שינת לילה במיטת ההורים

[ענתושי1]

שינת לילה במיטת ההורים

אנחנו הורים ל-4 ילדים בני 12.5,8,3,1.5 בזמן האחרון אנחנו לא ישנים בלילה. הקטנים (בני 3 ו-1.5) עדיין קמים לשתות חלב בלילה סביב 1:00 מתעורר הקטן,מבקש חלב ולא מוכן לחזור למיטתו,אלא לישון רק במיטתנו. ב-2:00 מגיע בן השלוש, צועק באחיו תפס לו את המקום במיטה, ומבקש גם הוא חלב....בנוסף,כל אחד מהם עוד מתעורר עוד כמה פעמים, מה שאומר שאנחנו לא ישנים שעה רצוף בלילה לאחר השעה 1:00..........מעולם לא אסרנו על הילדים להגיע למיטתנו, כדי שאם יש בעיה של חלום רע בלילה או צורך אחר,ידעו שאנחנו שם בשבילם...לאחרונה זה הפך לסיוט. אשמח לתשובתך עינת. תודה

 

[survivorrr]

כמו שמציעים את המיטה - ככה ישנים (תרתי משמע).

ממש בישלתם את זה לעצמכם. אז נחזור לסיסמית הישנה: קשה באימונים - קל בקרב. לא מתחילים מחר, מתחילים הלילה. כן, כן. מוצ"ש. מהלילה אין יותר שינה במיטת ההורים. יודעת מה. גם אין חלב בלילה. במקום זאת - לפני השינה שותים משהו, פיפי ולילה טוב. נתראה מחר בבוקר. מי שצריך לשירותים בלילה, יקום, יעשה מה שצריך ויאללה למיטה. לא זו של ההורים אלא שלו. בלי שתיה, בלי ארוחה מאוחרת ובלי בלבולי מוח. את יכולה להבהיר להם את זה לפני השינה (אם כי זה אולי עלול להתחיל את המלחמה כבר עכשיו אז צריך לחשוב על זה. בשעת האמת תהיה מחאה קולנית. זה ברור. כל ילד מתנגד לשינוי הרגלים והוא מביע את זה בקולי קולות. יהיו צרחות, יללות, בכיות, דמעות עד כי נדמה שכל המתים בטווח של 30 ק"מ יעורו מקברם. לא לוותר. מחזירים כל אחד למיטתו בלי לדבר מילה. חיבוק ונשיקה וזהו. לילה טוב. ייצא מישהו מהמיטה? בלי לדבר חוזרים על התהליך: חיבוק, נשיקה בלי לדבר - ולמיטה. עשר פעמים, עשרים פעם, מאה שלושים וחמש פעמים - לא לוותר. כל זמן שהיללות והצרחות נמשכות, כל 10 עד 15 דקות מקנחים את אפו של המיילל (הוא בטח כבר דולף חזק) ובלי לדבר חוזרים לחדרכם ומיטתכם. ככה מחכים לכם עוד לילה או שניים (מקסימום שלושה) ללא שינה (גם ככה אתם לא ישנים). זה "האימונים". אבל אחרי זה - ההרגל יעשה את שלו. סוד הענין: התמדה, נחישות, עקביות ומסר ברור, חד משמעי ויציב. מנסיון שלי (3 נסיונות) הבנות שלי ישנו במיטותיהן מהלילה הראשון. אין מיטת ההורים. גם לא חדר ההורים. למיטת ההורים הן נכנסו לפעמים בשבת בבוקר וקראו לזה יום-המשפחווי. עיזבו את החלומות הרעים. לי לא זכור אפילו מקרה אחד בו בת שלי התעוררה בבכי בלילה מחלום רע (ואני ישנתי עם עין תורנית). היה רק מקרה אחד שמישהי התעוררה, נכנסה בשקט לחדר שלנו ונעמדה ליד הדלת. אני בחצי שניה על הרגלים - נשיקה, חיבוק, חזרה למיטה, סידור שמיכה, לחישת "לילה טוב" באוזן והחוצה מהחדר. נשמע בדיוני? ככה בדיוק זה היה ואני לא מגזים. רק תדעו שאם לא תתעקשו על כך - אתם תנושלו ממיטתכם ומזוגיותכם. באחריות. בהצלחה.

 

[עינת גבע]

ראשית חוכמה: לעצור ולהגדיר יעד...

שלום רב עינת, ראשית חכמה לעצור ולחשוב : מה אנחנו רוצים? להגדיר את המטרה באופן כזה שהיא תהיה מציאותית, תלויה בכם ובאחריותכם ותשפר את המצב (שלכם ושל הילדים כאחת). אחרי הגדרת היעד שלך/כם, אפשר יהיה לחשוב על דרכים אפשריות ומתאימות לכם להשגתו. בכבוד רב, עינת גבע, מכון אדלר.