שירה

[דוד בן ציון]

שירה

ה ע ו י נ ת סביבי עלטה, אוחז בי הפחד, שוב אותה המיטה, חולקים אנו יחד. התתרצה לי הלילה ? האהיה לה אהוב ? או כרגיל לא איכפת לה ותתמיד בסירוב ? ככל שעז רצוני, היא מתרחקת, כאילו אני אלמוני, עליו היא צוחקת. ניסיתי הסחה, עם המשחק המקדים, שיניתי תנוחה והחלפתי מדים. דבר לא עזר, היא אינה מזומנת, כאילו, לה אני זר, נשארה היא עויינת. עם בקר קמתי, עייף ומובס, שוב לא נרדמתי, אני מדופרס. עם בוא הזריחה, היא כבר אינה, גם הלילה זנחה, אותי השינה.

 

[טאKילה]

הַלַּיְלָה שֶׁלִּי

צְבָעִים וְרֵיחוֹת נִמְהָלִים בַּחֹשֶׁךְ עֵינַי הוֹזוֹת עֲיֵפוּת בְּאֲפִיסַת כּוֹחוֹת מַּמְתִּינוֹת לָאוֹר. הַלַּיְלָה שֶׁלִּי לְךָ, לֹא לִי וּמָחָר - כֵּן מָחָר נְדוּדַי יִשְׁתַּזְּפוּ בַּיָּם מִתַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת.