שינוי שמות משפת המקור להתאמה לעברית

[ש ח ר של י ו ם חדש]

שינוי שמות משפת המקור להתאמה לעברית

קיבלתי לעריכה ספר הדרכה להורים שעבר תרגום מאנגלית. שמתי לב שהמתרגמת התאימה את שמות הילדים בספר, לשמות ישראליים עבור הקורא הישראלי. ג'ון הפך לדן וליסה הפכה לשרון ועוד ועוד. אני בהחלט דוגלת בהתאמה של ספרים כאלה למציאות בארץ. למשל, דוגמה שכרוכה במציאות חיים שאין כמותה בארץ, בהחלט צריכה לקבל אדפטציה בתרגום למציאות הישראלית, אבל שמות שמוחלפים הם משהו שמאוד מטריד אותי ואני לא אוהבת את זה, זה נשמע לי מלאכותי ומזויף. אני מעדיפה שג'ון יישאר ג'ון וריצ'ארד יישאר ריצ'ארד. מה דעתכם?

 

[א י ל ה]

כמו הרבה דברים

בתרגום, זו סוגייה שאין עליה תשובה חד משמעית, וגם הגבול שלה לא ברור. כמוך, גם אני מעדיפה לא לגייר אף אחד, ואני אשאיר את ג'ון ואת ריצ'רד ואת אלן. ואם לוקחים את זה קצת הלאה: האם הדמויות המתורגמות יתקשרו ל-911 במקרה חירום? או ל-100? או לאמבולנס? האם הן יקחו "אדוויל" כשכואב להן הראש? או אקמול? האם הן יגורו ב"אפר איסט סייד" בניו יורק? או במזרח ניו יורק? ומה יקרה כשהם משחקות סופטבול? או ראקטבול? אני, שוב, תמיד אעדיף להשאיר את זה בשפת המקור, ואם צריך, אני אוסיף הערה בסוגריים. הארות? <לגייר או לא לגייר, זאת השאלה>

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אילה, כל מילה פנינה../images/Emo127.gif

אבל ההוצאה ביקשה שאשאיר את השמות בעברית למרות שהתווכחתי מאוד על זה.

 

[א י ל ה]

טוף נו

עם זה באמת אי אפשר להתווכח... בעל המאה, וגו'...

 

[Eldad S]

../images/Emo45.gif אילה, גם אני מסכים לכל מלה.

 

[אורי רז]

למה לתרגם אדוויל לעברית

כשיש אדוויל בארץ ? ואם כבר, אז לפחות לשם של כדור נגד כאב ראש שיש בו אותו חומר פעיל, כמו ניורופן (איבופרופן מול פאראצטאמול).

 

[hillelg]

אופנות בתרגום

בדיוק התכוונתי לפתוח שרשור בנושא, אבל החלטתי לא לדבר בפני הבקיאים ממני. ברור שישנן אופנות בתרגום, והשאלה בעצם עוסקת במהותו של תרגום: האם כשאני מתרגם אני צריך לכתוב מה שהיה הסופר כותב אילו היה דובר את שפתי וחי במקומי? או שמא עליי להעביר את דברי הכותב מילה במילה (פחות או יותר), על מנת להעביר את תחושותיו של אדם שחי במקום אחר בתרבות אחרת? פעם נהגו לבחור באפשרות הראשונה. היום - בשניה. זה, כמובן, גם משתנה מז'אנר לז'אנר (ספר לילדים, הייתי מעדיף לעברת, למשל). וכמובן, תמיד קיימות שאלות הגבול. האם גם לתרגם ביטויים מילולית? כיום, לפי האגדות, נוהגים לעשות זאת יותר ויותר, כשבעצם מדובר באי-תרגום אמיתי, לרוב הדעות. אז מתי הגבול עובר, ואיפה? שאלה בלי פתרון אמיתי, כמובן.

 

[Y. Welis]

ה'אגדות' הללו בהחלט אמיתיות, לפי

דברים ששמעתי ממתרגם צעיר שעובד בהוצאה ידועה. הוא סיפר לי שהעורכת הראשית בתחום שלו מקפידה על 'מילוליות', ולא מחבבת כלל קטעים שאינם כאלה. דעתי היא שמה שבעבר נחשב לסימן מובהק ליכולת כתיבה מוגבלת, היום הפך למעלה.

 

[ailag]

לדעתי

צריך "לגייר" מה שאפשר, פחות או יותר. השמות היא סוגיה קשה (ואין לי את היכולת להביע דעה בצורה טובה פה. אולי בספרי ילדים עדיף לתרגם ובספרי מבוגרים לא .. כדי להרגיל את הילדים לאורח החיים הישראלי לפני שנראה להם את השאר) אבל בדוגמאות שהבאת - 100, אקמול, מזרח ניו יורק. אנחנו מתרחקים מאוד מהשפה והתרבות שלנו, ונטמעים בתוך .. בעיקר אמריקה (ואנחנו לא רוצים שישראל תהיה כמו אמריקה.. נכון?) לדעתי חלק מהחינוך לשפה והתרבות שלנו הוא קודם כל להשתמש בהרבה יותר עברית. במצב של היום, אנגלית זה מגניב ועברית זה אאוט (ע"ע פרסומות. yellow או black?). אז במקום להכריח אנשים להשתמש בעברית (שזה דבילי), אפשר לנסות לגרום ליותר עברית להקיף אותנו.

 

[Y. Welis]

לדעתי הדין שונה כשמדובר בספר עיון

אילו היה מדובר בפרוזה, אני מניח שהעיברות היה צורם; אבל בספר הדרכה שמיועד להורים ישראלים, המגע המקומי עשוי להידרש (בעיקר אצל מגזרים מסויימים).