לשקוע שוב לשינה ולהמשיך למעגל השינה הבא כי אנחנו יודעים להרדים את עצמנו. התינוק שעדיין לא יודע להרדים את עצמו צריך לקרוא לאמא שתרדים אותו, וכך יש תינוקות שבכל שעה, עם סיום מחזור השינה שלהם, צריכים הרדמה מחדש, לרוב באמצעות יניקה. לפעמים הם כל כך עייפים ואולי גם אמא עייפה מדי ולא שומעת ואז הם חוזרים לישון ושוקעים למעגל השינה הבא בעצמם, בלי עזרה. כשהתינוק הוא בן בכור האם תיקח אותו מייד על הידיים למשמע הקול הראשון שלו, וכך היא מחזקת את הנטייה של התינוק להסתמך על מקור חיצוני להרדמות במקום ללמוד להרדם לבד. בשל כך יש לבנים בכורים יותר הפרעות שינה. ההתעוררויות הרבות של התינוק משבשות לחלוטין את השינה של האם משום שמעגל השינה שלה הוא שעה וחצי ומחזור השינה של התינוק הוא שעה. התינוק קוטע את מחזור השינה שלה לפני השינה העמוקה ולפני שנת החלום. עלולה להווצר פגיעה משמעותית כתוצאה מחסך שינה מצטבר של האם - בזיכרון, קשב, סבלנות, מצב-רוח, בריאות, נהיגה ובטיחות של התינוק. אמהות לרוב נתונות בשיאה של ההקרבה העצמית האמהית כך שכל הטיעונים הנ"ל לא משפיעים עליהן כלל. גם התינוק מפיק משינה ארוכה ועמוקה יותר. הוא צריך לעבור מחזורי שינה שונים במהלך הלילה, עם יותר שינה עמוקה בתחילת הלילה ויותר שנת חלום בסופו. השינה מתקשרת להתפתחות קוגניטיבית ורגשית ולצמיחה גופנית. שינה טובה מבטיחה ויסות רגשי וריכוז ומאפשרת לילד להתפתח היטב בזמן העירות שלו. (על כך מפורט במאמר: הפרעות שינה - איך מזהים אותן ולמה כל-כך חשוב לטפל בהן ). ההרדמות העצמאית מלמדת את התינוק כיצד לבצע תהליך של הרגעה עצמית. הרכישה של הרגעה עצמית היא חלק מבניית הבסיס של אישיות יציבה. היכולת להרגעה עצמית נצפית היטב בגנון ובגן. היא מתבטאת ביכולת של ילד להרגיע את עצמו אחרי שהוא נופל ונחבט וביכולת שלו להירגע אחרי הפרידה מההורים בבוקר. גם אחרי כן במהלך החיים יכולת הרגעה עצמית היא חשובה ביותר, ואפשר לראות את ההשפעה שלה גם על מבוגרים, בניהול מערכות יחסים ובעיקר ביכולת שלהם להתמודד מול כישלונות וקשיים. הבסיס ליכולת הרגעה עצמית נרכש אצל תינוקות בפרק הזמן של הרגעה עצמית שמתרחש לפני ההרדמות. כאשר ילד גן נוטה לבכות, לפחד, ולהרתע מהתמודדות, יש לברר האם הוא מסוגל להרדם לבד. במידה והוא מורגל בהרדמה על-ידי ההורים, יש ללמד אותו להרדם בעצמו בבית. במקרים רבים הוא מכליל את היכולת החדשה שרכש גם לגן, ומתחיל להרגיע את עצמו טוב יותר במהלך היום בגן. ההרגעה העצמית מאפשרת לאדם להתנהל בעצמו ללא תלות. השהות של ילד לבד והמשחק העצמאי שלו הם חשובים להתפתחות. ילד צריך לדעת להיות בקשר קרוב, אולם חשוב שיחווה את עצמו גם כאדם בפני עצמו, שעצם הקיום שלו אינו חלק מאדם אחר. בתוך השהות לבד יש גם יצירתיות אמיתית והתפתחות. כל אדם זקוק למיזוג טוב של יכולת להיות לבד במקביל לקשרים עם אנשים אחרים. ישנם ילדים שלכל אורך הילדות אנחנו רואים את הקושי שלהם לשחק לבד ולהעסיק את עצמם. גם ילדים אלו יפיקו הרבה מלימוד של הרדמות עצמאית. בשלב זה נחזור לדברים שנאמרו על ידי דונלד ויניקוט, לפני שישים שנה, בהרצאה ששודרה בBBC ונקראה "נסיונות ראשונים בעצמאות": "בתחילה כידוע לכל תוחבים התינוקות את אגרופיהם אל פיהם ועד מהרה הם מפתחים לעצמם דפוס התנהגות בענין זה, בוחרים אולי למציצה אצבע אחת או שתי אצבעות או אגודל, ומלטפים בה בשעה את אמם, או פיסת סדין או שמיכה או צמר או אולי את שיערם. שני דברים מתרחשים תוך כדי כך: הראשון קשור לחלק המסוים של היד המצוי בפה, ומתיחס בברור להנקה הכרוכה בריגוש. השני הנו שלב נוסף התופס את מקום הריגוש הראשוני וקרוב יותר לאהבה. מתוך ליטוף מלא חיבה זה מתפתח תכופות קשר למשהו שהיה מונח במקרה בקרבת מקום, ואוביקט זה עשוי ללבוש חשיבות יתרה בעיני התינוק. מבחינה מסוימת זוהי רכישתו הראשונה, דהיינו, הדבר הראשון בעולם השייך לתינוק מבלי שייהא חלק ממנו כמו האגודל, שתי האצבעות או הפה. לענין זה חשיבות ראשונה במעלה בהיותו תחילת הקשר של הילד עם העולם. דברים אלו מתפתחים יחד עם ראשית תחושת הבטחון ותחילת הקשר של התינוק עם אדם אחר. הם מעידים כי התפתחותו הרגשית של הילד תקינה וכי מתחילים להווצר בנפשו זכרונות של קשרים. הוא יכול לשוב ולעשות שימוש בכך ביחסו החדש לחפץ שאני אישית מעדיף לכנותו חפץ מעבר. אין זה כמובן החפץ כשלעצמו המשמש למעבר. החפץ מייצג את מעבר התינוק ממצב של התמזגות עם אימו למצב של קשר עם אימו כמישהו נפרד ממנו ומחוצה לו". בתחילה מדובר לרוב בצמר או שמיכה ובהמשך צעצוע רך שאף מכונה בשם. "מבחינת התינוק אין חשיבות לצורת הצעצוע. חשובים יותר הריח והמרקם. הריח חשוב במיוחד וההורים לומדים שאין לכבס חפץ זה מבלי להענש. הורים נקיים בדרך-כלל נאלצים תכופות לשאת יחד עם התינוק חפץ מלוכלך ומסריח פשוט למען שלום בית. התינוק שכבר גדל כמעה זקוק לחפץ זה שיעמוד לרשותו, שיחזירוהו לו לאחר שהוא זורקו מהמיטה או מהעגלה, זקוק לאפשרות למרוט מתוכו חתיכות ולהזיל עליו את רוקו. למעשה הכל עלול לקרות לחפץ זה המשמש מטרה לאהבה מסוג פרמיטיבי ביותר" (ויניקוט, 1957). הרדמות עצמאית המשך יבוא....
הרדמות עצמאית היא התנהגות שבחלקה מתפתחת ספונטנית ובחלקה היא נרכשת. הקניית הרדמות עצמאית עוזרת לויסות ולהרגעה עצמית ומביאה להתפתחות רגשית של התינוק. המאמר הנוכחי מסתמך על משנתו של ד.ו. ויניקוט לגבי תינוקות. הוא נועד לשמש כמדריך מעשי להורים, ונכתב לרגל הולדת עופר ועמרי. שינה של תינוקות ופעוטות נופר ישי-קרין, פסיכולוגית קלינית, עמק יזרעאל המאמר הנוכחי מסתמך על משנתו של ד.ו. ויניקוט, רופא ילדים ונשיא האגודה הבריטית לפסיכואנליזה, שלפני כשישים שנים פרסם מאמרים מאלפים על הקשר אם-תינוק. תינוקות נולדים כשהם תלויים מאוד בסביבה. הם זקוקים להרגעה חיצונית ועדיין לא מרגיעים את עצמם. להרדמות יש בסיס ביולוגי חזק, אולם יש בה גם מרכיב רגשי וחינוכי. אנחנו מלמדים את התינוקות שלנו להרדם לבד ועל-ידי כך אנחנו תורמים ליכולת ההרגעה העצמית שלהם במגוון תחומים (על כך יפורט בהמשך). בלילה יש מחזורי שינה – שינה שטחית, שינה עמוקה, שנת חלום (REM) וחוזר חלילה. כל מחזור שינה אורך כשעה אצל תינוק ושעה וחצי אצל מבוגר. לאחר שנת החלום, עם סיום מחזור השינה, יש לעיתים יקיצה סופנטנית קצרצרה. אנחנו מתהפכים לצד השני, לא מודעים לכך שהתעוררנו ושוקעים שוב לשינה, וכך ממשיכים שוב ושוב את מעגלי השינה - שינה שטחית, שינה עמוקה ושנת חלום. בסוף מעגל השינה כשהשינה שטחית מאוד או כשאנחנו מתעוררים, אנחנו מצליחים לשקוע שוב לשינה ולהמשיך למעגל השינה הבא כי אנחנו יודעים להרדים את עצמנו. התינוק שעדיין לא יודע להרדים את עצמו צריך לקרוא לאמא שתרדים אותו, וכך יש תינוקות שבכל שעה, עם סיום מחזור השינה שלהם, צריכים הרדמה מחדש, לרוב באמצעות יניקה. לפעמים הם כל כך עייפים ואולי גם אמא עייפה מדי ולא שומעת ואז הם חוזרים לישון ושוקעים למעגל השינה הבא בעצמם, בלי עזרה. כשהתינוק הוא בן בכור האם תיקח אותו מייד על הידיים למשמע הקול הראשון שלו, וכך היא מחזקת את הנטייה של התינוק להסתמך על מקור חיצוני להרדמות במקום ללמוד להרדם לבד. בשל כך יש לבנים בכורים יותר הפרעות שינה. ההתעוררויות הרבות של התינוק משבשות לחלוטין את השינה של האם משום שמעגל השינה שלה הוא שעה וחצי ומחזור השינה של התינוק הוא שעה. התינוק קוטע את מחזור השינה שלה לפני השינה העמוקה ולפני שנת החלום. עלולה להווצר פגיעה משמעותית כתוצאה מחסך שינה מצטבר של האם - בזיכרון, קשב, סבלנות, מצב-רוח, בריאות, נהיגה ובטיחות של התינוק. אמהות לרוב נתונות בשיאה של ההקרבה העצמית האמהית כך שכל הטיעונים הנ"ל לא משפיעים עליהן כלל. גם התינוק מפיק משינה ארוכה ועמוקה יותר. הוא צריך לעבור מחזורי שינה שונים במהלך הלילה, עם יותר שינה עמוקה בתחילת הלילה ויותר שנת חלום בסופו. השינה מתקשרת להתפתחות קוגניטיבית ורגשית ולצמיחה גופנית. שינה טובה מבטיחה ויסות רגשי וריכוז ומאפשרת לילד להתפתח היטב בזמן העירות שלו. (על כך מפורט במאמר: הפרעות שינה - איך מזהים אותן ולמה כל-כך חשוב לטפל בהן ). ההרדמות העצמאית מלמדת את התינוק כיצד לבצע תהליך של הרגעה עצמית. הרכישה של הרגעה עצמית היא חלק מבניית הבסיס של אישיות יציבה. היכולת להרגעה עצמית נצפית היטב בגנון ובגן. היא מתבטאת ביכולת של ילד להרגיע את עצמו אחרי שהוא נופל ונחבט וביכולת שלו להירגע אחרי הפרידה מההורים בבוקר. גם אחרי כן במהלך החיים יכולת הרגעה עצמית היא חשובה ביותר, ואפשר לראות את ההשפעה שלה גם על מבוגרים, בניהול מערכות יחסים ובעיקר ביכולת שלהם להתמודד מול כישלונות וקשיים. הבסיס ליכולת הרגעה עצמית נרכש אצל תינוקות בפרק הזמן של הרגעה עצמית שמתרחש לפני ההרדמות. כאשר ילד גן נוטה לבכות, לפחד, ולהרתע מהתמודדות, יש לברר האם הוא מסוגל להרדם לבד. במידה והוא מורגל בהרדמה על-ידי ההורים, יש ללמד אותו להרדם בעצמו בבית. במקרים רבים הוא מכליל את היכולת החדשה שרכש גם לגן, ומתחיל להרגיע את עצמו טוב יותר במהלך היום בגן. ההרגעה העצמית מאפשרת לאדם להתנהל בעצמו ללא תלות. השהות של ילד לבד והמשחק העצמאי שלו הם חשובים להתפתחות. ילד צריך לדעת להיות בקשר קרוב, אולם חשוב שיחווה את עצמו גם כאדם בפני עצמו, שעצם הקיום שלו אינו חלק מאדם אחר. בתוך השהות לבד יש גם יצירתיות אמיתית והתפתחות. כל אדם זקוק למיזוג טוב של יכולת להיות לבד במקביל לקשרים עם אנשים אחרים. ישנם ילדים שלכל אורך הילדות אנחנו רואים את הקושי שלהם לשחק לבד ולהעסיק את עצמם. גם ילדים אלו יפיקו הרבה מלימוד של הרדמות עצמאית. בשלב זה נחזור לדברים שנאמרו על ידי דונלד ויניקוט, לפני שישים שנה, בהרצאה ששודרה בBBC ונקראה "נסיונות ראשונים בעצמאות": "בתחילה כידוע לכל תוחבים התינוקות את אגרופיהם אל פיהם ועד מהרה הם מפתחים לעצמם דפוס התנהגות בענין זה, בוחרים אולי למציצה אצבע אחת או שתי אצבעות או אגודל, ומלטפים בה בשעה את אמם, או פיסת סדין או שמיכה או צמר או אולי את שיערם. שני דברים מתרחשים תוך כדי כך: הראשון קשור לחלק המסוים של היד המצוי בפה, ומתיחס בברור להנקה הכרוכה בריגוש. השני הנו שלב נוסף התופס את מקום הריגוש הראשוני וקרוב יותר לאהבה. מתוך ליטוף מלא חיבה זה מתפתח תכופות קשר למשהו שהיה מונח במקרה בקרבת מקום, ואוביקט זה עשוי ללבוש חשיבות יתרה בעיני התינוק. מבחינה מסוימת זוהי רכישתו הראשונה, דהיינו, הדבר הראשון בעולם השייך לתינוק מבלי שייהא חלק ממנו כמו האגודל, שתי האצבעות או הפה. לענין זה חשיבות ראשונה במעלה בהיותו תחילת הקשר של הילד עם העולם. דברים אלו מתפתחים יחד עם ראשית תחושת הבטחון ותחילת הקשר של התינוק עם אדם אחר. הם מעידים כי התפתחותו הרגשית של הילד תקינה וכי מתחילים להווצר בנפשו זכרונות של קשרים. הוא יכול לשוב ולעשות שימוש בכך ביחסו החדש לחפץ שאני אישית מעדיף לכנותו חפץ מעבר. אין זה כמובן החפץ כשלעצמו המשמש למעבר. החפץ מייצג את מעבר התינוק ממצב של התמזגות עם אימו למצב של קשר עם אימו כמישהו נפרד ממנו ומחוצה לו". בתחילה מדובר לרוב בצמר או שמיכה ובהמשך צעצוע רך שאף מכונה בשם. "מבחינת התינוק אין חשיבות לצורת הצעצוע. חשובים יותר הריח והמרקם. הריח חשוב במיוחד וההורים לומדים שאין לכבס חפץ זה מבלי להענש. הורים נקיים בדרך-כלל נאלצים תכופות לשאת יחד עם התינוק חפץ מלוכלך ומסריח פשוט למען שלום בית. התינוק שכבר גדל כמעה זקוק לחפץ זה שיעמוד לרשותו, שיחזירוהו לו לאחר שהוא זורקו מהמיטה או מהעגלה, זקוק לאפשרות למרוט מתוכו חתיכות ולהזיל עליו את רוקו. למעשה הכל עלול לקרות לחפץ זה המשמש מטרה לאהבה מסוג פרמיטיבי ביותר" (ויניקוט, 1957). הרדמות עצמאית המשך יבוא....