שינויים בקשר עם החמים

michal@gal

Active member
מנהל
שימי לב לכללי ההתנהגות בפורום

נא להקפיד על התייחסות מכובדת ועל ניסוח הודעות בצורה תרבותית, חיובית ובונה.
 
שינויים בקשר עם החמים

ההורים של בעלי גרים בעיר אחרת. בעבר נהגנו לנסוע אליהם לשבת בערך פעם בשבועיים/שלושה. לפני כמה חודשים חמותי חלתה מאד, עברה אשפוז ארוך (יותר מחודש) והפסקנו לגמרי לנסוע. היא היתה במצב מאד מסוכן מבחינה רפואית. היא אשה מאד פעילה (עובדת במשרה מלאה, נוסעת, מתפקדת מלא בבית ומבחינה חברתית). בינתיים היא התאוששה, מרגישה יותר טוב, וכל שבת מזמינה אותנו מחדש לבוא, כאילו לא קרה כלום. בשני סופי שבוע שונים בעלי הקפיץ את אחד הילדים אליהם לשבת, וזה היה מאד מאד מוצלח (פינוק 10 כוכבים לבד אצל סבא וסבתא זה כיף רציני), והם ביקרו אצלנו לכמה שעות.

רק מה, חמותי ממשיכה להזמין אותנו כל שבת, כאילו כלום. כשהיא השתחררה מבית החולים דיברתי איתה פעם אחת ואמרתי לה שאני לא מתכוונת לבוא. אנחנו 6 נפשות, היא אשה מ-א-ד (ממש ממש ממש) קפדנית בענייני סדר ונקיון (למשל, מחליפה מצעים כ-ל לילה!), וגם כשאנחנו מגיעים כמשפחה הילדים לא מקבלים תשומת לב אישית אלא תשומת לב כללית. עוד חסרון הוא שאנחנו לא מתפקדים באופן הרגיל שלנו כמשפחה, נניח, משחקים פחות מאשר בבית, לומדים פחות מאשר בבית, בקיצור - זה לא הבית שלנו, פחות תאים לנו להגיע, הילדים גדלו, דברים שפעם התאימו מתאימים פחות היום. וברקע יש דאגה אמיתית שלי לבריאות של חמותי שלא יודעת לנוח לשמור על עצמה / לעצור / לשים גבול (ראיה לכך היא העובדה שהיא ממשיכה להזמין אותנו כאילו כלום לא קרה).
נראה שחמותי לא קלטה שאנחנו מתכוונים לשנות את הקשר לגמרי. בעלי אומר שמה שאני מחליטה מקובל עליו (כלומר, זה לא נושא למחלוקת בינינו), הוא בעד לנסוע מדי פעם (מדבר על פעם בחודש), אני חושבת על פעם בכמה חודשים (נניח, לנסוע שוב בפסח).

הם סבים מאד חמים ואוהבים, מעורבים בחיים של הילדים וקשורים אליהם, אנחנו משתדלים לדבר איתם בוידאו כמה פעמים בשבוע, אבל כמובן שזה לא מחליף מפגש. בחודשים האחרונים כשלא באנו הם השתדלו לקפוץ בשבת כשהתאפשר להם (פעם בשבוע/שבועיים). ויש לנו תוכנית לנסוע איתם לחופשה משותפת באביב/תחילת הקיץ.

אני לא ממש שואלת, יותר מספרת שהקשר משתנה, במובנים מסויימים הוא מדלדל ומתרחק, גם הילדים צריכים היום דברים שונים (כבר סיפרתי בעבר שיש צד קצת מצומצם בעיני לטיפול המאד פיזי שלהם בילדים), ואנחנו כמשפחה פעילים במזג אויר קצת יותר אביבי (מטיילים, מבקרים חברים) מה שמרחיק את המפגשים איתם זה מזה. יש לזה צד עצוב בשבילי כי אני אוהבת אותם וקשורה אליהם ואני מרגישה את התהליכים של ההתבגרות של הילדים לצד ההתבגרות שלהם. האהבה לא פחתה, רק הקשר משנה את פניו.
 
אני בגישה שהבן/בת קובעים כמה מבקרים את ההורים שלהם,

(כמובן, "קובעים" רק במסגרת מה שאפשרי עבור המשפחה) כך שאם על בעלך זה מקובל, אז סבבה.
לי פעם בכמה חודשים נראה ממש מעט ואם הייתי הסבים לא הייתי מבינה כזה מינון בלי רקע של סכסוך או ניתוק (וגם הייתי חושבת שאם יש לחמות בעייה בריאותית הגיוני לשאוף דווקא להגדיל את כמות הביקורים כדי להקטין את מספר הפעמים שהיא צריכה לנסוע כדי לבקר אתכם - לא יודעת בכמה זמן נסיעה מדובר, אבל נסיעות הן לא דבר קל פיזית, ועוד פחות קל למבוגרים).
אבל, כאמור, אם זה המינון שנראה סביר לבן שלהם - זה עניין בינו לבינם, ואולי אפילו להם זה ייראה סביר, לא יודעת (אני לא הם).
 
מסכימה עם גישתך ומבהירה: מדברת על נסיעה *שכוללת לינת לילה*

ביקורים לכמה שעות בשבת הם בהחלט בתכנון ומתבצעים, גם כשהיתה חולה וגם עכשיו. אבל לנחות אצלם עם כל המשפחה לשבת שלמה ולהעמיס עליה גם כביסות ואלף ארגונים אחרים שהיא עושה כשאנחנו מגיעים לישון - את זה אני רוצה לעשות כמה שפחות.

בעלי גדל כבן יחיד לאמא סופרמנית שיכולה הכל הכל - והיא מבחינתה עדיין מתייחסת לעצמה ככה - שהיא יכולה*הכל* (שבוע אחרי שחזרה מביה"ח כבר הזמינה אותנו לשבת....) אני מרגישה ככלתה שאני מוכרחה לשים גבול אחרת היא תעבוד משרה מלאה וכל השבת תעבוד לקראת ההגעה שלנו, במהלך הביקור שלנו, ואחרי שאנחנו עוזבים.
כש'קופצים' לביקור של כמה שעות זה אחרת לגמרי.
 
אההה! אם אתם ממשיכים לבקר אותם בשבתות

ורק לא נשארים אצלם לישון - זה משהו אחר . כאמור, מה שנראה לבעלך - אבל עכשיו זה נשמע שונה מאוד מאיך שהבנתי את זה קודם. אני לא חושבת שככלתה את זאת שצריכה לדאוג לשים גבול וכו' אלא בעלך, אבל אם המינון של הביקורים מקובל עליו, אז, כאמור, סבבה. המידע שהוספת עכשיו - שבעלך בן יחיד - בהחלט מסביר למה הם כל כך לוחצים על כך שתבואו לישון (כי אלה הנכדים היחידים שלהם - בהנחה שהבנתי נכון והכוונה לא שיש לו רק אחיות אלא שאין להוריו ילדים נוספים), ואישית עדיין הייתי שוקלת להתגמש ולבוא יותר קרוב לפעם בחודש אם הם כל כך מבקשים - אבל, שוב, זו אני ומה שמשנה זה מה שבעלך חושב.
 

michal@gal

Active member
מנהל
נסיעה שכוללת לינת לילה היא חוויה אחרת

ואני מבינה את החמות כשהחוויה הזו חסרה לה.
&nbsp
אני מרגישה שכרגע היא חווה את הפסקת הנסיעות אליה כ"עונש" בגלל שהייתה חולה.
כדאי שהבן שלה ידבר איתה. אם אתם מתכוונים לשנות את הקשר לגמרי, ראוי שיספר לה שאתם רוצים שינוי ומה הסיבות לכך. לא פייר שהנחתתם עליה שינוי פתאומי.
&nbsp
כשאתם כן מגיעים לישון, את יכולה מראש לתאם איתה שהיא תעשה מינימום. אתם תהיו אחראיים על החלפת מצעים, בישול, אולי אפילו תדאגו לכבס את המצעים שהשתמשתם בהם לפני שאתם עוזבים. הכל כדי להקל עליה ולאפשר לכם להגיע יותר.
 

mykal

New member
נראה לי שיש משהו

שאת מפספסת.
דוקא כי היתה חולה---היא כנראה רוצה להוכיח לעצמה
שחזרה לתפקוד רגיל, ורוצה לעשות כפי שהייתם רגילים.
אני במקומך כן הייתי מתגייסת שבת אחת,ונשארת,
ואת הקשר החם הייתי מנצלת, כדי לומר לה, שהילדים שלכם בגרו,
ויש להם פעילות וחברה ע"י הבית. ושצריך קצת לשנות מההרגלים הקודמים.
כך היא תרגיש שאינכם נמנעים בגלל חולשתה אלא בגלל צרכים שלכם.
ואז לתכנן איך זה שתפגשו שיהיה נוח לכולם.
 
אני לגמרי מבינה. העניין איתה הוא שאין אצלה 'לעשות מינימום'

וכמעט אין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי להקל עליה.
הגענו כמה וכמה פעמים עם מנה עיקרית. היא בכ"ז מכינה את הכמות הרגילה כולל המנה העיקרית.
אם אני קמה איתה בבוקר (היא אדם של בוקר ואני של לילה) כדי שתוכל לנוח - היא בכ"ז מתרוצצת אחרי הילדים, שואלת כל אחד מה הוא רוצה לאכול, מכינה לזה, אח"כ מכינה לזה משהו אחר לגמרי, וכו' וכו' (ארוחת הבוקר יכולה לקחת שעתיים וחצי. אצלי אוכלים באופן הרבה יותר מרוכז ובעיקר בגלל שרעבים ולא בגלל שבוקר). בקיצור, אני לא יכולה להיות היא. ולשבת לצפות בה מאכילה את הילדים אני לא אוהבת. זה הבית שלה. היא נוהגת בו כפי שהיא מבינה ואני אף פעם לא מתערבת. כל דבר שהילדים באים לשאול אותי אם מותר (לרוב ממתקים) אני אומרת שזה הבית של סבא וסבתא והם מחליטים.
את הכביסה שלנו אני תמיד לוקחת הביתה. אבל אני לא מסתדרת עם לתלות אצלה מכונה (חבלים חיצוניים בקומה גבוהה) אז בעניין המצעים אני לא עוזרת בכלל.
נקיון - הרצפה מתחת לאסלה שלה נקייה ברמה של חדר נקי. בכל שניה מכל יממה במהלך כל שנה שהיא.

הם מאד אוהבים שאנחנו באים, הבית שלהם פתוח והלב שלהם פתוח, ואנחנו באמת אוהבים לבוא. אבל זה גם פחות מתאים כבר - גם אם היא לא היתה עוברת כזו מחלה. הילדים גדלו. הם בעצם מתלוננים על סבתא ועל כמה הרבה היא מנסה להאכיל אותם ולרחוץ אותם, הם פוגשים יותר חברים מפעם, הם משחקים משחקים מורכבים בינם לבינם, והם אוהבים את הפינה שלהם.
כשנוסע רק ילד אחד לסופ"ש הוא מרוויח המון (בעיקר הרבה מאד שקט מהאחים לצד תשומת לב בלתי פוסקת מהמבוגרים), וגם מי שנשאר מקבל שבת באוירה אחרת (לרוב יש הרבה פחות חיכוכים בשבת כזו).

בשבת הקרובה אנחנו כנראה נוסעים שוב, ואחר כך נראה איך נמשיך משם. אולי התגובה שלי למחלה שהיתה לה מוגזמת, אולי משהו באמת השתנה וקשה לי לשים עליו את האצבע.
 

PAND76

New member
תגיעו פעם בחודש לביקור ללא לינה

ופעם בכמה חודשים, נגיד בחג כלשהו, לביקור עם לינה. אם היא מתמרמרת על ההסדר החדש הזה מולך או מול בעלך, תגידו לה בנועם אבל בטון חד משמעי, שהם גדלים הילדים ופשוט יש להם יותר עיסוקים מפעם, יותר שיעורי בית, יותר מבחנים, יותר חברים, יותר פעילויות מחוץ לבית הספר, בשבתות. ושבגלל זה, קשה מאוד לתמרן השבתות הללו אצלם. לא צריך להרחיב מתי ואיך אתם נוסעים אתם ולאן. עוד תסבירו, שאתם מנסים גם להקל עליה ולא נעים לכם להטריח אותה אחרי מחלה, אפילו שאתם יודעים שהכל באהבה. אם היא מתחילה להתווכח, פשוט תחתמו את העניין בזה שאתם מצטערים, אבל זה כבר לא אפשרי כמו פעם ולהמשיך הלאה.
 
למעלה