שיעור במושלמות (באי מושלמות)

שיעור במושלמות (באי מושלמות)

שני מקרים שקרו ברצף מלמדים אותי על ציפיות מאחרים ומזכירים לי שאין מושלמות! 1. לקבוצת המדיטציה שאני משתתפת בה, הגיעה לביקור מישהי שהייתה המייסדת של הקבוצה ושמעתי עליה המון טובות. ברגע שהיא הופיעה הרגשתי התנגדות אליה, הרגשתי המון ביקורת ממנה.... אני הנחיתי באותו יום והייתי צריכה להתגבר על זה בתוכי. בזמן השיתוף היא לא דיברה ורק בסוף כשבדקנו אם אפשר לעשות אצלה בפעם הבאה היא אמרה בתוקפנות: אצלי אף אחד לא שוכב ונרדם במדיטציה! 2. מישהו שאני לומדת אצלו תיאולוגיה היה בחנות שבעלי המליץ עליה, אחר כך סיפרו לבעלי שהוא צעק והתמקח והיה מאוד חשדני אליהם..... אני לוקחת מזה כמה דברים. קודם כל, גם אני נופלת להתנהגויות כאלה. חוץ מזה הציפייה שאנשים כאלה יהיו מושלמים היא טעות. ואולי לבדוק טוב מי המורים שלי.... אז יום טוב לכולנו! אוהבת אותכם.
 

zoro3

New member
רק להיום של מכורים אנונימים

הדרישה היחידה "תכנית זו מציעה תקווה. כל מה שעליך להביא אתך זה הרצון להפסיק להשתמש ונכונות לנסות את דרך החיים החדשה הזו." עלון מס' 16, "אל החבר החדש" מזמן לזמן אנו שואלים את עצמנו אם אנחנו עושים את זה "כמו שצריך" ב'מכורים אנונימיים'. האם אנו משתתפים במספיק פגישות? האם אנו משתמשים בחונך שלנו, עובדים את הצעדים, מדברים בפגישות, קוראים את הספרות, חיים בדרך "הנכונה"? החברותא של המכורים המחלימים חשובה לנו - אנו לא יודעים מה היינו עושים בלעדיה. אבל מה יקרה עם אנו עושים את התכנית שלנו בדרך ה"לא נכונה"? האם בגלל זה אנו חברים "רעים" ב'מכורים אנונימיים'? אם נעיין במסורת השלישית, נוכל להירגע. מסורת זו אומרת לנו כי "הדרישה היחידה לחברות היא הרצון העז להפסיק להשתמש". אין שום חוק שקובע שאנו חייבים להשתתף במספר כזה של פגישות או להשתתף בפגישות מסוימות, או לעבוד את הצעדים בקצב זה או אחר. אין כלל שאומר כי אנו חייבים לחיות את חיינו כדי לרצות אנשים מסוימים, על מנת להיות חברים "טובים" של האנ-איי. עם זאת, נכון שאם אנו רוצים את ההחלמה שאנו רואים אצל חברים שאנו מכבדים, נרצה לעבוד את התכנית שאפשרה להם להגיע להחלמה כזו. אבל אנ-איי היא תכנית חופשית; אנו עובדים את התכנית בדרך הטובה ביותר שאנו יכולים ולמעננו, לא בשביל מישהו אחר. הדרישה היחידה לחברות היא הרצון העז להפסיק להשתמש. רק להיום: אבחן את התכנית שאני עובד לאור ההחלמה שלי. אעבוד את התכנית הזו כמיטב יכולתי.
 
../images/Emo24.gif חסרת לי, איש...

ותמהתי - להיכן נעלמת.. ובעצם - מה זה משנה? העיקר שאתה כאן, וזה כשלעצמו שמחה להיום.
 
שלמות?

אנשים... מה אני מצפה מהם? מדוע אני חושבת לעתים , כי יש ביכולתי, ואולי אפילו האם מותר לי ...לצפות? האם לא יותר כדאי - פשוט לא לצפות לכלום ...מאחר... וכל שאקבל, אקבל בברכה? כי, לתת - תמיד יהיה לי... האם אני מושלמת? הוווו ...כל כך לא... הרגעים של הכעס, חוסר האמון, הרגעים של השלווה המתבקשת ואיננה.. רגעי העצבות והחדלון... רגעי ה"אין אונים"... הינם חלק מ"השלמות שהיא אני" כל האין והיש, כל הטוב והרע, כל השאלות והתשובות, כולם הם "השלם שהוא אני" אוהבת אותך, אתכם, אותנו, אוהבת את העולם שנתן לי את הכוח, את היכולת לאהוב ולתת... ואת העוד ....
 

OA ענת

New member
צופית היקרה!

אישית, אי מושלמות באחרים מתקבלת אצלי בצורה הרבה יותר נינוחה מאשר אי המושלמות שלי... סביב אי המושלמות שלי אני מסתובבת שנים, לאחרים אני סולחת ושוכחת... הם הרי בני אדם, אני צריכה להיות כמו אלוהים
 
למעלה