שינוי קטן... ואולי גדול...?!

[בוזיקית]

שינוי קטן... ואולי גדול...?!

טוב, אז כמו שאתם יודעים, מחר האזכרה הראשונה של אמא. ואיך בחרתי להתכונן ליום הקשה הזה? הלכתי למספרה, עשיתי וואחד תספורת (לא לדאוג, עדיין יש מספיק לקוקו), עשיתי גוונים משוגעים על כל הראש, והרגשתי מלכה לכמה רגעים. באמת שזה יפה לי. אני רוצה לנסוע לקבר של אמא יפה ומטופחת, לא כמו שאני נראית כל השנה מאז. אז עשיתי את הצעד הראשון ואני מרגישה את השינוי - איך הוא משפיע עלי גם מבפנים. תחושה של התחדשות, של משהו חדש ויפה. ועוד מעט אכנס למקלחת להסיר את הזיפים המעצבנים שנחתו לי על הגוף... ככה אני רוצה לפגוש את אמא! ככה אני רוצה לחיות! להרגיש מה זה נקיון... לכבוד אמא אם לא לכבודי... אבל חבר'ה בפנים אני משקשקת - שנה לא הייתי שם. לא מאמינה איך הזמן טס. בבקשה תחשבו עלי מחר בבוקר...

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo24.gif

אני בטוחה שמלבדי, יהיו פה עוד כמה שיחשבו עלייך מחר בבוקר. כל הכבוד לך על המאמץ שעשית לטפח את עצמך . אולי את מרגישה שכך אמא היתה רוצה לראות אותך. אולי התספורת מייצגת שנוי וכניסה לפרק חדש לאחר שחלפה שנה של אבל. תחזיקי מחר מעמד. אני יודעת שזה לא קל .

 

[בוזיקית]

תודה גילוש. אכן ימים קשים עוברים על

כוחותינו...

 

[BU BP]

את במחשבותי ובליבי../images/Emo24.gif

 

[בוזיקית]

גם את ../images/Emo9.gif

 

[מלאכית בקריז האחת]

../images/Emo24.gifמתוקה שלנו

כולנו כאן איתך, מקווה שיעבור הכי קל שאפשר החיים כל כך מוזרים נולד לי אחיין חדש מאז הברית יוצאת ביום הנישואים של ההורים כולם כל כך מתרגשים, אבא שלי כל כך חיכה לנכד. אז הבנתי משהו חשוב אלוהים לוקח ולפעמים זה נדמה היי רגע תעצור מה אתה משאיר אותי כאן לבד??? אבל הוא גם דואג שיהיו סביבנו אנשים שידאגו לנו והוא גם לפעמים שולח אלינו דברים טובים.

 

[י רדן]

בוזי יקרה מכאן שולחת לך חיבוק

ענק וחושבת עלייך, אכן כל הכבוד שקמת והחלטת לעשות שינוי חיצוני שגם תורם לפנימיות ולהרגשה הטובה. זהו יום לא קל עבורך יום השנה לאימך ואני איתך.

 

[בוזיקית]

../images/Emo51.gif חזרתי. אין לי כוח עכשיו לספר

אבל אני אכנס מאוחר יותר. רק רציתי שתדעו שאני בסדר. ושוב תודה

 

[mar22]

../images/Emo24.gif גם ממני

למרות שחדשה פה

גם אני אחשוב עליך..תהי חזקה

 

[misplaced]

בוזי מתוקה! כל הכבוד!

אני בטוחה שאמא שלך התסכלה עלייך מלמעלה וחייכה

ובכלל, זה נשמע רעיון טוב, לתת לעצמך משהו... אני בטוחה שאת נראית מעולה! תמשיכי עם זה, תשמרי את התחושה ותני לה לשמור אותך

 

[lior2583]

../images/Emo24.gif גם מהחדשה..

 

[חוזליתה]

בוזי

אני מצטרפת לכל החיזוקים שקיבלת כאן מכולם. מאוד גאה בך על זה שעשית את הצעד הזה לעצמך. מקווה שלא עובר עליך יום קשה מידי- למרות שאת יודעת זה לגיטימי לגמרי, זה לא קל להתמודד עם זה.

תהיי חזקה מחכה לשמוע שאת בסדר

 

[בוזיקית]

תודה נשמות טובות שחשבתם עלי ../images/Emo20.gif

זה באמת מרגש והרגשתי את זה תאמינו או לא! וחוץ מזה הרגשתי מאובנת, לא באמת הייתי שם... גיס שלי התחיל להצחיק ולספר בדיחות (קשה לו עם עצב), שטפנו את המצבה וניקינו אותה, אח שלי אמר את כל התפילות שצריך וכל זה, ואחותי הקריאה מכתב שכתבה לאמא ובו תיארה כל כך במדוייק את אמא ואת היחסים שהיו בין שתיהן, יחסים כל כך מיוחדים של אהבה - שנאה - חברות... זה צימרר אותי שוב (אחותי הקריאה לי את זה בטלפון עוד קודם), וניגשתי לאחותי מעל המצבה והבאתי לה חיבוק חזק כי היא התחילה לבכות... ממש נחנקה... וגם אח שלי התלעלע... היה לי חשוב שאמא תראה את זה, שאני ואחותי מתחבקות, כי ממש כשהייתה על ערש דווי היתה ביני לבין אחותי טינה כל כך עזה, שאם בכלל היינו מדברות בינינו זה היה רק עקיצות והשפלות וכיו"ב. והיום אני יכולה להגיד ברוך השם שזה עבר, ואנחנו מדברות לפחות פעמיים כל יום. אם אמא היתה יודעת את זה זה היה גורם לה נחת, אני בטוחה. היא תמיד כל כך הצטערה שיש ביננו חתול שחור... תמיד ביקשה שנתנהג בסדר ושנדאג אחת לשניה, והנה זה קרה. אני אישית לא בכיתי - קשה לי ליד אנשים והכי קשה לי בנוכחות המשפחה שלי (אנשים קרים ומופנמים בדרך כלל, חוץ מאחותי, אבל גם לידה אני לא בוכה). בעקרון הרגשתי די דומה למה שאני מרגישה בקבר של אבא (הוא בבית קברות אחר) וזה - כלום. פשוט כלום. המילים עוברות אותי, לא נוגעות בי. חוץ מאולי מה שאחותי הקריאה. זה היה נורא מרגש. היא התלבטה אם להקריא או לא ואמרתי לה שאני אישית לא הייתי עושה את זה, מפני שאני לא אמיצה כמותה. אתם הרי יודעים שלכתוב ברוך השם אני יודעת, אבל דווקא זה משהו שאני לא יכולה לעשות. בטח לא בפומבי. יש לי הרבה מה לומר לאמא ולספר לה, אבל לא בפני אנשים מהמשפחה. אולי אני אעלה את זה על המחשב. אז זהו, גם זה, כמו החיים עצמם, עבר חלף נגמר תם או איך שתרצו לכנות את זה. מרגישה כאב ראש נוראי עכשיו ("ביליתי" שעתיים בסופר אחרי זה) - גם התעוררתי 10 דקות לפני שאחותי וגיסי באו לאסוף אותי. אני שונאת לקום ככה. ישנתי בערך שעתיים, כרגיל. אני הולכת עכשיו לנום לי קמעא. רק שלא יהיו לי שוב פעם סיוטים כי אין לי כבר כוח... אוהבת אתכם ומחבקת אתכם בחזרה, בוזי

 

[BU BP]

בוזיקית חמודה,

טוב לשמוע אותך, כייף גם לדעת שאת ואחותך התחלתן להתקרב שוב. באשר לבכי - אני מאמינה שהבכי שוטף אותנו מבפנים, חלק מהניקוי הפנימי שלנו. אז אם הדמעות עולות אל תנסי לעצור אותן.

גדול

 

[גילה זילברמן]

בוזיקית ../images/Emo39.gif

כל כך גאה בך על החיבוק שהבאת לאחותך. אמא שלך ממשיכה להיות השפעה טובה עלייך גם כשהיא איננה, כך נראה. שטיפת המצבה מתחברת לי לדמעות ששוטפות את הלחיים ולמיים ששוטפים וזורמים הלאה למקום אחר, להתחלה חדשה. לגבי הרעיון שהעלת לכתוב מכתב לאמא- יכול להיות רעיון מאד טוב. משהו שקשור לסגירת מעגלים ולפרידה.

 

[בוזיקית]

גילה יקרה ../images/Emo20.gif

את מאמינה בהמשכיות של הנשמה, או שאת חושבת, כפי שאמא שלי חשבה, שכשבן אדם מת אז זהו הוא נגמר? מעניין אותי מה את חושבת כי אני כל פעם מחליטה משהו אחר. ברור שאמא חיה בתוכי ואני ממשיכה לשוחח איתה בתוכי, אבל לא יודעת בקשר לגילגול נשמות, פעם מאמינה ופעם לא... התחלה חדשה קשה יותר ממה שחשבתי. אתמול היה לי מצב רוח טוב ונחוש לשנות, היום אני שוב בדיכאון, קצת קשה לי לקלוט שעברה שנה (זה טס כמו טיל) וגם העננים שהיו היום בשמיים גרמו לי להיזכר בחורף שלפני שנתיים, כשהיה ברור שהכל הולך להיגמר בקרוב, וגם זה שלפני שנה, כשהיינו כבר אחרי הסוף, ממש זמן קצר אחריו... יותר ויותר אני מהרהרת במוות. שואלת את עצמי מה שכל יצור שבינה בקודקודו שואל את עצמו מעת לעת - בשביל מה אני כאן, מה הכל שווה אם בלאו הכי כל זה יסתיים. את יודעת, כל הלופ הזה שלא נגמר. ואני מנסה לעצור את זה איך שזה קורה, כי כמו שפעם אמרתי לדולי "יש דברים נסתרים - לא נבין לא נדע". הרבה מחשבות טורדניות בזמן האחרון. אני חייבת לספר את זה לרופא. אולי התרופה כבר לא מתאימה לי. עוד שבוע בערך יש לי ביקורת. אני מאמינה שיחליף לי או יוסיף לי משהו אחר... לילה טוב - וכמובן כולם מוזמנים לענות על השאלה בקשר לגילגול הנשמות...

 

[חוזליתה]

אני מאמינה בגלגול נשמות

אני מאמינה שהנשמה שלנו עוברת גילגולים ומתפתחת כמה שהיא יכולה באותו גיגלגול, עד שהיא מגיעה במשך הגילגולים למיוצוי שלה - לרמת המודעות הגבוהה ביותר שאפשר. אני מאמינה שיש לנו תפקיד בעולם. שאנחנו בוחרים לאיזה הורים להיוולד וכ'ד. וזאת משום שאנחנו צריכים ללמוד מהם משהו בגילגול הזה ובגלל שאנחנו צריכים ללמד אותם משהו הגילגול הזה. אני אתן לך דוגמא, קצת אכזרית אבל בכל זאת היא מעבירה את זה לדעתי בצורה הטובה ביותר. שני הורים רוצים להביא ילד לעולם, הריון והכל טוב ויפה. הילד מת בלידה. הילד מת בלידה כי הוא בא רק בכדי ללמד את ההורים שלו משהו, הם ילמדו מזה מה שהנשמה שלהם תוכל ללמוד מזה בגילגול הזה ובזה הנשמה שלו סיימה את תפקידה ותמשיך הלאה למקום שבו תרצה להיות בו - ללמוד וללמד בו. מצטערת על דוגמאות ההורים/ילדים ביום שכזה, זה פשוט מעביר את נושא ההמשכיות, תרתי משמע, בצורה הטובה ביותר. ועכשיו נשאלת השאלה, איך זה שאנחנו לא זוכרים את כל הבחירות האלו שאנחנו עושים אחרי המוות ולפני הלידה. אז ההסבר לכך הוא שחוויית הלידה היא כל כך טראומטית, לחץ, מעבר ממי שפיר לאוויר, מתחילים לנשום לבד וכ'ו וכ'ו שאנחנו פשוט שוכחים את מה שהיה לפני כן. ואני מאמינה שנשמה שמגיעה למיצוי שלה זאת נשמה שמגיעה לרמת מודעות שהיא יודעת מה היא הייתה בגילגולים הקודמים שלה ויודעת את יעודה בעולם. מקווה שעובר עליך , איך שהו, לילה שקט

 

[BU BP]

זה נושא שאני חושבת עליו די הרבה

בזמן האחרון. מה קורה לכל הנשמות שעוזבות אותנו, לאן אנחנו הולכים מכאן? וכל פעם אני מוצאת את עצמי מאמינה בתשובה אחרת לפי הלך רוחי באותו זמן, אם טוב לי - אני מדמינת לי גלגולים נוספים, חיים אחרים, מנסה לדמין את עצמי חייה ככלב או יתוש, קשה לי לחשוב על עצמי כעל בנאדם אחר. אבל אם אני מצויה במצב נפשי רע - אני מדמינת לי את המקום אליו אגיע, בו יהיה לי שקט ומנוחה ומוצאת את הרוגע בכך שלא אהייה שם לבד. קשה לי להסביר את ההבדלים בתפיסות שלי - אני חושבת שזה קשור למה אני מחפשת באותה נקודה - שקט ומנוחה לעומת אתגרים חדשים.