שינויי קריירה ואקלים תרבותי

[tlingit]

שינויי קריירה ואקלים תרבותי

לפני כמה חודשים העליתי שאלה שמעסיקה אותי לא מעט, בנושא הכיוון שבו מתרחשים שינויי קריירה (שלתחושתי הוא בעיקר מכיוון מקצועות "ממוסדים" למקצועות "זורמים" יותר) השבוע קראתי כתבה מעניינת מאד שמתקשרת בעיני לאותו עניין: בכתבה מציגה ארנה קזין תיאוריה שעיקרה כי בשנים האחרונות עולה אצל הרבה אנשים השאלה "איך לפרוש מהמרוץ?" אשר מקבלת תשובות משתי גישות הפוכות אשר לתפיסתה של הכותבת משותף להן רעיון אחד מרכזי: הפניית עורף לעולם העבודה בשכר. מה דעתכם על הדברים?

 

[shosh arie]

שינוי קריירה

כתבה מאד מעניינת. המעבר ממקצועות "ממוסדים" למקצועות "זורמים" דומה בעיני להבדל בין המושגים "Life Style" ל-"Quality Style". כשעולם העבודה הוא "מרוץ" - בו גם לרוב המעסיק "מרפד" את העובד בLife Style - לאורך זמן זה מאד מעייף! זה ועוד גורמים רבין מביאים לרצון לפרוש, בגילאים צעירים יחסית, למקוצועות "זורמים" - בהם יש חיבור טוב יותר ל "Quality Style". מעבר לכך, הערכים הקשורים לעולם העבודה, כדוגמת אלה המצויינים בכתבה: פרנסה, יציבות, התקדמות וכו' פינו מקום לערכים כגון:חופש , ביטוי עצמי , יצירתיות, שת"פ ועוד. באימון קריירה, שינוי תעסוקה - אני נתקלת במתאמנים שחפצים מאד לעשות את המעבר הזה (שהחליפו ערכים) ומתקשים לעמוד מול בן הזוג/הורים/חברים, שחיים לפי הערכים המצויינים בכתבה. מאתגר! נושא רחב. אני מניחה שאחזור להרחיב בהמשך.

 

[tlingit]

מול בני הזוג ואחרים

זה באמת נושא לא פשוט - מתאמן שבא לאימון כדי לשנות אצל עצמו ולא הביא בחשבון ששינוי התנהלות שלו עשוי לגרום שינויים מסביבו ("הי, לא באתי לכאן כדי לעשות טיפול זוגי שלם") ושני צדדים למטבע הזה: למרות שכולנו מכירים את האבן המוטלת למים והמעגלים שנוצרים ולמרות שידוע לנו ששינוי באחד מגורמי המשוואה גורר שינויים בשאר חלקיה איכשהו לא משליכים מכך על תוצאות האימון האישי ומהצד השני, לפעמים מתאמנים נבהלים שמא יצטרכו לפתוח בקמפיין שלם כאשר בעצם מספיק שאדם ישנה התנהלות אצל עצמו בלבד כדי להשיג הבדלים גדולים בעיקר לעצמו, אבל למעשה גם אצל ומול אחרים. מצאו חן בעיני המושגים Life Style לעומת Quality Style שהצעת

 

[ענבל כהן חמו]

מה באמת אנשים רוצים?

אני תוהה אם חלק מהענין של מעבר למקצועות "זורמים" הוא אופנתי, כחלק מאופנת העידן החדש שהתגלגלה אלינו. המעבר למקצועות כאילו הוא גם קל יחסית - בדרך כלל לא דרוש תואר אקדמאי, רק קורס, או אפילו ללא קורס. בעולם של ימינו, המודע יותר לאיכות החיים, חסר הרבה פעמים במקומות העבודה התייחסות לאישיות העובד, לחייו המלאים ולמשפחתו. מתוך החוסר הזה נוצר הצורך לשינוי. אולי צריך לאתגר את החברה שלנו ליצור מקומות עבודה "אנושיים" יותר, ולא לקבל את המצב בו מקום העבודה הוא יוצר תסכול ומתח. אחרת אנשים בוחרים פעמים רבות בפתרון שנראה קל - לעזוב את העבודה למקצוע "זורם" בו הם יכולים לממש חלק אחר מערכים שלהם, חלק שלא מומש עד כה.

 

[bisquit]

ענבל יקרה

מקומות העבודה הקלאסיים הם בסך הכל מערכות המבוססות על עבדות מוסווית היטב. יש תנאים, יש וועד עובדים, יש משכורת, יש חופשות. התמורה הנדרשת מן העובד- שיעבוד כל כולו לטובת האירגון. איך זה קורה? מצד אחד ישנן ההטבות שציינתי למעלה, להלן הגזר. מצד שני יש את המקל. קרי הבוס, מנהל העבודה, האחראי. להם הכח לשחק בתנאיו\חייו של העובד. ברצותם ימררו את חייו. ברצותם יעיפו אותו, לפעמים סתם, בלי סיבה אמיתית, רק לשם הפגנת כח (בעיקר לעצמם) או מתוך איזו שהיא פוליטיקה פנים ארגונית. לכאורה העובד חופשי לבחור. למעשה היא משועבד על ידי שיטת המקל והגזר. עבדים הם תמיד אנשים שורדים. לעולם לא יוזמים. אני רואה בתופעה של הבריחה למקצועות שציינת, את אותו אחוז קטן של עבדים שתמיד ניסה לברוח. כן, אותו אחוז קטן שלמרות השלשלאות אף פעם לא היה באמת עבד. אלה לא מחפשים להחליף אירגון משעבד אחד (העבודה הישנה) בארגון משעבד אחר (רק אני יודע מה ואיך ולכן אתה צריך את התעודה שלי כדי להיות מישהו). הם מחפשים את אותו "משהו" שיעזור להם להוציא מתוך עצמם את המוסכמות ואת העבדות המושרשת שם עקב החינוך שלנו. בכך יתפנה אצלם מרחב לצמיחה אישית ופריצת דרך. הם מבינים, לאו דווקא בתודעה, אלא יותר בתחושה, בסיסטם שלהם, שאם המורים כל כך חכמים אז למה הם מורים ולא אנשי עסקים בעצמם? למה הם בנקאים שכירים (עבדים) ולא אשפים פיננסיים בעצמם. הבחנות אלו מביאות אותם אל הדרך שאת מציינת, וטוב ונכון שכך. כי... פתאום העבודה איננה מקל וגזר ומאבקי השרדות, אלא באמת ובתמים יצירה. פתאום האני של האדם, הBE שלו, הוא המכתיב היחיד את חייו. ופתאום חייו הם לא מסע אחד של לחצים ומשכות, אלא טיול מופלא בארץ הקסמים.

 

[סוף מעשה]

אפשר שאלה?

קראתי את השרשור המעניין. מה זה BE? למה מתכוונים? תודה מראש על התשובה.

 

[bisquit]

לענבל

היי ענבל, ה BE הוא "מהות האני" של כל אחד מאיתנו. ניתן לחלק את בני האדם לשלושה רבדים. BE DO HAVE. ה BE הוא כאמור ההווייה, מהות האני. ה DO הוא המעשים שלי וה HAVE הוא התוצאה שלי.

 

[סוף מעשה]

bisquit אני לא ענבל...

היא וודאי יודעת את התשובות... יש לי שאלה נוספת אליך (אני לא מאמנת אז מקווה להתחשבות ולסבלנות): האם ניתן להחיל את הניתוח הזה גם על קבוצת אנשים או רק על פרט בודד? נניח קבוצת בני נוער שרוצה להשיג מטרה מסוימת? תודה מראש על תשובתך.

 

[bisquit]

אופס...

אוקיי לא ענבל, ראשית יש לי את כל הסבלנות שבעולם. האם בניתוח את מתכוונת ל BE DO HAVE? שאם כן זה קצת יותר ארוך ממה שכתבתי. כאמור אשמח לעזור. לשאלתך האם ניתן להחלה גם על קבוצת אנשים- וודאי שכן. גם כאן אשמל לסייע במה ואיך. אוקיי?

 

[סוף מעשה]

כן, לזה התכוונתי

אני אמשיך במסר כדי לא לחשוף גורמים מעורבים.

 

[אבי בכר 2005]

גם זו פרדיגמה

העולם ככלל מושתת על האמונה שבשביל כסף צריך לעבוד תמורת עבודה , בין כעצמאי ובין כשכיר מקבלים כסף ככול שיחס ההמרה גבוה יותר עובדים פחות עבור הכסף שרוצים להרוויח בפועל לא עובדים פחות כי תמיד רוצים להרוויח יותר (ויותר ויותר ויותר ו...) זהו תמצית המרוץ! אנשים לעיתים שוגים באשליה שהדרך לצאת מהמרוץ היא לרוץ יותר מהר ואולי כך להגיע לסוף המרוץ. האמת רחוקה מכך לאין שעור הדרך לצאת מהמרוץ היא פשוט לבטל את המרוץ, או במילים אחרות לזנוח את הפרדיגמה שעבור כסף צריך לעבוד פרדיגה חלופית היא : עבוד שלא על מנת לקבל כסף וקבל כסף מבלי שתצטרך לעבוד עבורו. נשמע מוזר? יש לא מעט ספרים שמספרים איך אפשר לעשות זאת, אחד מהם - אבא עשיר אבא עני. יש גם לא מעט אנשים שיגידו שזה נחמד אבל מעט מאוד מצליחים או שזה מסוכן ועוד וכהנה וכהנה דעות הבעיה כמו תמיד היא לא בהכרת שוק הנדלן או ביכולת להפעיל מכשירים פיננסיים באפקטיביות הבעיה מתחילה בשינוי הפרדיגמה באופן שורשי - את זה אנשים לא מוכנים לעשות כל כך מהר עבוד שלא על מנת לקבל כסף וקבל כסף מבלי שתצטרך לעבוד עבורו.