Itay Simons
New member
שיעור ספרות: Planet Hell-הניתוח
שיר פסימי ואכזרי, שבמרכזו עומדת ביקורת נוקבת כלפי הגזע האנושי. כלפי עולם שבו האנשים מכחישים את שקריהם, נלחמים על חייהם בשביל תקווה. עולם שמתואר כמת, אפל. בנוסף, יש כאן יסודות שמזכירים את המבול, הסיפור התיבה- פשעים שגרמו לאל לכעוס ולהחריב את מה שיצר. "Not even crossroads to choose from"- אין לעולם הזה מה להציע, אפילו לא פרשות-דרכים. כל הדם שנשפך בעולם הזה נראה כשטיח שמכסה אותו. "הביטו ביצירה היפה הזאת, של אלוהים"- הביטו, ראו מה עשיתם, הרסתם את היצירה היפה שנבראה בעבורכם. הדוברת רוצה לברוח מהעולם הזה, מהגיהינום היומיומי שקיים בעולם. "ברוכה הבאה לגיהינום, קדושה קטנה" נאמר שם. המשפט הזה מנסה להעיר את הדוברת, להגיד לה לא להתפלא על מה שקורה, שכן העולם הזה אכן הפך לגיהינום, והיא, הקדושה, מופתעת. "Mother Gaia in slaughter" – אמא אדמה נשחטת, ועוד מעט תחדל מלהתקיים. "הבכי הראשון שלי איננו נגמר"- כלומר, מאז הרגע שבו נולדתי, שבו בכיתי לראשונה, אני בוכה מבלי להפסיק. כל הזמן יש לי חששות לחיי. וכאן ממשיכה הביקורת- "טיפשים שכמותכם, קראתם תיגר לאלוהים והפסדתם"- פשעתם, לא האמנתם, הרסתם- ועכשיו העולם הזה ייחרב כעונש. "שימרו לעצמכם מטבע בשביל הסַפַּן שעובד מעבורת, הצילו את עצמכם – תברחו מהכל- ו"תנו לשאר לסבול": זוהי ביקורת על הצביעות שבעולם, כל אחד דואג לעצמו. "העולם הזה איננו מוכן לתיבה": האנשים האלה אינם ראויים להינצל ולהמשיך לחיות. כאן נכנס היסוד של הסיפור התנ"כי על המבול. בהמשך, נאמר ש"נסתרות הן דרכיו של הגזע האנושי"- ייתכן שזהו היפוך אירוני של המשפט "נסתרות הן דרכי האל"- האדם חשב שהוא יודע הכל, הרגיש שהוא עליון כמו אל, שמותר לו להרוס כרצונו, כאילו העולם נוצר על ידו. לא ברור למה הוא עושה זאת והורס את הדבר היפה שקיבל במתנה מהאל- את העולם, שהפך ל"עולם הגיהינום".
שיר פסימי ואכזרי, שבמרכזו עומדת ביקורת נוקבת כלפי הגזע האנושי. כלפי עולם שבו האנשים מכחישים את שקריהם, נלחמים על חייהם בשביל תקווה. עולם שמתואר כמת, אפל. בנוסף, יש כאן יסודות שמזכירים את המבול, הסיפור התיבה- פשעים שגרמו לאל לכעוס ולהחריב את מה שיצר. "Not even crossroads to choose from"- אין לעולם הזה מה להציע, אפילו לא פרשות-דרכים. כל הדם שנשפך בעולם הזה נראה כשטיח שמכסה אותו. "הביטו ביצירה היפה הזאת, של אלוהים"- הביטו, ראו מה עשיתם, הרסתם את היצירה היפה שנבראה בעבורכם. הדוברת רוצה לברוח מהעולם הזה, מהגיהינום היומיומי שקיים בעולם. "ברוכה הבאה לגיהינום, קדושה קטנה" נאמר שם. המשפט הזה מנסה להעיר את הדוברת, להגיד לה לא להתפלא על מה שקורה, שכן העולם הזה אכן הפך לגיהינום, והיא, הקדושה, מופתעת. "Mother Gaia in slaughter" – אמא אדמה נשחטת, ועוד מעט תחדל מלהתקיים. "הבכי הראשון שלי איננו נגמר"- כלומר, מאז הרגע שבו נולדתי, שבו בכיתי לראשונה, אני בוכה מבלי להפסיק. כל הזמן יש לי חששות לחיי. וכאן ממשיכה הביקורת- "טיפשים שכמותכם, קראתם תיגר לאלוהים והפסדתם"- פשעתם, לא האמנתם, הרסתם- ועכשיו העולם הזה ייחרב כעונש. "שימרו לעצמכם מטבע בשביל הסַפַּן שעובד מעבורת, הצילו את עצמכם – תברחו מהכל- ו"תנו לשאר לסבול": זוהי ביקורת על הצביעות שבעולם, כל אחד דואג לעצמו. "העולם הזה איננו מוכן לתיבה": האנשים האלה אינם ראויים להינצל ולהמשיך לחיות. כאן נכנס היסוד של הסיפור התנ"כי על המבול. בהמשך, נאמר ש"נסתרות הן דרכיו של הגזע האנושי"- ייתכן שזהו היפוך אירוני של המשפט "נסתרות הן דרכי האל"- האדם חשב שהוא יודע הכל, הרגיש שהוא עליון כמו אל, שמותר לו להרוס כרצונו, כאילו העולם נוצר על ידו. לא ברור למה הוא עושה זאת והורס את הדבר היפה שקיבל במתנה מהאל- את העולם, שהפך ל"עולם הגיהינום".
