שיקולים רעים באיגודים/ועד אולימפי -גם באנגליה
מכתבה שפורסמה היום במדור הספורט של הארץ ניתן ללמוד 2 דברים מעניינים שבמהותם דומים מאד לארועים שקרו אצלנו:
1. הועד האולימפי הבריטי שכח למסור למתעמלות שהציון שדרשו מהן כקריטריון מקומי, הוא בגמר ולא במוקדמות. המתעמלות השיגו הקריטריון המקומי במוקדמות אך לא בגמר, זה לא הפריע לועד האולימפי הבריטי להודיע שהמתעמלות לא עמדו בקריטריון המקומי, הן ערערו וזכו!!
כזכור אצלנו היה סיפור דומה מאד לפני 4 שנים - ברסנייבה וקציר יצאו לתחרות לקביעת קריטריון שבה הם ידעו שעליהם להגיע בין ה10 הראשונים (כך פורסם! באתר של הועד האולימפי וההגיון שהיה בכך הסברתי אז בפירסום בפורום זה). כזכור, אחרי שקציר וברסנייבה "הצליחו" , התברר שבעצם לוסטיג אמר בטלפון לנעם צבי שצריך מקומות 1-3 ולא מקום 1-10 כפי שחשבו הספורטאים (צבי לא הודיע לספורטאים אלא רק לראש המשלחת אז-הדר בן דרור שהחליטה לא לגלות להם שלא ילחצו...)
ההבדל העיקרי ביננו לבין בריטניה הוא דוקא בתחום המשפטי - אצלנו ביה"ד של הועד האולימפי החליט לא לשלוח את קציר/ברסנייבה, באנגליה בסיטואציה זהה! החליט ביה"ד שלהם הפוך. יחי ההבדל הקטן.
2. הסיפור השני שתראו בכתבה זו הוא על לוחם הטקוואנדו ארון קוק, שהאיגוד שלו לא רצה לשלוח לאולימפיאדה כי יש מישהו אחר שממוקם 59 בעולם (פחות טוב מקוק) אבל איגוד הטקוונדו הבריטי חשב שאולי הוא יהיה יותר טוב מקוק, כי הוא יותר גבוה והחוק בנושא בעיטות השתנה מבאופן שנותן עדיפות לגבוהים.
מזכיר מאד את סיפור קופטי/גניאל.
מה שמעניין במיוחד בנושא הטקוואנדו - כמו אצלנו, גם בבריטניה יש מחלוקות בין ספורטאי עבר לבין האיגודים וכמו אצלנו - ספורטאי העבר טוענים שמה שקובע זה מה שיש, ולא מה שאולי יהיה (הפרשה שם טרם הוכרעה) :
http://www.haaretz.co.il/sport/london2012/1.1726345
מכתבה שפורסמה היום במדור הספורט של הארץ ניתן ללמוד 2 דברים מעניינים שבמהותם דומים מאד לארועים שקרו אצלנו:
1. הועד האולימפי הבריטי שכח למסור למתעמלות שהציון שדרשו מהן כקריטריון מקומי, הוא בגמר ולא במוקדמות. המתעמלות השיגו הקריטריון המקומי במוקדמות אך לא בגמר, זה לא הפריע לועד האולימפי הבריטי להודיע שהמתעמלות לא עמדו בקריטריון המקומי, הן ערערו וזכו!!
כזכור אצלנו היה סיפור דומה מאד לפני 4 שנים - ברסנייבה וקציר יצאו לתחרות לקביעת קריטריון שבה הם ידעו שעליהם להגיע בין ה10 הראשונים (כך פורסם! באתר של הועד האולימפי וההגיון שהיה בכך הסברתי אז בפירסום בפורום זה). כזכור, אחרי שקציר וברסנייבה "הצליחו" , התברר שבעצם לוסטיג אמר בטלפון לנעם צבי שצריך מקומות 1-3 ולא מקום 1-10 כפי שחשבו הספורטאים (צבי לא הודיע לספורטאים אלא רק לראש המשלחת אז-הדר בן דרור שהחליטה לא לגלות להם שלא ילחצו...)
ההבדל העיקרי ביננו לבין בריטניה הוא דוקא בתחום המשפטי - אצלנו ביה"ד של הועד האולימפי החליט לא לשלוח את קציר/ברסנייבה, באנגליה בסיטואציה זהה! החליט ביה"ד שלהם הפוך. יחי ההבדל הקטן.
2. הסיפור השני שתראו בכתבה זו הוא על לוחם הטקוואנדו ארון קוק, שהאיגוד שלו לא רצה לשלוח לאולימפיאדה כי יש מישהו אחר שממוקם 59 בעולם (פחות טוב מקוק) אבל איגוד הטקוונדו הבריטי חשב שאולי הוא יהיה יותר טוב מקוק, כי הוא יותר גבוה והחוק בנושא בעיטות השתנה מבאופן שנותן עדיפות לגבוהים.
מזכיר מאד את סיפור קופטי/גניאל.
מה שמעניין במיוחד בנושא הטקוואנדו - כמו אצלנו, גם בבריטניה יש מחלוקות בין ספורטאי עבר לבין האיגודים וכמו אצלנו - ספורטאי העבר טוענים שמה שקובע זה מה שיש, ולא מה שאולי יהיה (הפרשה שם טרם הוכרעה) :
http://www.haaretz.co.il/sport/london2012/1.1726345