שינויים בקשר עם החמים
ההורים של בעלי גרים בעיר אחרת. בעבר נהגנו לנסוע אליהם לשבת בערך פעם בשבועיים/שלושה. לפני כמה חודשים חמותי חלתה מאד, עברה אשפוז ארוך (יותר מחודש) והפסקנו לגמרי לנסוע. היא היתה במצב מאד מסוכן מבחינה רפואית. היא אשה מאד פעילה (עובדת במשרה מלאה, נוסעת, מתפקדת מלא בבית ומבחינה חברתית). בינתיים היא התאוששה, מרגישה יותר טוב, וכל שבת מזמינה אותנו מחדש לבוא, כאילו לא קרה כלום. בשני סופי שבוע שונים בעלי הקפיץ את אחד הילדים אליהם לשבת, וזה היה מאד מאד מוצלח (פינוק 10 כוכבים לבד אצל סבא וסבתא זה כיף רציני), והם ביקרו אצלנו לכמה שעות.
רק מה, חמותי ממשיכה להזמין אותנו כל שבת, כאילו כלום. כשהיא השתחררה מבית החולים דיברתי איתה פעם אחת ואמרתי לה שאני לא מתכוונת לבוא. אנחנו 6 נפשות, היא אשה מ-א-ד (ממש ממש ממש) קפדנית בענייני סדר ונקיון (למשל, מחליפה מצעים כ-ל לילה!), וגם כשאנחנו מגיעים כמשפחה הילדים לא מקבלים תשומת לב אישית אלא תשומת לב כללית. עוד חסרון הוא שאנחנו לא מתפקדים באופן הרגיל שלנו כמשפחה, נניח, משחקים פחות מאשר בבית, לומדים פחות מאשר בבית, בקיצור - זה לא הבית שלנו, פחות תאים לנו להגיע, הילדים גדלו, דברים שפעם התאימו מתאימים פחות היום. וברקע יש דאגה אמיתית שלי לבריאות של חמותי שלא יודעת לנוח לשמור על עצמה / לעצור / לשים גבול (ראיה לכך היא העובדה שהיא ממשיכה להזמין אותנו כאילו כלום לא קרה).
נראה שחמותי לא קלטה שאנחנו מתכוונים לשנות את הקשר לגמרי. בעלי אומר שמה שאני מחליטה מקובל עליו (כלומר, זה לא נושא למחלוקת בינינו), הוא בעד לנסוע מדי פעם (מדבר על פעם בחודש), אני חושבת על פעם בכמה חודשים (נניח, לנסוע שוב בפסח).
הם סבים מאד חמים ואוהבים, מעורבים בחיים של הילדים וקשורים אליהם, אנחנו משתדלים לדבר איתם בוידאו כמה פעמים בשבוע, אבל כמובן שזה לא מחליף מפגש. בחודשים האחרונים כשלא באנו הם השתדלו לקפוץ בשבת כשהתאפשר להם (פעם בשבוע/שבועיים). ויש לנו תוכנית לנסוע איתם לחופשה משותפת באביב/תחילת הקיץ.
אני לא ממש שואלת, יותר מספרת שהקשר משתנה, במובנים מסויימים הוא מדלדל ומתרחק, גם הילדים צריכים היום דברים שונים (כבר סיפרתי בעבר שיש צד קצת מצומצם בעיני לטיפול המאד פיזי שלהם בילדים), ואנחנו כמשפחה פעילים במזג אויר קצת יותר אביבי (מטיילים, מבקרים חברים) מה שמרחיק את המפגשים איתם זה מזה. יש לזה צד עצוב בשבילי כי אני אוהבת אותם וקשורה אליהם ואני מרגישה את התהליכים של ההתבגרות של הילדים לצד ההתבגרות שלהם. האהבה לא פחתה, רק הקשר משנה את פניו.