מכיוון שההעלמות שלי נובעת מכך ששירה לא אוהבת לשחק הרבה זמן לבד עם הצעצועים (ויש לה המון!!) אז אני כל הזמן כמעט עסוקה בלשעשע... האם כולם ככה בגיל הזה? (4 חודשים)?? יש דרך לעודד אותה לשחק יותר לבד?
קודם כל מזל טוב על הצחוק הצוהל!!! אביתר מפתיע אותי בימים האחרונים והתחיל להעסיק את עצמו. עד עכשיו הוא היה חייב שאני או אבא נשחק איתו ואם היינו מעיזים לא להתיחס אליו-הוא היה מוחה. בימים האחרונים הוא פתאום למד לשעשע את עצמו (לא לזמן רב). הוא בן חמישה חודשים. לעומת זאת יש תינוקות שמעסיקים את עצמם מגיל קטן יותר.
זיו בת חמישה חודשים ועד עכשיו היתה מעסיקה את עצמה יופי משחקת לה מתחת לאיזה מובייל ושרה וצוחקת לעצמה ועכשיו היא ממש כל הזמן מחפשת אותי ובודקת שאני לידה ואם אני הולכת היא מתחילה להשמיע קולות של פינוק כנראה שאין ממש חוקים לגבי זה
. גם נדבי התחיל לצחוק בקול לפני כמה זמן (הקלטנו) וזה בהחלט שובה לב. בקשר לשאלתך, הרשי לי לעשות מזה עניין (רגיש אולי) לי נראה מאוד חשוב שתינוק ידע לשחק עם עצמו. לכן כשנדבי שקוע במשחק עם אחד הצעצועים (השתדלנו שלא יהיו לו יותר מדיי) אנחנו מניחים לו לנפשו. הוא יודע לקרוא לנו כשנימאס לו. פה אני מביאה דווקא כן מתוך הלוחשת לתינוקות: תינוקות עלולים לסבול מגירוי יתר ואם הם בוכים ומסיטים את הראש מצעצוע מסויים, זה לא כי הם רוצים צעצוע אחר אלא כי נמאס להם שדברים שרים/מנגנים/זזים להם מול העיניים. לדעתי, גם בשביל עצמך וגם בשביל שירה את חייבת לתת לה לשחק לבד (עם מעט צעצועים בכל פעם). לצערי אני רואה אצל הרבה חברות את "תסמונת האמא החיונית". האמא הופכת את עצמה לחיונית בבידור ושיעשוע הילד, ואח"כ היא מתפלאה שאין לה דקה חופשית ביום. קודם היא דוחפת את עצמה ואת ההשתולליות שלה על התינוק, ואח"כ הוא כבר שוכח איך לשחק עם עצמו ודורש להקת בידור וקרקס צמודים. תסלחו לי שאני נסחפת ככה, אבל לדעתי זה גם ממש עלול ליצור בעיות ריכוז בגיל יותר מבוגר. תינוק, ואח"כ ילד חייב ללמוד להתרכז בשקט. לא לקפוץ כל 2 דקות מגירוי אחד לאחר.
פשוט ממלא את כל החדר. לגבי שאלתך - אצל תום זה כל כמה זמן משתנה, יש שבועות שהוא משחק לו לבד יותר ויש שפחות. בייבי מוצארט הוא הקלה גדולה לימים שכאלו - 30 דקות שבהן אפשר להספיק כל כך הרבה מסביב.