היא ואני...והבמה...נשמע טוב?..מרגיש נפלא!!
ביקשתי ממך לא להפריע את לא רואה שאני עם רגל אחת על הבמה...? עוד מעט זה קורה! עוד רגע קט אשא דרשה...חכי כאן, חכי בבקשה... והיא מושכת אותי חזרה.." לא רוצה , לא אשמע "...ואני מנסה בכול הכוח להשתחרר מאחיזתה..היא לא מרפה! אני צריכה להתרכז...להתרכז, להרגיע את עצמי, זה ההזדמנות שלי....! והיא בכול הכוח שוב מנסה.." יש לי פיפי " היא אומרת "אני רוצה לשתות" אני יודעת שהיא מתרצת ...אני עונה לה בנימה סמכותית," לאחר שארד מהבמה נלך נקנה לך כל מה שאת רוצה" ...והיא בועטת,לא מקשיבה..היא עכשיו בוכה! , ואני משתדלת להתאפק ...משתדלת לא להגיב כמותה... והינה הם קוראים לי בפעם השנייה... אני מניחה את העקב על המדרגה... נושמת נשימה עמוקה...ושומעת את הבכי שלה "בבקשה אל תעזבי אותי...בבקשה..." התרגשות מול הקהל המחכה לשמוע אותי...ההתרגשות כי העולם מחכה רק לי.... מלפנים האורות מסנוורים...ושוב את שמי ברמקול קוראים ואנשים מריעים... כפיים לי מוחאים..הגוף שלי מושך קדימה ...חיוך נסוך על הפנים ...שכן עמלתי על כך שנים...דמיינתי את האורות והתפאורה...הריח של ההצלחה...בית החזה נפוח..הריאות סוף כל סוף מקבלות חמצן, והינה עוד מאית השנייה ואני, ...אני שם.... " את לא אוהבת אותייייי...היא מיבבת ... , ואני לרגע קט עוצרת...דממה אותי עוטפת...רק תמונות עולות...תמונות קשות של סבל ודמעות...של ייסורים...של רגעי החשיכה...ובכל הכאב היא הייתה שם...הייתה לצידי. לא פיספסה דבר, גם בלילות כשהלב נשבר,...היא חיזקה אותי...היא הייתה שם ותמכה בי...היא מיוחדת ...היא כל כך רגישה...עם נפש לחימה...היא לא וויתרה... את הסכין ממני הדפה...את הסמים היא איתי לקחה...וזרקה...היא תמיד עודדה..... רגע!!! היא אף פעם לא בכתה! לא היה לה כלל דמעה! ...היא הלוחמת...היא השורדת... היא לא נשברת...מחושך בחוף הים לא פוחדת...נכנסת לאש בקור...היא מיוחדת! מפנה ראשי אליה ...היא שוכבת על הריצפה...דמעות מדומות בעיניה ובידה אוחזת את העקב שלי..., מורידה רגל שנייה ממדרגות הבמה...יורדת לגובה שלה..מתיישבת ומחזיקה ידה... היא מחייכת..."את אוהבת אותי...את לא תשכחי דבר...." ואני מביטה בה... היד שלה קטנה בכף ידי אני מחזירה לה חום בחיוך שלי...ודמעה אמיתית זולגת לי... אני עם דמעה שזולגת , וחיוך רך מלא הבנה ואהבה...מרפה אני מידה...בתנופה מתרוממת ובקלות עכשיו מטפסת...מדרגה אחר מדרגה...אוחזת את הרמקול ולה בתגובה עונה.... "אני כן אוהבת...אומנם נשבעו לא לשכוח דבר...אך לא נשבעתי לנצח להישאר בעבר"!!! תמחאו כפיים ...זאת אני שירה! * מסר אליכם ילדים יקרים...שאני מאוד מעריצה...והלואי ותמשיכו להאמין שיש תקווה! אין לי כוחות על...אבל...הכלים הם בכל רגע נתון בתוך הבית..גם אם עכשיו אתם לא מאמינים..כמו שאני הגבתי שאמרו לי את זה..חח זה מרגיש לי זיקנה המשפט הזה חח ..אני מאמינה בכם..כי אני אחת כמותכם אני אחותכם עם אותה המשפחה.שנטי...ד"ש וחיבוק חזק לאמא מריומה!! ממני שירה שאוהבת! אבוא בקרוב...ותשתדלו להעביר את המסרים...לשאר הילדים...מואה!
