שיפצור יוצר סופ"ש...
- פותח הנושא zoetrope
- פורסם בתאריך
דייויד פינצ'ר - חלק א'
דייויד פינצ'ר נולד ב-10 למאי, 1962 בדנוור, קולורדו. מגיל שמונה החל לשחק עם מצלמות ואת רוב שנות התבגרותו העביר באשלנד, אורגון, שם הוא ראה לראשונה את "האימפריה מכה שנית" (1980) שהדהים אותו בעולם המרהיב שיצר. פינצ'ר ניסה והתקבל לחברת אנימציה קטנה, סרטי קורטי, בתור מטעין מצלמות. לאחר פחות משנה, כשבקושי מלאו לו 18, הלך פינצ'ר לג'ורג' לוקאס, שגר בשכנות אליו וביקש ממנו תפקיד בצוותו. לוקאס העסיק אותו בחברת האפקטים שייסד, Industrial Light & Magic, ו-1983 זכה פינצ'ר להגשים חלום ולעבוד על הפרק השלישי בטרילוגיית מלחמת הכוכבים, "שובו של הג'דיי" (1983). הוא המשיך לעבוד בחברה שלוש שנים, במהלכן עבד על הסרטים "הסיפור שאינו נגמר" (1984) ו"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" (1984) בתור צלם ציורי הנוף הענקיים. לאחר שעזב את החברה, ביים פינצ'ר סרט רוק תיעודי על הזמר ריק ספרינגפילד, “The Beat of the Live Drum” שבזכותו התחיל להשיג עבודות בבימוי פרסומות וקליפים. הפרסומת הראשונה שביים, אגב, היתה תשדיר לאגודת הסרטן האמריקאית. ההצלחה הגדולה שנחל הובילה אותו להקים ב-1986 חברת הפקה לפרסומות וקליפים, סרטי פרופגנדה, עם עמיתיו למקצוע: דומיניק סנה, נייג'ל דיק, גרג גולד והמפיק סטיב גולין. במהרה הגיע פינצ'ר לביים קליפים לכוכבים כמו מדונה, מייקל ג'קסון, סטינג, ג'ורג' מייקל ואירוסמית' ופרסומות לחברות ענק כמו נייקי, קוקה-קולה, ליווי'ס, פפסי, שאנל והיינקן. על כל אלה זכה בעשרות פרסים. ב-1991 הגיעה מה שראה פינצ'ר כפריצתו הגדולה לקולנוע אך הוכיחה עצמה כאסון הגדול ביותר שלו. וולטר היל ודייויד גיילר, המפיקים של שני סרטי "הנוסע השמיני" פנו אליו בבקשה לביים את הפרק השלישי בסדרה. פינצ'ר קפץ על ההזדמנות והקדיש את כולו לעבודה על הסרט. מה שהוא לא ידע הוא שההפקה היתה כבר בצרות גדולות עוד לפני שנכנס אליה. אני אפרט מעט על הנעשה בה דווקא משום שהרבה משתדלים שלא לנגוע או לדון בה. פינצ'ר היה, למעשה אחד האנשים האחרונים שנשכרו. במקור הוזמן הסופר המהולל וויליאם גיבסון לכתוב את התסריט, אך המנהלים לא היו מרוצים. לאחר מכן נשכר הבמאי הראשון, רני הרלין (מת לחיות 2), במקביל לשכירת התסריטאי אריק רד (הטרמפיסט). הרלין לא היה מרוצה מרד. המנהלים כן. כשלהרלין נשבר להילחם עם המנהלים הוא התפטר והתסריט נגנז. בין במאים, החליטו המפיקים לעבוד יחד עם דייויד טווהי (רידיק) על תסריט בתקווה להזיז את הסרט קדימה. כשנשכר הבמאי השני, וינסנט וורד (לחלום אותך) הוא פיטר את טווהי והמפיקים שכרו בשבילו את ג'ון פאסאנו ליצור תסריט חדש. המנהלים, שלא היו מרוצים מהתסריט, שכרו את גרג פרוס לשכתב וזה עזב כי וורד עלה לו על העצבים. פאסאנו הוחזר לעבוד אך גם לו נשבר מוורד. המריבה גרמה לוורד לעזוב בעוד התפאורות היו במהלך בנייה. רק בנקודה זו הובא דייויד פינצ'ר אל ההפקה. המנהלים שכרו את לארי פרגוסון (איש הנצח) כדי שיעבוד עם פינצ'ר. סיגורני לא היתה מרוצה מפרגוסון. פרגוסון עזב. המפיקים, היל וגיילר, שהיו האבות הפונדקאים של הסדרה רצו להחזיר את תסריטו של טווהי, שעסק בבית הסוהר. המנהלים בפוקס לא הסכימו והמפיקים עזבו לפי שעה. פינצ'ר נשאר לבד והביא את הסופר רקס פיקט (דרכים צדדיות) כדי לעבוד על התסריט. פיקט הקשיב יותר מדי לפינצ'ר ופחות מדי למפיקים עד שפוטר. לבסוף, בניסיון לייצב את הפרויקט, כללה סיגורני וויבר בחוזה שלה סעיף שמחייב את מעורבותם של גיילר והיל בסרט. הם חזרו ושיפצו חלק מהבלאגן שנשאר מהתסריט. כל גלגולי הכתיבה, אגב, לא גרמו למנהלים לחשוב שצריך לחכות עם הצילומים. עם 13 מליון דולר שכבר בוזבזו, הם חייבו את פינצ'ר להתחיל לצלם ללא תסריט גמור. לפינצ'ר היה חזון והוא לא נתן להם לעצור אותו. הוא הביא את הארכיטקט המהפכני לבאוס וודס לעצב את התפאורות הפנטסטיות שדמיין ואילו נבנו על רקע המאבקים. פינצ'ר גם שכר את הצלם הדגול ג'ורדן קרוננוות' (בלייד ראנר) אך רצה הגורל וקרוננוות' נפטר בימים הראשונים להפקה. לקראת סוף הצילומים, היו המנהלים מודאגים מהתקציב ההולך ותופח והחליטו פשוט להפסיק את הצילומים. עם תקציב של 63 מליון דולר, מה שהפך אותו לסרט הביכורים היקר ביותר דאז, ולאחר תלאות מרובות שכאלה כמעט לא היה זה מפתיע שהסרט נכשל קשות בקופות וגם הוכרז ע"י המעריצים כסרט הגרוע ביותר בסדרה. אולם פינצ'ר לקח את הכישלון קשה וחזר לעבודה על קליפים ופרסומות למשך שלוש שנים, במהלכן זכה בגראמי על הקליפ לרולינג סטונס, Love Is Strong. ב-1994 נשלח אליו התסריט של "שבעה חטאים". הוא היה היחיד מבין התסריטים שנשלחו לו עד אז שהצליח להלהיב אותו. פינצ'ר נשכר, עם הרבה חששות, לביים את הסרט. שוב הוא הגיע לויכוחים עם המפיקים. הוא רצה את הסיום עם הראש בקופסה. המפיקים, ארנולד קופלסון ופיליס קרלייל, לא הסכימו. אך הפעם היו לפינצ'ר תומכים. בראד פיט, שמאז נעשה חבר קרוב של פינצ'ר, הכניס סעיף בחוזה שלו שהסיום חייב להישאר. וכך היה. אולם המפיקים דרשו לצלם סוף חלופי. פינצ'ר, למוד לקחי עבר, הזדרז ושלח את הסרט הלא גמור עם הסיום הנוכחי להקרנת מבחן, שהניבה ציונים גבוהים. הסוף החלופי אפילו לא צולם. קרלייל, שאף פעם לא היתה בעד פינצ'ר וראתה אותו כבמאי קליפים, הודתה מאוחר יותר בראיונות שהיא טעתה, ובגדול. הפעם הצליח פינצ'ר הפרפקציוניסט להגשים את חזונו. הוא שכר את את הצלם הצרפתי ממוצא אירני דריוס חונדז'י (עיר הילדים האבודים) כדי להעניק לסרט מה שלא הצליח להשיג עם הנוסע השמיני – אופל. אופל אמיתי. חונדז'י השתמש בטכניקת פיתוח פילם מיוחדת, ENR, שמאז יושמה בהרבה סרטים, כמו "פיץ' בלאק", "תא קטלני", "להציל את טוראי ריאן" ו"דו"ח מיוחד". כתחליף לסצינת הפתיחה שלא איפשר התקציב, יצר פינצ'ר יחד עם המעצב קייל קופר פתיח שהיה מודל לחיקוי לאינספור פתיחים, קליפים, פרסומות וקמפיינים למיניהם מאז. הסרט נחל הצלחה עצומה בקופות עם הכנסות של מעל ל-300 מליון דולר והפך את פינצ'ר לבמאי מבוקש. הוא נשאר אחד הסרטים החשובים ביותר שהוציאה הוליווד בשנות התשעים. כישרונו ואישיותו של פינצ'ר גם קנו לפינצ'ר מעריצים וחברים טובים מבין עמיתיו להפקה. מורגן פרימן קנה את הזכויות לספר "מפגש עם ראמה" עם הבימוי מיועד בלעדית לפינצ'ר. גם התסריטאי, אנדרו קווין ווקר, המשיך לשותפות פוריה עם פינצ'ר ושיכתב כמעט את כל סרטיו הבאים. אותה שנה היתה גם נקודת ציון בחייו האישיים של פינצ'ר, שהיה נשוי לדוניה פיורנטינו, דוגמנית לשעבר ולימים אשתו לשעבר גם של גארי אולדמן. לשניים נולדה בת אחת, פליס אימוג'ן פינצ'ר. פיורנטינו הידרדרה מאז לאלכוהול וסמים והתגלתה כבעלת הפרעות אישיות קשות כשהטיחה האשמות מופרכות בפינצ'ר במהלך גירושיהם. פינצ'ר קיבל אחזקה בלעדית על בתם. כשהמקרה חזר על עצמו ב-2002 עם אולדמן, פינצ'ר העיד לטובתו בבית המשפט. סרטו הבא של פינצ'ר "המשחק" (1997) לא היה חף מפוליטיקה. במקור, לוהקה ג'ודי פוסטר במקום שון פן. היא הבינה שהיא אמורה לשחק את בתו של דגלאס, אך הוא התעקש להיצמד לרעיון המקורי, בו היא אחותו. פוסטר עזבה את הפרויקט והתפקיד נכתב מחדש בשביל שון פן, אך דרכם של פוסטר ופינצ'ר עתידות להצטלב שוב. מעבר לזאת, זה היה הסרט הראשון בו פינצ'ר היה יכול לעבוד עם הצוות הקבוע שלו מעולם הפרסומות והקליפים. אפילו שותפו החדש, אנדרו ווקר, הובא כדי לשפץ את התסריט. שוב, הורגש הפרפקציוניזם של פינצ'ר בכל תחום בעשייה. הסרט שילב את כל מאפייניו של פינצ'ר – סרט מתח עשוי היטב עם מוטיבים אפלים ובעל ערך מוסף פסיכולוגי. הסרט לא היה הצלחה אדירה, אך עשה רווחים נאים וגרף ביקורות מחמיאות. כמובן ששום דבר לא הכין אף אחד לסרטו הבא.
דייויד פינצ'ר נולד ב-10 למאי, 1962 בדנוור, קולורדו. מגיל שמונה החל לשחק עם מצלמות ואת רוב שנות התבגרותו העביר באשלנד, אורגון, שם הוא ראה לראשונה את "האימפריה מכה שנית" (1980) שהדהים אותו בעולם המרהיב שיצר. פינצ'ר ניסה והתקבל לחברת אנימציה קטנה, סרטי קורטי, בתור מטעין מצלמות. לאחר פחות משנה, כשבקושי מלאו לו 18, הלך פינצ'ר לג'ורג' לוקאס, שגר בשכנות אליו וביקש ממנו תפקיד בצוותו. לוקאס העסיק אותו בחברת האפקטים שייסד, Industrial Light & Magic, ו-1983 זכה פינצ'ר להגשים חלום ולעבוד על הפרק השלישי בטרילוגיית מלחמת הכוכבים, "שובו של הג'דיי" (1983). הוא המשיך לעבוד בחברה שלוש שנים, במהלכן עבד על הסרטים "הסיפור שאינו נגמר" (1984) ו"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" (1984) בתור צלם ציורי הנוף הענקיים. לאחר שעזב את החברה, ביים פינצ'ר סרט רוק תיעודי על הזמר ריק ספרינגפילד, “The Beat of the Live Drum” שבזכותו התחיל להשיג עבודות בבימוי פרסומות וקליפים. הפרסומת הראשונה שביים, אגב, היתה תשדיר לאגודת הסרטן האמריקאית. ההצלחה הגדולה שנחל הובילה אותו להקים ב-1986 חברת הפקה לפרסומות וקליפים, סרטי פרופגנדה, עם עמיתיו למקצוע: דומיניק סנה, נייג'ל דיק, גרג גולד והמפיק סטיב גולין. במהרה הגיע פינצ'ר לביים קליפים לכוכבים כמו מדונה, מייקל ג'קסון, סטינג, ג'ורג' מייקל ואירוסמית' ופרסומות לחברות ענק כמו נייקי, קוקה-קולה, ליווי'ס, פפסי, שאנל והיינקן. על כל אלה זכה בעשרות פרסים. ב-1991 הגיעה מה שראה פינצ'ר כפריצתו הגדולה לקולנוע אך הוכיחה עצמה כאסון הגדול ביותר שלו. וולטר היל ודייויד גיילר, המפיקים של שני סרטי "הנוסע השמיני" פנו אליו בבקשה לביים את הפרק השלישי בסדרה. פינצ'ר קפץ על ההזדמנות והקדיש את כולו לעבודה על הסרט. מה שהוא לא ידע הוא שההפקה היתה כבר בצרות גדולות עוד לפני שנכנס אליה. אני אפרט מעט על הנעשה בה דווקא משום שהרבה משתדלים שלא לנגוע או לדון בה. פינצ'ר היה, למעשה אחד האנשים האחרונים שנשכרו. במקור הוזמן הסופר המהולל וויליאם גיבסון לכתוב את התסריט, אך המנהלים לא היו מרוצים. לאחר מכן נשכר הבמאי הראשון, רני הרלין (מת לחיות 2), במקביל לשכירת התסריטאי אריק רד (הטרמפיסט). הרלין לא היה מרוצה מרד. המנהלים כן. כשלהרלין נשבר להילחם עם המנהלים הוא התפטר והתסריט נגנז. בין במאים, החליטו המפיקים לעבוד יחד עם דייויד טווהי (רידיק) על תסריט בתקווה להזיז את הסרט קדימה. כשנשכר הבמאי השני, וינסנט וורד (לחלום אותך) הוא פיטר את טווהי והמפיקים שכרו בשבילו את ג'ון פאסאנו ליצור תסריט חדש. המנהלים, שלא היו מרוצים מהתסריט, שכרו את גרג פרוס לשכתב וזה עזב כי וורד עלה לו על העצבים. פאסאנו הוחזר לעבוד אך גם לו נשבר מוורד. המריבה גרמה לוורד לעזוב בעוד התפאורות היו במהלך בנייה. רק בנקודה זו הובא דייויד פינצ'ר אל ההפקה. המנהלים שכרו את לארי פרגוסון (איש הנצח) כדי שיעבוד עם פינצ'ר. סיגורני לא היתה מרוצה מפרגוסון. פרגוסון עזב. המפיקים, היל וגיילר, שהיו האבות הפונדקאים של הסדרה רצו להחזיר את תסריטו של טווהי, שעסק בבית הסוהר. המנהלים בפוקס לא הסכימו והמפיקים עזבו לפי שעה. פינצ'ר נשאר לבד והביא את הסופר רקס פיקט (דרכים צדדיות) כדי לעבוד על התסריט. פיקט הקשיב יותר מדי לפינצ'ר ופחות מדי למפיקים עד שפוטר. לבסוף, בניסיון לייצב את הפרויקט, כללה סיגורני וויבר בחוזה שלה סעיף שמחייב את מעורבותם של גיילר והיל בסרט. הם חזרו ושיפצו חלק מהבלאגן שנשאר מהתסריט. כל גלגולי הכתיבה, אגב, לא גרמו למנהלים לחשוב שצריך לחכות עם הצילומים. עם 13 מליון דולר שכבר בוזבזו, הם חייבו את פינצ'ר להתחיל לצלם ללא תסריט גמור. לפינצ'ר היה חזון והוא לא נתן להם לעצור אותו. הוא הביא את הארכיטקט המהפכני לבאוס וודס לעצב את התפאורות הפנטסטיות שדמיין ואילו נבנו על רקע המאבקים. פינצ'ר גם שכר את הצלם הדגול ג'ורדן קרוננוות' (בלייד ראנר) אך רצה הגורל וקרוננוות' נפטר בימים הראשונים להפקה. לקראת סוף הצילומים, היו המנהלים מודאגים מהתקציב ההולך ותופח והחליטו פשוט להפסיק את הצילומים. עם תקציב של 63 מליון דולר, מה שהפך אותו לסרט הביכורים היקר ביותר דאז, ולאחר תלאות מרובות שכאלה כמעט לא היה זה מפתיע שהסרט נכשל קשות בקופות וגם הוכרז ע"י המעריצים כסרט הגרוע ביותר בסדרה. אולם פינצ'ר לקח את הכישלון קשה וחזר לעבודה על קליפים ופרסומות למשך שלוש שנים, במהלכן זכה בגראמי על הקליפ לרולינג סטונס, Love Is Strong. ב-1994 נשלח אליו התסריט של "שבעה חטאים". הוא היה היחיד מבין התסריטים שנשלחו לו עד אז שהצליח להלהיב אותו. פינצ'ר נשכר, עם הרבה חששות, לביים את הסרט. שוב הוא הגיע לויכוחים עם המפיקים. הוא רצה את הסיום עם הראש בקופסה. המפיקים, ארנולד קופלסון ופיליס קרלייל, לא הסכימו. אך הפעם היו לפינצ'ר תומכים. בראד פיט, שמאז נעשה חבר קרוב של פינצ'ר, הכניס סעיף בחוזה שלו שהסיום חייב להישאר. וכך היה. אולם המפיקים דרשו לצלם סוף חלופי. פינצ'ר, למוד לקחי עבר, הזדרז ושלח את הסרט הלא גמור עם הסיום הנוכחי להקרנת מבחן, שהניבה ציונים גבוהים. הסוף החלופי אפילו לא צולם. קרלייל, שאף פעם לא היתה בעד פינצ'ר וראתה אותו כבמאי קליפים, הודתה מאוחר יותר בראיונות שהיא טעתה, ובגדול. הפעם הצליח פינצ'ר הפרפקציוניסט להגשים את חזונו. הוא שכר את את הצלם הצרפתי ממוצא אירני דריוס חונדז'י (עיר הילדים האבודים) כדי להעניק לסרט מה שלא הצליח להשיג עם הנוסע השמיני – אופל. אופל אמיתי. חונדז'י השתמש בטכניקת פיתוח פילם מיוחדת, ENR, שמאז יושמה בהרבה סרטים, כמו "פיץ' בלאק", "תא קטלני", "להציל את טוראי ריאן" ו"דו"ח מיוחד". כתחליף לסצינת הפתיחה שלא איפשר התקציב, יצר פינצ'ר יחד עם המעצב קייל קופר פתיח שהיה מודל לחיקוי לאינספור פתיחים, קליפים, פרסומות וקמפיינים למיניהם מאז. הסרט נחל הצלחה עצומה בקופות עם הכנסות של מעל ל-300 מליון דולר והפך את פינצ'ר לבמאי מבוקש. הוא נשאר אחד הסרטים החשובים ביותר שהוציאה הוליווד בשנות התשעים. כישרונו ואישיותו של פינצ'ר גם קנו לפינצ'ר מעריצים וחברים טובים מבין עמיתיו להפקה. מורגן פרימן קנה את הזכויות לספר "מפגש עם ראמה" עם הבימוי מיועד בלעדית לפינצ'ר. גם התסריטאי, אנדרו קווין ווקר, המשיך לשותפות פוריה עם פינצ'ר ושיכתב כמעט את כל סרטיו הבאים. אותה שנה היתה גם נקודת ציון בחייו האישיים של פינצ'ר, שהיה נשוי לדוניה פיורנטינו, דוגמנית לשעבר ולימים אשתו לשעבר גם של גארי אולדמן. לשניים נולדה בת אחת, פליס אימוג'ן פינצ'ר. פיורנטינו הידרדרה מאז לאלכוהול וסמים והתגלתה כבעלת הפרעות אישיות קשות כשהטיחה האשמות מופרכות בפינצ'ר במהלך גירושיהם. פינצ'ר קיבל אחזקה בלעדית על בתם. כשהמקרה חזר על עצמו ב-2002 עם אולדמן, פינצ'ר העיד לטובתו בבית המשפט. סרטו הבא של פינצ'ר "המשחק" (1997) לא היה חף מפוליטיקה. במקור, לוהקה ג'ודי פוסטר במקום שון פן. היא הבינה שהיא אמורה לשחק את בתו של דגלאס, אך הוא התעקש להיצמד לרעיון המקורי, בו היא אחותו. פוסטר עזבה את הפרויקט והתפקיד נכתב מחדש בשביל שון פן, אך דרכם של פוסטר ופינצ'ר עתידות להצטלב שוב. מעבר לזאת, זה היה הסרט הראשון בו פינצ'ר היה יכול לעבוד עם הצוות הקבוע שלו מעולם הפרסומות והקליפים. אפילו שותפו החדש, אנדרו ווקר, הובא כדי לשפץ את התסריט. שוב, הורגש הפרפקציוניזם של פינצ'ר בכל תחום בעשייה. הסרט שילב את כל מאפייניו של פינצ'ר – סרט מתח עשוי היטב עם מוטיבים אפלים ובעל ערך מוסף פסיכולוגי. הסרט לא היה הצלחה אדירה, אך עשה רווחים נאים וגרף ביקורות מחמיאות. כמובן ששום דבר לא הכין אף אחד לסרטו הבא.
דייויד פינצ'ר - חלק ב'
בזמן ש"המשחק" רץ על המסכים היה פינצ'ר עסוק בפיתוח סרט בשם "השמיים נופלים" עם המפיקים רוס בל וג'ושוע דונן. הסרט סיפר על שני כמרים שמגלים עדויות לחוסר קיומו של אלוהים ופוצחים במסע פשע והוללות. הכנסייה בתורה שוכרת רוצח שכיר שחזר למוטב כדי לחסל את שניהם. באחת משיחותיהם עוד ב-97' התקשר דונן, לשעבר מפיק וכיום סוכנו של פינצ'ר, וביקש לשלוח לו ספר שהוא חייב לקרוא. פינצ'ר אמר שאין לו זמן. דונן פשוט התחיל לקרוא לו את הקטע על ריימונד ק. האסל, הוטרינר לעתיד, טיילר והאקדח. בסוף הקטע אמר פינצ'ר "תשלח לי. אני חייב לקרוא את זה." זה היה ספר גדוש הומור שחור מאת הסופר החתרני צ'אק פאלאניוק. פינצ'ר בלע את הספר ביום אחד. אם מישהו הולך לעשות את הסרט הזה, חשב פינצ'ר, אני חייב לפחות לנסות. מסתבר שבאותו זמן הספיקה כבר לורה זיסקין, מנהלת בפוקס, לקרוא את הספר ולקנות את הזכויות. פינצ'ר זכר את פוקס בתור הנסיון הטראומטי שלו עם הנוסע השמיני. הוא חשב שזה אבוד. דונן דחק בו לדבר עם זיסקין. פינצ'ר נפגש איתה ואמר לה מה הסרט שהוא רוצה לעשות, איך הוא מתכוון לעשות אותו, והוא לא מתכוון לדבר עם אף ועדה, חוץ ממנה וראש האולפנים. הוא ביקש תסריטאי ששניהם יסכימו עליו, הוא אמר שיחזור תוך שנה עם תסריט ולו"ז ותקציב. וכך היה. זיסקין תמכה בו. לפני תחילת ההפקה פנה פינצ'ר למפיק הותיק ארט לינסון. לינסון ראה שהכול מאורגן להפקה ולא הבין למה הוא דרוש. פינצ'ר אמר לו שהסרט לא קל לעיכול והוא צריך מישהו שיגן עליו, מישהו שירגיע את המנהלים והמפיקים שייצפו בחומר הגלם. לינסון נכנס לעסק. התקציב המשוער היה 67 מליון דולר. זה היה הימור מטורף מצד כל הצדדים. התכנון דרש צילומים ב-150 לוקיישנים שונים ופינצ'ר הפרפקציוניסט לא היה מוכן להשאיר כלום ליחידה משנית ורצה לצלם הכול בעצמו. זה אומר ימים ארוכים. מאוד. המפיקים עשו החלטה ופרשו את הצילומים על תקופה של כחצי שנה. עלות הפתיח שרצה פינצ'ר לעשות היתה 800,000 דולר. המנהלים התנו את הפתיח כפרס לפינצ'ר, אם יעמוד בזמנים ובתקציב. לאחר כמחצית הצילומים, אושר הפתיח. לקראת סוף הצילומים, התקציב עלה ותפח. ביל מכאניק, ראש חטיבת הבידור של פוקס אמר לפינצ'ר שאם יוכל לסיים את הסרט בפחות מחמישים מליון תהיה לו הזכות לאשר את העריכה הסופית של הסרט. פינצ'ר אמר שאין סיכוי לחמישים מליון, והסכים לוותר למכאניק על אישור העריכה הסופית. בשלב זה פנו למפיק נוסף כדי לקחת חלק באחריות המימון. ארנון מילצ'ן הסכים להצטרף. לאחר חצי שנה נערכה ההקרנה לזיסקין, מכאניק ומילצ'ן. בתום שעתיים וחצי נשארו שלושתם פעורי פה ועיניים, שלכולם אותה תגובה: "נתקשר אליך מחר." זו בערך התגובה לה ציפה פינצ'ר. ב-1999 יצא "מועדון קרב" לקולנוע ויצר המולה ומחלוקות רבות. הרבה האשימו את הסרט באלימות יתר, השפעה שלילית וחוסר אחריות. הסרט גרם לשבעה חטאים להיראות כמו סרט הולמרק, ואכן כמעט הצליח להשכיח את העובדה שרק לפני חמש שנים עשה פינצ'ר סרט מונומנטלי אפל בעל מעמד פולחני. בעוד הביקורות הדיעות היו חלוקות, לא היה ספר כי "מועדון קרב" הגדיר מחדש את המשמעות של "סרט פולחן". אך למרות על ההמולה התקשורתית, הסרט בקושי כיסה את הוצאותיו. למעשה, לאחר חצי שנה של הקרנות עשה הסרט רק כ-40 מליון דולר בארה"ב. למרות שהסרט הצליח לכסות את ההוצאות עם רווחים מעבר לים, פוטר ביל מכאניק, ראש חטיבת הבידור של פוקס בעקבות הסרט בטענה שהיה אחראי לכישלון. למעשה, מכאניק פוטר ישירות ע"י רופרט מרדוק, הבעלים של פוקס. מרדוק, איל תקשורת ימני שמרני הוא הסנדק של תרבות הצרכנות נגדה יוצא "מועדון קרב" והפיטורים היו בעצם מוצא זעמו של מרדוק על קריאת תיגר כזו, שבשבילו היתה בגדר חילול הקודש. למרות הפוליטיקה המלוכלכת מאחורי הקלעים, יצא פינצ'ר, כמו גם פאלאניוק, כסופרסטאר של הדור החדש. השותפות עם לינסון, המפיק, גם הניבה חברה חדשה, Anonymous Content, חברה להפקה של פרסומות, קליפים, סרטים וייצוג במאים. עם כל כך הרבה השקעה ואנרגיה ובאז מסביב ל"מועדון קרב", פינצ'ר לא ניסה אפילו להתעלות ובחר בכיוון שונה לסרטו הבא. "החדר" (2002) היה סרט מתח סטנדרטי למדי מבחינת התוכן. כמובן שפינצ'ר אף פעם לא יהיה סטנדרטי במונחים ויזואליים. התסריט נכתב ע"י דייויד קפ, התסריטאי המצליח אליו שלח אנדרו ווקר את "שבעה חטאים" כדי שימליץ עליו. קפ, אגב, כל כך התלהב מווקר שחיבר בינו לבין הסוכן שלו עצמו. הסרט הפגיש שוב את פינצ'ר וג'ודי פוסטר, בדרך הפוכה ממקרה "המשחק". הצילומים התחילו עם ניקול קידמן בתפקיד הראשי, אך זו נפגעה ברגלה במהלך הצילומים ולא היתה יכולה להמשיך. המפיקים עמדו להכריז על ביטול למען הביטוח אך פינצ'ר, בחשבו על הילדה שחקנית בסרט – קריסטן סטיוארט, נזכר בג'ודי פוסטר הצעירה והחליט ליצור עמה קשר. פוסטר באותו זמן היתה אמורה להיות השופטת הראשית בפסטיבל קאן. לאחר הטלפון מפינצ'ר עזבה פוסטר את ועדת השיפוט והתייצבה לצילומים. פינצ'ר, בנסיונו להזריק מוטיבים היצ'קוקיים לסרט, בנה את כל הבית במיוחד בשביל הסרט, כשכמעט כל התפאורה ניידת, כך שיוכלו להזיז ולתמרן את המבנה למען צילומים זורמים ובלתי תלויים בשום גורם פיזי. הסרט שבר גבולות חדשים ברמת האפילה שבו. המאבק על הצילומים גרם הפעם להיפרדות דרכיהם של פינצ'ר ודריוס חונדז'י, הצלם של "שבעה חטאים". חונדז'י, אולי היחיד שעולה על פינצ'ר בפרפקציוניזם, דרש יותר ויותר שליטה על קביעת השוטים, עד שכל צילום הפך לתהליך מיגע. החליפו מפעיל המצלמה שלו, קונרד הול. הסרט הצנוע עשה רווח נאה, למרות שהביקורות לא היו משבחות יתר על המידה. מאז נקשר שמו של פינצ'ר בעשרות פרויקטים. הוא הספיק להרים בחסות חברתו החדשה את פרויקט "The Hire", סדרה של סרטי פרסומת קצרים לב.מ.וו. עם שלל כוכבים ומיטב הבמאים הצעירים כגון גאי ריצ'י, וונג קאר-וואי, אלחנדרו גונזלס אינאריטו ואחרים. אחרי "מועדון קרב" הוא אף חזר לעשות קליפ אחד ויחיד, “Judith”, ללהקה A Perfect Circle. הפעם חזר לא עם זנב בין הרגליים, כי אם כמנצח. והקליפ אכן גרף אינספור פרסים, במיוחד בשל הקונספט המיוחד של עריכה בונה ושיבוש תמונה המקביל לעוצמות הסאונד. הוא אף הפיק את סרטה השני כבמאית של המעצבת קתרין הארדוויק (שלוש-עשרה), Lords Of Dogtown, המספר את סיפורם האמיתי של קבומת גולשים שהפכו לסקייטרים אלופים. מאז מעורב פינצ'ר בכמה וכמה פרויקטים. הוצעו לו, בין השאר, ספיידרמן, משימה בלתי אפשרית 3, תפוס אותי אם תוכל ובאטמן מתחיל. רעיונותיו החדשניים לא התקבלו בהצלחה, לכן המשיך פינצ'ר לחפש פרויקטים, מהם לפי שעה אף אחד לא מצליח להתרומם, אולי בגלל שפינצ'ר עדיין לא מצא את הדבר הבא שילהיב אותו. מה שלא יהיה סרטו הבא, אפשר בהחלט לצפות שיהא יצירה ויזואלית מדהימה. מקורות: רבים מספור...
בזמן ש"המשחק" רץ על המסכים היה פינצ'ר עסוק בפיתוח סרט בשם "השמיים נופלים" עם המפיקים רוס בל וג'ושוע דונן. הסרט סיפר על שני כמרים שמגלים עדויות לחוסר קיומו של אלוהים ופוצחים במסע פשע והוללות. הכנסייה בתורה שוכרת רוצח שכיר שחזר למוטב כדי לחסל את שניהם. באחת משיחותיהם עוד ב-97' התקשר דונן, לשעבר מפיק וכיום סוכנו של פינצ'ר, וביקש לשלוח לו ספר שהוא חייב לקרוא. פינצ'ר אמר שאין לו זמן. דונן פשוט התחיל לקרוא לו את הקטע על ריימונד ק. האסל, הוטרינר לעתיד, טיילר והאקדח. בסוף הקטע אמר פינצ'ר "תשלח לי. אני חייב לקרוא את זה." זה היה ספר גדוש הומור שחור מאת הסופר החתרני צ'אק פאלאניוק. פינצ'ר בלע את הספר ביום אחד. אם מישהו הולך לעשות את הסרט הזה, חשב פינצ'ר, אני חייב לפחות לנסות. מסתבר שבאותו זמן הספיקה כבר לורה זיסקין, מנהלת בפוקס, לקרוא את הספר ולקנות את הזכויות. פינצ'ר זכר את פוקס בתור הנסיון הטראומטי שלו עם הנוסע השמיני. הוא חשב שזה אבוד. דונן דחק בו לדבר עם זיסקין. פינצ'ר נפגש איתה ואמר לה מה הסרט שהוא רוצה לעשות, איך הוא מתכוון לעשות אותו, והוא לא מתכוון לדבר עם אף ועדה, חוץ ממנה וראש האולפנים. הוא ביקש תסריטאי ששניהם יסכימו עליו, הוא אמר שיחזור תוך שנה עם תסריט ולו"ז ותקציב. וכך היה. זיסקין תמכה בו. לפני תחילת ההפקה פנה פינצ'ר למפיק הותיק ארט לינסון. לינסון ראה שהכול מאורגן להפקה ולא הבין למה הוא דרוש. פינצ'ר אמר לו שהסרט לא קל לעיכול והוא צריך מישהו שיגן עליו, מישהו שירגיע את המנהלים והמפיקים שייצפו בחומר הגלם. לינסון נכנס לעסק. התקציב המשוער היה 67 מליון דולר. זה היה הימור מטורף מצד כל הצדדים. התכנון דרש צילומים ב-150 לוקיישנים שונים ופינצ'ר הפרפקציוניסט לא היה מוכן להשאיר כלום ליחידה משנית ורצה לצלם הכול בעצמו. זה אומר ימים ארוכים. מאוד. המפיקים עשו החלטה ופרשו את הצילומים על תקופה של כחצי שנה. עלות הפתיח שרצה פינצ'ר לעשות היתה 800,000 דולר. המנהלים התנו את הפתיח כפרס לפינצ'ר, אם יעמוד בזמנים ובתקציב. לאחר כמחצית הצילומים, אושר הפתיח. לקראת סוף הצילומים, התקציב עלה ותפח. ביל מכאניק, ראש חטיבת הבידור של פוקס אמר לפינצ'ר שאם יוכל לסיים את הסרט בפחות מחמישים מליון תהיה לו הזכות לאשר את העריכה הסופית של הסרט. פינצ'ר אמר שאין סיכוי לחמישים מליון, והסכים לוותר למכאניק על אישור העריכה הסופית. בשלב זה פנו למפיק נוסף כדי לקחת חלק באחריות המימון. ארנון מילצ'ן הסכים להצטרף. לאחר חצי שנה נערכה ההקרנה לזיסקין, מכאניק ומילצ'ן. בתום שעתיים וחצי נשארו שלושתם פעורי פה ועיניים, שלכולם אותה תגובה: "נתקשר אליך מחר." זו בערך התגובה לה ציפה פינצ'ר. ב-1999 יצא "מועדון קרב" לקולנוע ויצר המולה ומחלוקות רבות. הרבה האשימו את הסרט באלימות יתר, השפעה שלילית וחוסר אחריות. הסרט גרם לשבעה חטאים להיראות כמו סרט הולמרק, ואכן כמעט הצליח להשכיח את העובדה שרק לפני חמש שנים עשה פינצ'ר סרט מונומנטלי אפל בעל מעמד פולחני. בעוד הביקורות הדיעות היו חלוקות, לא היה ספר כי "מועדון קרב" הגדיר מחדש את המשמעות של "סרט פולחן". אך למרות על ההמולה התקשורתית, הסרט בקושי כיסה את הוצאותיו. למעשה, לאחר חצי שנה של הקרנות עשה הסרט רק כ-40 מליון דולר בארה"ב. למרות שהסרט הצליח לכסות את ההוצאות עם רווחים מעבר לים, פוטר ביל מכאניק, ראש חטיבת הבידור של פוקס בעקבות הסרט בטענה שהיה אחראי לכישלון. למעשה, מכאניק פוטר ישירות ע"י רופרט מרדוק, הבעלים של פוקס. מרדוק, איל תקשורת ימני שמרני הוא הסנדק של תרבות הצרכנות נגדה יוצא "מועדון קרב" והפיטורים היו בעצם מוצא זעמו של מרדוק על קריאת תיגר כזו, שבשבילו היתה בגדר חילול הקודש. למרות הפוליטיקה המלוכלכת מאחורי הקלעים, יצא פינצ'ר, כמו גם פאלאניוק, כסופרסטאר של הדור החדש. השותפות עם לינסון, המפיק, גם הניבה חברה חדשה, Anonymous Content, חברה להפקה של פרסומות, קליפים, סרטים וייצוג במאים. עם כל כך הרבה השקעה ואנרגיה ובאז מסביב ל"מועדון קרב", פינצ'ר לא ניסה אפילו להתעלות ובחר בכיוון שונה לסרטו הבא. "החדר" (2002) היה סרט מתח סטנדרטי למדי מבחינת התוכן. כמובן שפינצ'ר אף פעם לא יהיה סטנדרטי במונחים ויזואליים. התסריט נכתב ע"י דייויד קפ, התסריטאי המצליח אליו שלח אנדרו ווקר את "שבעה חטאים" כדי שימליץ עליו. קפ, אגב, כל כך התלהב מווקר שחיבר בינו לבין הסוכן שלו עצמו. הסרט הפגיש שוב את פינצ'ר וג'ודי פוסטר, בדרך הפוכה ממקרה "המשחק". הצילומים התחילו עם ניקול קידמן בתפקיד הראשי, אך זו נפגעה ברגלה במהלך הצילומים ולא היתה יכולה להמשיך. המפיקים עמדו להכריז על ביטול למען הביטוח אך פינצ'ר, בחשבו על הילדה שחקנית בסרט – קריסטן סטיוארט, נזכר בג'ודי פוסטר הצעירה והחליט ליצור עמה קשר. פוסטר באותו זמן היתה אמורה להיות השופטת הראשית בפסטיבל קאן. לאחר הטלפון מפינצ'ר עזבה פוסטר את ועדת השיפוט והתייצבה לצילומים. פינצ'ר, בנסיונו להזריק מוטיבים היצ'קוקיים לסרט, בנה את כל הבית במיוחד בשביל הסרט, כשכמעט כל התפאורה ניידת, כך שיוכלו להזיז ולתמרן את המבנה למען צילומים זורמים ובלתי תלויים בשום גורם פיזי. הסרט שבר גבולות חדשים ברמת האפילה שבו. המאבק על הצילומים גרם הפעם להיפרדות דרכיהם של פינצ'ר ודריוס חונדז'י, הצלם של "שבעה חטאים". חונדז'י, אולי היחיד שעולה על פינצ'ר בפרפקציוניזם, דרש יותר ויותר שליטה על קביעת השוטים, עד שכל צילום הפך לתהליך מיגע. החליפו מפעיל המצלמה שלו, קונרד הול. הסרט הצנוע עשה רווח נאה, למרות שהביקורות לא היו משבחות יתר על המידה. מאז נקשר שמו של פינצ'ר בעשרות פרויקטים. הוא הספיק להרים בחסות חברתו החדשה את פרויקט "The Hire", סדרה של סרטי פרסומת קצרים לב.מ.וו. עם שלל כוכבים ומיטב הבמאים הצעירים כגון גאי ריצ'י, וונג קאר-וואי, אלחנדרו גונזלס אינאריטו ואחרים. אחרי "מועדון קרב" הוא אף חזר לעשות קליפ אחד ויחיד, “Judith”, ללהקה A Perfect Circle. הפעם חזר לא עם זנב בין הרגליים, כי אם כמנצח. והקליפ אכן גרף אינספור פרסים, במיוחד בשל הקונספט המיוחד של עריכה בונה ושיבוש תמונה המקביל לעוצמות הסאונד. הוא אף הפיק את סרטה השני כבמאית של המעצבת קתרין הארדוויק (שלוש-עשרה), Lords Of Dogtown, המספר את סיפורם האמיתי של קבומת גולשים שהפכו לסקייטרים אלופים. מאז מעורב פינצ'ר בכמה וכמה פרויקטים. הוצעו לו, בין השאר, ספיידרמן, משימה בלתי אפשרית 3, תפוס אותי אם תוכל ובאטמן מתחיל. רעיונותיו החדשניים לא התקבלו בהצלחה, לכן המשיך פינצ'ר לחפש פרויקטים, מהם לפי שעה אף אחד לא מצליח להתרומם, אולי בגלל שפינצ'ר עדיין לא מצא את הדבר הבא שילהיב אותו. מה שלא יהיה סרטו הבא, אפשר בהחלט לצפות שיהא יצירה ויזואלית מדהימה. מקורות: רבים מספור...
shellydeez
New member
ברוך השב יקירי../images/Emo99.gif
../images/Emo45.gif אחלה של סיכום!
לא חסר פרטים.ביוגרפיה נהדרת בעברית
ב-DVD המהדורה המיוחדת של Se7en אגב יש גם סוף חילופי מצולם (אבל כמובן לא שונה לגמרי מהרעיון של הסוף המקורי). ומומלץ ביותר גם ה-DVD של Panic Room עם השלושה דיסקים.פינצ'ר עשה עליו עבודה נהדרת! פשוט כל שלב בסרט מפורט שם עם המון המון מאחורי הקלעים של העשיה. ממה שקראתי הוא כנראה לוקח על עצמו לפרוייקט הבא את-Benjamin Button על ספר של פ.סקוט פיצג'רלד והייתה לו פרסומת להייניקן עם בראד פיט ששודרה בסופרבול האחרון ולא שידרו פה את השידור מארה"ב עם הפרסומות...
במאי ענק,ללא ספק.ואני ממתין גם בקוצר רוח לסרטו הבא.
לא חסר פרטים.ביוגרפיה נהדרת בעברית
BattleSheep
New member
הלינק לוידאוגרפיה לא עובד :|
אבל תודה על הסיכום, אניוואי
אבל תודה על הסיכום, אניוואי
BattleSheep
New member
כרגיל, אתה קורא דברים עם הטון הלא
נכון
סיכום מצויין בייב, למדתי והחכמתי כן ירבו
נכון
סיכום מצויין בייב, למדתי והחכמתי כן ירבו Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.