אין לי רגע כזה שנקרא שיעמום...../images/Emo39.gif
משום שלעולם יש מה לעשות, אין מצב של לשבת בחיבוק ידיים מבחינתי. זה יכול להיות ספר טוב, זה יכול להיות מוזיקה, ים, הליכה, לא יודעת מה, ובעיקר לבד.. כי רק ככה אני מוצאת את עצמי באמת. יחד עם זה.. זה מה שהייתי רוצה עכשיו, לשבת בחיבוק ידיים, להשתעמם.. שהכל יעבור כבר... השבת הזו - קשה לי במיוחד, לא יודעת בעצם לגבי ההמשך, אני יודעת מה אני מרגישה כרגע.. ואני מרגישה על הפנים. עשיתי את מה שנמנעתי ממנו חודש ימים, ואני לא שלמה עם עצמי, ממש לא שלמה עם עצמי, כאילו... בא לי למות.. אני מרגישה זוועה, חלשה, מגעילה את עצמי, אשמה נורא, למרות שבראש ברור לי שזה לא ככה ולא היתה לי שום ברירה אחרת, זה לא משפר את הרגשה הזו. כל מה שאני רוצה עכשיו זה לישון, לישון ואם אפשר לא לקום בכלל, כי לא יודעת איך אוכל להסתכל לעצמי בעיניים כשאתעורר.. לא יודעת איך להפסיק לבכות, לעצור את הגלגל הזה שכמו דורס אותי מבפנים.. אלוהים.. עזור לי.. מעולם לא נטשת אותי, ואני יודעת שלא תעשה את זה עכשיו, אבל אני כל כך זקוקה לסימן, למשהו ולו הקטן ביותר שיספר לי שהכל בסדר, ואני מרגישה כל כך רחוקה מזה.. כל כך שפלה.. עזור לי אלוהים שלי. עזור לו להבין שאני לא אשמה. שתהיה זו שבת שלום לכולם, ולי.. שאחזיק מעמד לפחות עד יום ראשון... ולו - שיבין שהוא לא השאיר לי שום ברירה אחרת. אני מצטערת..