שיעור שישי בתודעת על - סגירת מעגל../images/Emo42.gif
כל המתרחש, בפנים מתרחש, וכל ניסיון להשליך זאת אל מחוצה לך היא בריחה מעצמך. שחרור עצמך מעצמך, משמעו עבודה עם, על ובתוך עצמך. זה כל כך פשוט. וזה ניתן לביצוע עכשיו, ברגע זה ממש. אם כל כך פשוט, מדוע כל כך קשה? על מנת להבין עליך לדמות עצמך לבית. הפשטות נמצאת בין מוות ללידה. במוות מתה גם התכולה, בלידה העצמי מתחיל למלא את הבית החדש בתכולה. בהתחלה התכולה מתאימה למרחב הבית, והעצמי מצליח להיות בתוכו בנוחות. עם הזמן מתווספת עוד ועוד תכולה, עד אשר לעצמי לא נותר מקום. העצמי נדחק לפינה, לחוץ בין קירות ותכולה חונקת. כלפי חוץ, הבית יפה ומהודר, אבל בפנים, העצמי חנוק ומבולבל. על מנת לשחרר את עצמך מעצמך, עליך להתחיל ולהשליך החוצה מהעצמי העמוס לעייפה בתכולה, תכולה. אבל כמו בבית, כיצד תצליח להבחין במיותר? בין הטפל לעיקר? עתה העצמי נמצא ברגע "האמת". עליו להתחיל להשליך! להשליך? הן הכל מיותר! הכל טפל! אבל מי יהיה עצמי זה? מה יהיה עצמי זה? הן כל שהוא מבין שהוא, היא אותה תכולה חונקת! והוא כל כך ממוקד בתכולה שהיא הוא, שקשה לו לזכור שוב את המרחב המשחרר. אז הנה אני נוגע במהות! התכולה היא לא העצמי! אם היא לא העצמי, אתה חייב להשתחרר, לא ממנה, אלא מהמשמעויות שהעצמי נתן לה! עליך להשתחרר מהעובדה שהעצמי אִיפשר לה להיות אתה! כאשר הוא, העצמי, אבד בדחיסות התכולה! מעגל נסגר: על מנת לשחרר את עצמך "מעצמך המדומה", עליך לאחד את עצמך עם "העצמי הטהור", ומתוך האיחוד - השחרור. אז היכן הקושי? הקושי הוא בפחד! הפחד מחוסר המשמעות "שמרחב-הכלום" מעמיד בפני המשמעות - עם אובדן המשמעות, אובדת גם "משמעות התכולה" ואיתה גם האני המזויף נעלם! אובדן משמעות התכולה היא תחייה! תם אך לא נשלם!
כל המתרחש, בפנים מתרחש, וכל ניסיון להשליך זאת אל מחוצה לך היא בריחה מעצמך. שחרור עצמך מעצמך, משמעו עבודה עם, על ובתוך עצמך. זה כל כך פשוט. וזה ניתן לביצוע עכשיו, ברגע זה ממש. אם כל כך פשוט, מדוע כל כך קשה? על מנת להבין עליך לדמות עצמך לבית. הפשטות נמצאת בין מוות ללידה. במוות מתה גם התכולה, בלידה העצמי מתחיל למלא את הבית החדש בתכולה. בהתחלה התכולה מתאימה למרחב הבית, והעצמי מצליח להיות בתוכו בנוחות. עם הזמן מתווספת עוד ועוד תכולה, עד אשר לעצמי לא נותר מקום. העצמי נדחק לפינה, לחוץ בין קירות ותכולה חונקת. כלפי חוץ, הבית יפה ומהודר, אבל בפנים, העצמי חנוק ומבולבל. על מנת לשחרר את עצמך מעצמך, עליך להתחיל ולהשליך החוצה מהעצמי העמוס לעייפה בתכולה, תכולה. אבל כמו בבית, כיצד תצליח להבחין במיותר? בין הטפל לעיקר? עתה העצמי נמצא ברגע "האמת". עליו להתחיל להשליך! להשליך? הן הכל מיותר! הכל טפל! אבל מי יהיה עצמי זה? מה יהיה עצמי זה? הן כל שהוא מבין שהוא, היא אותה תכולה חונקת! והוא כל כך ממוקד בתכולה שהיא הוא, שקשה לו לזכור שוב את המרחב המשחרר. אז הנה אני נוגע במהות! התכולה היא לא העצמי! אם היא לא העצמי, אתה חייב להשתחרר, לא ממנה, אלא מהמשמעויות שהעצמי נתן לה! עליך להשתחרר מהעובדה שהעצמי אִיפשר לה להיות אתה! כאשר הוא, העצמי, אבד בדחיסות התכולה! מעגל נסגר: על מנת לשחרר את עצמך "מעצמך המדומה", עליך לאחד את עצמך עם "העצמי הטהור", ומתוך האיחוד - השחרור. אז היכן הקושי? הקושי הוא בפחד! הפחד מחוסר המשמעות "שמרחב-הכלום" מעמיד בפני המשמעות - עם אובדן המשמעות, אובדת גם "משמעות התכולה" ואיתה גם האני המזויף נעלם! אובדן משמעות התכולה היא תחייה! תם אך לא נשלם!
