שינוי בהתנהגות

דדד6

New member
שינוי בהתנהגות

שלום לכולם, אני חדשה כאן, ולאחרונה אני מוצאת את עצמי בייאוש, שאני לא יודעת איך להתמודד לנוכח ההתנהגות החדשה של בתי הבכורה בת ה-3.5. קצת רקע: אני אמא צעירה ל-3 ילדים: הגדולה בת 3.5 ושני תאומים קטנטנים בני 3 שבועות. כולם הכינו אותי לכך שהבת שלי תתחיל לעשות לי כל מיני "הצגות" ו"בעיות" לנוכח המציאות החדשה. אך להפתעתי הרבה את אחיה היא קיבלה באהבה גדולה. השינוי העיקרי שקורה הינו בצורת הדיבור שלה כלפינו. מילדה מאוד מנומסת ושמכבדת את הוריה, היא התחילה פשוט להתחצף אלינו בלי בקרה בכלל. ולא מעניין אותה כלום. צורת הדיבור שלה פשוט השתנתה לגמרי. ניסיתי להסביר לה שזה מעציב אותי שהיא מדברת אליי בצורה הזו, וזה ממש לא עזר (למעט הדקות הראשונות שבהן היא הבטיחה שהיא יותר לא תתנהג כך). ניסיתי גם את השיטה הקשוחה יותר שבה פשוט כל פעם שהיא לא התנהגה יפה, הכנסתי אותה לחדר, הסברתי לה למה אני מכניסה אותה לחדר וגם החרמתי לה צעצוע. ואמרתי לה שברגע שהיא תתנהג יפה אחזיר לה את הצעצוע. גם זה לא עבד...עובדה שיש אצלי כרגע אוסף של צעצועים שלה שלא ראו את דרכם חזרה אליה (גם זה לא נראה שזה מפריע לה, למעט מדי בוקר שהיא אומרת לי שהיום היא תתנהג יפה ולכן אני צריכה להחזיר לה את כל הצעצועים. ואני מגיבה בכך שבסוף היום נדע אם היא התנהגה יפה, ואם כך הדבר נחזיר לה צעצוע אחד). זו פעם ראשונה שלי שאני נתקלת בסוג כזה של "מרד" מצידה. אשמח לכל עצה שיכולה לעזור לי. בברכה, דדד6
 
התנהות היא שפה.

שלום רב, התנהות היא שפה. בתך מבטאת בהתנהגותה קושי למצוא את מקומה במערך המשפחתי החדש. באחת נגזלה ממנה המרכזיות, ותשומת הלב הבלעדית. מבחינתה היה לה חוזה בלעדיות אתכם, החוזה הופר על ידיכם בלי שנשאלה. כרגע מסתובבות במוחה שאלות(בלתי מודעות) האם הם(הוריי) אוהבים אותי? האם הם עדיין אוהבים אותי? איך אדע שהם עדיין אוהבים אותי? האם אני רצויה? האם אני עדיין חשובה? ואם אני כל כך חשובה להם למה הם הביאו עוד שני ילדים? האם הם מעדיפים אותם? אז למה הם מקבלים כל כך הרבה יחס ותשומת לב? ולמה דורשים ממני לפתע לחכות ולהתחשב? התגובות שלך/כם מספקות לה את התשובות לספק שמפעם בקרבה. תגובות כמו עונשים והחרמת צעצועים מעצימים את ספקותיה ומעבירים לה את המסר שכנראה היא אכן צודקת. היא בודקת את היכולת שלך להכיל אותה ולקבל אותה כמו שהיא וכמו לפני הולדת האחים, ( גם אם היא מבטאת חוסר שביעות רצון, תסכול וכעס נוכח המציאות שנכפתה עליה) מה עושים? מבינים אותה. מגלים כלפיה אמפאטיה. מוצאים זמן יזום וקבוע המוקדש רק לה, מעודדים ומעצימים אותה. מסמנים לה באותות ובמופתים שהיא אהובה, חשובה ורצויה. מבקשים ממנה עזרה, מכירים ומעריכים את נכונותה. נמנעים מהסברים, עונשים וכיו"ב שמסבים לה רגשות אכזבה, עצב, וקושי למצוא מקום בדרכים נאותות. משתפים ומתיעצים איתה. נותנים לה מקום של חשיבות, וכבוד. נותנים לה תחושת ערך, משמעות ומועילות. דרכים אלה ונוספות לפיתוח תחושת שייכות טובה בקרב ילדים נלמדות בהרחבה בבית ספר להורים. בברכה, עינת גבע.
 

דדד6

New member
בהמשך לתשובתך

אני מבינה שצריך להיות איתה יותר קשובים ועדינים. אבל האם הכוונה להבליג על הכל? גם אם היא נושכת או מרביצה (שזה גם שינוי שהופיע לאחרונה). האם לשים כרגע לחלוטין בצד את כל הנושא של חינוך? איך אני אמורה להתנהג שהיא פורצת בצרחות ומתחילה להרביץ, לא להתייחס?
 
לאמא החדשה

קודם כל גם אני חדשה כאן, נעים מאד. אני רוצה לחזור איתך לתכניות של מיכל דליות, שם היא אומרת וחוזרת שאם נוקטים בדרך חינוך מסויימת ודברים לא משתנים, כנראה שזה לא עובד, באיזה שהוא שלב אין ברירה וצריך להבין את זה. לא קל לביתך, אבל היא לא תשב לכתוב על זה, זו דרכה להביע זאת. אני חושבת שבשלב ראשון עלייך לשבת איתה לשיחה קצרה ועניינית על הנושא, אני יודעת שכבר דיברת איתה, אבל לא ציינת באיזו סיטואציה היתה השיחה, האם זה מיד לאחר שהיא דיברה לא יפה? אם כן, את יודעת - היא השיגה סוג של תשומת לב. תבדקי עם עצמך אם את "יוצרת" זמן רק בשבילה, אם לא - צרי לכן זמן, עם כל הקושי (ויש המון קושי בתקופה זו של חייך) ולדעתי כבר אז תרגישי סוג של שינוי. כשאתן יושבות יחד ומשחקות או עושות משהו אחר יחד, ספרי לה שהיא מאד נעימה לך וכיף לך איתה מאד ושדרי לה נינוחות ולאחר מכן תאמרי לה שכשהיא בוחרת לשנות את ההתנהגות ולדבר בצורה מעליבה, זה מאד לא נעים לך ולא תוכלי לדבר עם מישהו שמדבר אלייך בצורה לא יפה. את יכולה בפעמים הראשונות שהיא מדברת כך, לתת לה תזכורת קטנה לגבי ההחלטה שלך, בצורה עדינה ולהעלם בתוך ספר או סרט. היא תבוא אלייך אחר כך - אז בפעם הראשונה תוכלי לומר לה שאת רואה כמה היא רוצה להתנהג יפה (חיבוקים, נשיקות) לאחר מכן תוכלי להאריך את הזמן שאת "נעלבת" והיא תרגיש בחסרונך. תסבירי לה שאת כרגע עצובה ושתבואי כשתרגישי יותר טוב. אל תשכחי לתת לה חיזוקים חיוביים על צורת דיבור יפה, חבקי אותה בנוכחות התאומים והכי חשוב כמו שכתבתי לך ליצור למענה זמן איכות איתך או אם אפשר גם עם בן זוגך. כשבני נולד והוא היה בידיים, אמרתי לילדה הגדולה שלי "אני יודעת שאני לא יכולה להרים אותך כרגע, אבל רק הידיים תפוסות לי - אני עדיין יכולה להקשיב לך, לראות אותך ולנשק אותך". שיהיה בהצלחה.
 

דדד6

New member
תודה על התגובה

בהחלט הבאת לי כאן מספר דברים חדשים שאנסה להשתמש בהם. מקווה שזה יעבוד. אין ספק שהיא חייבת זמן איכות איתי, ונראה לי שכאן קצת פספסתי... אבל מחר יום חדש! תודה
 
למעלה