שירות בצבא
היי. כרגע אני בטירונות תותחנים. אני עכשיו נמצא במצב שאני פשוט לא מסוגל יותר להמשיך. אני קם כל בוקר בצבא בהרגשה נוראית שעכשיו אני צריך לבלות 17 שעות בדברים שאני לא מסוגל לסבול - ההרגשה היא בלתי נסבלת. הבעיה שלי היא מצד אחד שבכלל לא רציתי לשרת בקרבי אבל בגלל הפרופיל נאלצתי ללכת לקרבי, לכן זה מכניס אותי לבאסה. בנוסף, רציתי לשרת ביחידה כמו מודיעין או משהו בסגנון כדי לעשות שירות מעניין - הקב"א שלי בהחלט יותר ממספיקה בשביל זה, הנתונים הם לא בעיה. חוץ משתי הבעיות הללו, אני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך שם, שאני רוצה לצאת להיות קרוב לבית, להיות עם החברים, לצאת הביתה, לאכול בבית (אני בקושי אוכל בצבא), להיות עם ההורים, להיות עם הכלב שלי... אני לא מסוגל לראות את הבסיס יותר. אין לי שום רצון להיות בתותחנים או בקרבי בכלל - אני רוצה לעבוד בעבודה מעניינת עם יציאות נורמליות. חוץ מכל זה, יש לי סלידה מכל העניין של חוסר הצדק שבצבא - אני בן אדם מאוד ישר, אבל למפקדים אין שום דרך לדעת את זה, לכן אם מפקד עושה טעות לגביי וטוען שעשיתי משהו כשלא עשיתי אותו, אין למי לפנות ואני נענש על לא עוול בכפי. זו אחת התחושות הגרועות שאפשר לחוש. נפגשתי עם קב"ן מספר פעמים לגבי הכל, אבל הוא לא עזר לי. הוא רק הקשיב לי ולא נתן פיתרון ממשי. כל מה שאני רוצה זה לגמור טירונות, אבל נשארו עוד יותר מחודשיים - חודשיים שאני לא רואה את עצמי עובר. מה כדאי לי לעשות?
היי. כרגע אני בטירונות תותחנים. אני עכשיו נמצא במצב שאני פשוט לא מסוגל יותר להמשיך. אני קם כל בוקר בצבא בהרגשה נוראית שעכשיו אני צריך לבלות 17 שעות בדברים שאני לא מסוגל לסבול - ההרגשה היא בלתי נסבלת. הבעיה שלי היא מצד אחד שבכלל לא רציתי לשרת בקרבי אבל בגלל הפרופיל נאלצתי ללכת לקרבי, לכן זה מכניס אותי לבאסה. בנוסף, רציתי לשרת ביחידה כמו מודיעין או משהו בסגנון כדי לעשות שירות מעניין - הקב"א שלי בהחלט יותר ממספיקה בשביל זה, הנתונים הם לא בעיה. חוץ משתי הבעיות הללו, אני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך שם, שאני רוצה לצאת להיות קרוב לבית, להיות עם החברים, לצאת הביתה, לאכול בבית (אני בקושי אוכל בצבא), להיות עם ההורים, להיות עם הכלב שלי... אני לא מסוגל לראות את הבסיס יותר. אין לי שום רצון להיות בתותחנים או בקרבי בכלל - אני רוצה לעבוד בעבודה מעניינת עם יציאות נורמליות. חוץ מכל זה, יש לי סלידה מכל העניין של חוסר הצדק שבצבא - אני בן אדם מאוד ישר, אבל למפקדים אין שום דרך לדעת את זה, לכן אם מפקד עושה טעות לגביי וטוען שעשיתי משהו כשלא עשיתי אותו, אין למי לפנות ואני נענש על לא עוול בכפי. זו אחת התחושות הגרועות שאפשר לחוש. נפגשתי עם קב"ן מספר פעמים לגבי הכל, אבל הוא לא עזר לי. הוא רק הקשיב לי ולא נתן פיתרון ממשי. כל מה שאני רוצה זה לגמור טירונות, אבל נשארו עוד יותר מחודשיים - חודשיים שאני לא רואה את עצמי עובר. מה כדאי לי לעשות?
