שיעור רביעי בתודעת-על..."עוצמת הדממה"
ואני שואל: האם אתה יכול לזהות את הדבר? האם אתה יכול לראות שהתכלית השחרור היא לא רק רגיעה עבור עצמך אלא בעיקר שחרור מעצמך? הייתכן להיות משוחרר? הייתכן מצב שבו העצמי הפנימי יהיה משוחרר לחלוטין, משוחרר עד כדי יכולת להקשיב לכל ולא רק לחלק, לא רק לפרטים "נבחרים"? העצמי המוכר מעסיק את עצמו ללא הרף בקטנות, וכתוצאה, לעולם אינו לומד להיות לבד. אולם להיות לבד הוא הדבר החשוב ביותר עבור העצמי הפנימי הלא מוכר. כל עוד שאינך יודע להיות חופשי אתה גם מונע מהתודעה העצמית את החופש "להיות חופשי פירושו שלדבר אין משקל סגולי עודף" ללא חופש זה תודעת "העצמי" מפגינה פחד, ותודעה מפוחדת היא תודעה משותקת! הפחד אינו מאפשר, לא "לעצמי" ולא לתודעת "העצמי", לחקור בחופשיות "מהו שחרור" "מהי אהבה"; הפחד ממלא את המרחב הדומם ברעשים המונעים "מהעצמי" החופשי ומתודעתו את "הדממה" החבויה בפנים. אתה חייב לפגוש את הפחד הזה! ובעצם פגישה זו לתת לו ללכת. אתה יכול לעשות זאת! אתה חייב פשוט להביט פנימה! לראות את הפחד! לחוות אותו על כל מרכיביו! על כל תכניו! רק כך תוכל להשתחרר ממנו. אבל אתה מלא בתירוצים והסברים. "מחר", "בשבוע הבא", "בעוד שנה", "אני נמצא בדרך". אתה חייב לעשות זאת עכשיו! החל מרגע זה! משוחרר מזמן ומהשפעות "רציונאליות". כאשר אתה משוחרר מעצמך גם תודעתך משוחררת. הכל זורם, הכל חופשי, הכל רחב ביותר. עצמי כבול משמעו תודעה עצמית כבולה, וללא החופש, היא אינה מצליחה לראות את המרחב הענק שהחיים ממלאים, חיים כתופעה שלמה, גם אם לא מושלמת. ללא שחרור העצמי מעצמך אתה נותר מבוצר וכבול בתוך עולם השבוי בידי העולם החיצוני! עליך להשתחרר על מנת לאפשר לתודעת העצמי להיות מרחב. מ ר ח ב ללא נקודת אחיזה ללא עוגן. פשוט מ ר ח ב. בתוך מרחב כזה גם העצמי נמוג, אין לו קיום ממשי. לדבר אין קיום ממשי. הכל כלום, ובתוך הכלום הכל.
ואני שואל: האם אתה יכול לזהות את הדבר? האם אתה יכול לראות שהתכלית השחרור היא לא רק רגיעה עבור עצמך אלא בעיקר שחרור מעצמך? הייתכן להיות משוחרר? הייתכן מצב שבו העצמי הפנימי יהיה משוחרר לחלוטין, משוחרר עד כדי יכולת להקשיב לכל ולא רק לחלק, לא רק לפרטים "נבחרים"? העצמי המוכר מעסיק את עצמו ללא הרף בקטנות, וכתוצאה, לעולם אינו לומד להיות לבד. אולם להיות לבד הוא הדבר החשוב ביותר עבור העצמי הפנימי הלא מוכר. כל עוד שאינך יודע להיות חופשי אתה גם מונע מהתודעה העצמית את החופש "להיות חופשי פירושו שלדבר אין משקל סגולי עודף" ללא חופש זה תודעת "העצמי" מפגינה פחד, ותודעה מפוחדת היא תודעה משותקת! הפחד אינו מאפשר, לא "לעצמי" ולא לתודעת "העצמי", לחקור בחופשיות "מהו שחרור" "מהי אהבה"; הפחד ממלא את המרחב הדומם ברעשים המונעים "מהעצמי" החופשי ומתודעתו את "הדממה" החבויה בפנים. אתה חייב לפגוש את הפחד הזה! ובעצם פגישה זו לתת לו ללכת. אתה יכול לעשות זאת! אתה חייב פשוט להביט פנימה! לראות את הפחד! לחוות אותו על כל מרכיביו! על כל תכניו! רק כך תוכל להשתחרר ממנו. אבל אתה מלא בתירוצים והסברים. "מחר", "בשבוע הבא", "בעוד שנה", "אני נמצא בדרך". אתה חייב לעשות זאת עכשיו! החל מרגע זה! משוחרר מזמן ומהשפעות "רציונאליות". כאשר אתה משוחרר מעצמך גם תודעתך משוחררת. הכל זורם, הכל חופשי, הכל רחב ביותר. עצמי כבול משמעו תודעה עצמית כבולה, וללא החופש, היא אינה מצליחה לראות את המרחב הענק שהחיים ממלאים, חיים כתופעה שלמה, גם אם לא מושלמת. ללא שחרור העצמי מעצמך אתה נותר מבוצר וכבול בתוך עולם השבוי בידי העולם החיצוני! עליך להשתחרר על מנת לאפשר לתודעת העצמי להיות מרחב. מ ר ח ב ללא נקודת אחיזה ללא עוגן. פשוט מ ר ח ב. בתוך מרחב כזה גם העצמי נמוג, אין לו קיום ממשי. לדבר אין קיום ממשי. הכל כלום, ובתוך הכלום הכל.
