אנחנו נשואים 11 שנה+3 ילדים.
לאחר לידת הילדה הבכורה, גיליתי את הפנים האמיתיות של המשפחה של בעלי. נרקסיסטיים, מפחדים משינויים,שתלטנים, מנצלים אנשים, מתלהמים. בקיצור הבנתי שהם לא טיפוסים שמתאימים לי, או אנשים שהייתי רוצה שהילדים שלי יהיו ליד.
הבעיה שבעלי, ילד להורה נרקסיסט, מאוד מפוחד מהם. הוא כאילו מכבד אך מפחד מהם. המשפחה לימדה אותו להיות העבד שלהם. כל דבר פונים אליו, כי הוא לא אומר לא. בגלל שאני לא מסתדרת איתם, מבחירה מתרחקת מהם (לפני שנה אמא שלו צרחה עליי והשתמשה באלימות כלפיי). והוא שצריך לרצות אותם כאילו מנסה להראות להם שהוא עדיין חלק מהקבוצה, ע"י כך שנותן לו להפעיל אותם. סתם דוגמא, אמא שלו החליטה לארח אנשים, והוא היה צריך לעשות לה שליחויות. אבא שלו רצה אבטיח!, ביקש ממנו ללכת לסופר לקנות במיוחד. אחותו קנתה ריהוט קטן וכדי לא לשלם למישהו שירכיב ישבה לו על הוריד עד שהגיע להרכיב לה. ורק לסבר את האוזן, ההורים שלו ניידים ופעילים מאוד.
אנחנו גרים בעיר ברדיוס של קילומטר מכל בני המשפחה שלו, דודים, אחים סבים... מה שאומר, שהוא גם יכול לעמוד דום בשבילם. המרחק קצר.
הגעתי לפני שנתיים להחלטה לעבור לעיר הולדתי. גם להתרחק מהמשפחה שלו, וגם לקבל עזרה מהמשפחה שלי. ובעצם להיות קרובה יותר לאזור תומך. מה גם שעיר הולדתי יותר איכותית מבחינת תרבות, חינוך, מקומות בילוי...
שנה שעברה רציתי לעבור דירה והוא נלחץ בגלל הקורונה, והצליח להוריד אותי. אבל השנה התירוץ הזה לא ממש עובד. מאוד רוצה לעשות את הצעד הזה.
מצד אחד הוא כאילו מרצה אותי, ועושה לי טובה שמגיע איתי לראות דירה או שתיים. אבל פוסל הכל ומכניס אותי לבאסה. מוצא תירוצים למה הדירה לא טובה. שבוע אחרי מתעצבן וצועק שלא מוכן לעבור דירה. שבוע אחר כך מוכן לעבור אבל לא לאזור שאני רוצה. (וכמובן שהוא מציע להישאר ברדיוס של המשפחה שלו). קיצור, אדם מפוחד ולא החלטי. זורק לי הערות, שאני ממש מצליחה לשמוע את אימא שלו ברקע לוחשת לו את אותם מילים באוזן. (למרות שהיא בכלל לא לידנו)
מדברת איתו הכי פתוח שיש, שופכת את הלב, אבל אני רואה שזה נכנס ויוצא באותו הרגע. כי מה איכפת לו הוא במקום טוב. בגלל זה הפכתי לאדם קר ומנוכר. מודעת שאני לא מראה לו חיבה או אהבה, כי שנים נפגעתי מההתנהלות שלו מול המשפחה שלו. הבן אדם ממש לא יודע לתקשר. אני אומרת לו שצריך לעבור כדי לתת לילדים חינוך טוב יותר, אומר לי שהחינוך בסדר (לא מעולה) בעיר שלנו. אומרת לו שאני רוצה להיות קרובה להורים כדי לקבל עזרה, אומר לי אז נעבור שכונה ליד איפה שאנחנו גרים עכשיו....
אני כבר הפנמתי שאני לא מקום ראשון אצלו, ומודה שאין לי שמחת חיים. מרגישה תקועה בגללו, כי הוא לא מוכן לעשות שינוי בחיים. (וכמובן שהמשפחה שלו מעודדת אותו בכמה שהוא מדהים במה שעושה, ועושה לו שטיפת מח עליי, וכל שינוי שהוא רוצה שלא מתאימה לקבוצה ישר מתנפלים עליו)
המשפחה שלו ממש עובדת שנים בשמירה על סטטוס קוו, ולא מאפשרת לאף אדם בקבוצה הזאת שהם קוראים לה משפחה, לזוז בלי אישור. משמרים בינוניות.
מבקשת עזרה ממלאך שיוכל לעזור לי לעבור לאזור תמיכה
לאחר לידת הילדה הבכורה, גיליתי את הפנים האמיתיות של המשפחה של בעלי. נרקסיסטיים, מפחדים משינויים,שתלטנים, מנצלים אנשים, מתלהמים. בקיצור הבנתי שהם לא טיפוסים שמתאימים לי, או אנשים שהייתי רוצה שהילדים שלי יהיו ליד.
הבעיה שבעלי, ילד להורה נרקסיסט, מאוד מפוחד מהם. הוא כאילו מכבד אך מפחד מהם. המשפחה לימדה אותו להיות העבד שלהם. כל דבר פונים אליו, כי הוא לא אומר לא. בגלל שאני לא מסתדרת איתם, מבחירה מתרחקת מהם (לפני שנה אמא שלו צרחה עליי והשתמשה באלימות כלפיי). והוא שצריך לרצות אותם כאילו מנסה להראות להם שהוא עדיין חלק מהקבוצה, ע"י כך שנותן לו להפעיל אותם. סתם דוגמא, אמא שלו החליטה לארח אנשים, והוא היה צריך לעשות לה שליחויות. אבא שלו רצה אבטיח!, ביקש ממנו ללכת לסופר לקנות במיוחד. אחותו קנתה ריהוט קטן וכדי לא לשלם למישהו שירכיב ישבה לו על הוריד עד שהגיע להרכיב לה. ורק לסבר את האוזן, ההורים שלו ניידים ופעילים מאוד.
אנחנו גרים בעיר ברדיוס של קילומטר מכל בני המשפחה שלו, דודים, אחים סבים... מה שאומר, שהוא גם יכול לעמוד דום בשבילם. המרחק קצר.
הגעתי לפני שנתיים להחלטה לעבור לעיר הולדתי. גם להתרחק מהמשפחה שלו, וגם לקבל עזרה מהמשפחה שלי. ובעצם להיות קרובה יותר לאזור תומך. מה גם שעיר הולדתי יותר איכותית מבחינת תרבות, חינוך, מקומות בילוי...
שנה שעברה רציתי לעבור דירה והוא נלחץ בגלל הקורונה, והצליח להוריד אותי. אבל השנה התירוץ הזה לא ממש עובד. מאוד רוצה לעשות את הצעד הזה.
מצד אחד הוא כאילו מרצה אותי, ועושה לי טובה שמגיע איתי לראות דירה או שתיים. אבל פוסל הכל ומכניס אותי לבאסה. מוצא תירוצים למה הדירה לא טובה. שבוע אחרי מתעצבן וצועק שלא מוכן לעבור דירה. שבוע אחר כך מוכן לעבור אבל לא לאזור שאני רוצה. (וכמובן שהוא מציע להישאר ברדיוס של המשפחה שלו). קיצור, אדם מפוחד ולא החלטי. זורק לי הערות, שאני ממש מצליחה לשמוע את אימא שלו ברקע לוחשת לו את אותם מילים באוזן. (למרות שהיא בכלל לא לידנו)
מדברת איתו הכי פתוח שיש, שופכת את הלב, אבל אני רואה שזה נכנס ויוצא באותו הרגע. כי מה איכפת לו הוא במקום טוב. בגלל זה הפכתי לאדם קר ומנוכר. מודעת שאני לא מראה לו חיבה או אהבה, כי שנים נפגעתי מההתנהלות שלו מול המשפחה שלו. הבן אדם ממש לא יודע לתקשר. אני אומרת לו שצריך לעבור כדי לתת לילדים חינוך טוב יותר, אומר לי שהחינוך בסדר (לא מעולה) בעיר שלנו. אומרת לו שאני רוצה להיות קרובה להורים כדי לקבל עזרה, אומר לי אז נעבור שכונה ליד איפה שאנחנו גרים עכשיו....
אני כבר הפנמתי שאני לא מקום ראשון אצלו, ומודה שאין לי שמחת חיים. מרגישה תקועה בגללו, כי הוא לא מוכן לעשות שינוי בחיים. (וכמובן שהמשפחה שלו מעודדת אותו בכמה שהוא מדהים במה שעושה, ועושה לו שטיפת מח עליי, וכל שינוי שהוא רוצה שלא מתאימה לקבוצה ישר מתנפלים עליו)
המשפחה שלו ממש עובדת שנים בשמירה על סטטוס קוו, ולא מאפשרת לאף אדם בקבוצה הזאת שהם קוראים לה משפחה, לזוז בלי אישור. משמרים בינוניות.
מבקשת עזרה ממלאך שיוכל לעזור לי לעבור לאזור תמיכה