שירז פומן, ההיסטוריה (המאוירת) של הילדות והילדים. צילומים: דור קדמי
יובל סער/יום שלישי, 6 באוגוסט 2024
שירז פומן: הזמנה לדמיין איך חיו ילדים - וגם מבוגרים כמוני - בתקופות שונות
בתערוכת הקיץ של בית הנסן, ההיסטוריה (המאוירת) של הילדות והילדים, המאיירת שירז פומן חקרה - וגם דמיינה - איך נראה עולמם של ילדות וילדים בהיסטוריה באזורים שונים
יובל: הי שירז, בוקר טוב. מה שלומך בתקופה לא פשוטה זו? וברכות על התערוכה החדשה בבית הנסן
שירז: הי, שלומי סביר לא יכולה להתלונן. תודה, אלה היו כמה חודשים אינטנסיביים, עם יציאת הספר ״ההיסטוריה של הילדות והילדים״ שאיירתי, ואז עם התערוכה שמבוססת על האיורים
יובל: לפני התערוכה, בואי נתחיל בספר: ספרי. מה קורה בו, מתי הצטרפת למלאכה, מה נדרש ממך וכן הלאה
שירז: הספר הוא אחד הפרויקטים המורכבים שיצא לי לעשות. הכל התחיל אי שם ב־2021, יצאתי מתקופה מאוד פסיבית ומעורפלת אחרי הקורונה, וחשבתי – השנה אני אומר ״כן״ להכל! למזלי יעל גובר, העורכת (שאיתה עבדתי על ספר הילדים הראשון שאיירתי), התקשרה לספר לי על הספר וישר ידעתי שזה יהיה מאוד מלחיץ אבל גם מאוד מעניין.
אחר כך עשינו פגישת התנעה בגינה היפה של יעל, עם תמר וייס גבאי, המחברת, ואבנר הברפלד המעצב. שמחתי לגלות שמדובר ברביעיה של אנשים חכמים מוכשרים ונדיבים, ואכן בשנתיים שלקח לי לבסוף לסיים את הספר, הם היו מקור של תמיכה ומקצועיות. הם אפשרו לי חופש וזרמו עם הכיוונים שלקחתי באיור הספר.
יובל: מגניב. ספרי קצת על הספר?
פטרוס, התקופה הביזנטית
חדר הפלאות של מרי
מארי, 1700
שירז פומן. צילום: דרור סטרום
שירז: הספר מספר על חיים של ילדים רגילים, במקומות שונים בעולם בתקופות היסטוריות שונות – החל מילדה קדמונית ללא שם לפני מיליון וחצי שנים באפריקה, ועד בטי, ילדה למשפחת מהגרים בניו יורק של תחילת המאה ה־20. כל פרק מוקדש לילד ומספר על יום בחייו ועל דברים שהעסיקו אותו. למרות שבסוף כל פרק יש עמוד של עובדות היסטוריות מאוירות, זה לא ספר עיון במובן המקובל – אלא סיפורים שמבוססים היסטורית.
הספר הוא החזון של תמר, שחקרה וכתבה במשך עשר שנים תוך כדי התייעצויות עם מומחים והסטוריונים של תקופות שונות. it takes a village, כמו שאומרים
יובל: והאיור?
שירז: מבחינת איור מדובר בפרויקט מורכב לא רק מבחינת התוכן, שכולל הרבה פרטים היסטוריים שכדאי לדייק בהם ככל האפשר, אלא גם מבחינת ההקף שלו – יותר מ־100 איורי צבע, 20 סיפורים שונים, שבכל סיפור צריך לפצח את הנראות של הדמויות ושל הסביבה שבה הן חיות; לנסות שיהיו טיפוסים זכירים ומאופיינים, לדייק את הרגשות שלהן בסצנות, לנסות שהאיורים יהיו גם אפיים (epic) אבל גם עם רגש ואינטימיים כשצריך.
בכל סיפור צריך לפצח את הנראות של הדמויות ושל הסביבה שבה הן חיות; לנסות שיהיו טיפוסים זכירים ומאופיינים, לדייק את הרגשות שלהן בסצנות, לנסות שהאיורים יהיו גם אפיים אבל גם עם רגש ואינטימיים כשצרי
כדי לצלוח את המשימה צורפו לספר גם אביאל בסיל, המוכשר כשד – שאייר את דפי העובדות שהזכרתי קודם, ורוני פחימה ולירן רביב גרניט, שצבעו יחד איתי את האיורים ונתנו מחכמתם המקצועית ועזרתם החברית.
וכמובן שאבנר המעצב אחראי על העיצוב הנקי והיפה, שמארגן ועושה סדר בכל העושר הזה
יובל: הו, נשמע כמו צוות חלומות. ובואי נעבור לתערוכה: יש ספר ויש איורים אבל תערוכה זה משהו אחר לגמרי. מה קורה בה?
שירז: כשעופר גץ, מנהל התוכן של בית הנסן פנה אליי, ידענו שהאתגר יהיה איך לתת ערך מוסף מלבד הצגת האיורים, ואיך לדאוג שהכל יקרה בחודש וחצי בערך (!). אז בתערוכה יש טעימה מאיורי הספר, יש בחלל המרכזי ציר זמן של ילדים נבחרים מהספר, שעוצב על ידי מעצב התערוכה רז צור, עם איורים ופסקה סיפורית שמלווה כל ילד – חביב הקהל כך הבנתי הוא צדוק, שחי 400 שנה לפני הספירה בהרי ירושלים
ראה המשך בתגובה
שירז: אבל עוד לפני החלל המרכזי, יש ארבע נישות מקושתות קסומות, כיאה לבית הנסן, ושם הקמנו ארבע סצנות – אילי הילד הפרה הסטורי והזאבה שלו, מיי לינג הסינית, קילסיסה מכפר קטן בתקופת האינקה ומולה ג׳ובאני, שהיה שוליית צייר באותה תקופה שבה קילסיסה חיה, אבל חי חיים שונים בתכלית באיטליה. הוצאנו את הדמויות החוצה מהסצנה, ובכל קשת יש ציור רקע ענקי של עולם הילד.ה כך שזו ממש פיסת עולם קטנה.
מלבד זאת אחרי שהם קוראים על ילדים שונים וחייהם, הילדים מוזמנים לכתוב מכתב אל עצמם בעתיד ולהפקיד בתיבת הדואר בתערוכה, מה שהם בדך כלל עושים, וזה מקסים מאוד. חוץ מזה יש גם חלל התרגעות ועיון בספרים, דפי צביעה מיוחדים ועוד
יובל: אז אם אני מבין נכון לא צריך הכרות מוקדמת עם הספר כדי להגיע לתערוכה
שירז: לא, ממש לא. כמו הספר עצמו, זו הזמנה להתעניין ולדמיין איך חיו ילדים – וגם מבוגרים כמוני – בתקופות שונות. היציאה הרגעית הזאת מהמציאות שלנו, במיוחד כעת, והפרספקטיבה, יש בה להציע מעט נחמה
ריאליזם פנטזיה והומור
יובל: אם לחזור לאיורים עצמם – איך התמודדת בין האתגר לשמור על שפה וכתב יד אישי לבין ההכרח להיות נאמן לתקופה, לפרטים וכן הלאה?
שירז: זו שאלה מעניינת. לשם הנאמנות ההיסטורית נעזרתי במחקר המפורט של תמר ששלחה לי רפרנסים ומחשבות עבור כל פרק. זו היתה מתנה במובן שכך היה לי בסיס להתייחס אליו, והיו לי מילות מפתח להרחיב את המחקר והחיפושים שלי כדי להוסיף לאיורים. ברגע שהכל עובר דרך העין והיד שלי – בין אם זה מבנה ארכיטקטוני או הרים סלעיים בסין – אני יודעת שזה יהיה בשפת האיור שלי.
כן לקחתי כמה החלטות מודעות – לצייר בקו דק עם עובי אחיד יחסית, שהוא יותר מאופק ופחות אקספרסיבי ממה שאני מציירת בדרך כלל. ידעתי שעם עושר המידע, הצבע והפרטים, אם גם הקו יהיה מאוד דומיננטי זה פשוט יהיה יותר מדי. הבחירות של הקומפוזיציות, ביחוד באיורים הפנורמים שנמצאים בכל פרק, היו מאוד חשובים לי לפצח. במחשבה שלי הם סוג של וואן שוט – ואפילו אם מוצגים באותו איור שני לוקיישנים שונים, או זמנים שונים ביום, המעבר ביניהם בתוך האיור עצמו הוא חלק ככל האפשר
שירז: בתחילת כל פרק יש את הפורטרט של הילד עליו מסופר. שם הילדים נמצאים בסביבה האופיינית להם והם מיישירים מבט אלינו. רציתי לדייק את ההבעה שלהם כמיטב יכולתי, כי זה המקום בספר שבו יש להם את הבמה, רק שלהם.
לאורך הספר יש הפתעות חזותיות ורפרורים להיסטוריה של האמנות, או לאיורים אחרים בספר. לדוגמא בפרק של פטרוס (750 לספירה, האימפריה הביזנטית, מנזר בקפדוקיה), האיורים נראים כמו שילוב של איורים בכתבי יד ופסיפסים מאותה תקופה. זה גם מתייחס לנושא הפרק וזו גם שבירה של הסגנון האיורי בספר. בהתחלה היינו סקפטיים אם זה יעבוד – כן גם אני הייתי – אבל לדעתי זה הוכיח את עצמו. בפרק של ג׳ובאני שילבתי ציורים של לאונרדו דה וינצ׳י (כדמות הצייר המוזכר בפרק, לא במפורש), ואילו אצל מארי (1700 לספירה) יש חדר פלאות ובו ציירתי אלמנטים מסיפורים אחרים בספר.
ויש עוד דוגמאות. אז לאורך הספר זה שילוב של ציור די ריאליסטי עם הרבה פרטים, יחד עם פנטזיה והומור (וכמובן שאיפה שאפשר לצייר חיות בסצנה, בכלל אני פורחת)
יובל: נייס. עושה רושם שמאוד נהנית לעבוד על הפרויקט
שירז: זה שילוב, מאחר ולוחות הזמנים היו נוקשים והישורת האחרונה להשלים את הספר הייתה מאוד מאתגרת. מצד שני, לשקוע לחיפוש באינטרנט על היסטוריית הביות של אווז הבית המאה ה13, זה הרבה יותר מעניין וקל מלעבוד במכרה פחם כמו הילדים שציירתי. אז בהחלט מאוד נהניתי!
יובל: מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?
שירז: התערוכה מוצגת בבית הנסן עד סוף אוגוסט, מוזמנים לעקוב אחרי עדכונים בדף של בית הנסן או אצלי באינסטגרם. אני מאוד מודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי לאייר את הספר, והמתנות שהביא בעקבותיו (ותודה לצוות האדיר בבית הנסן).
זו כמובן רק הסחת דעת מבורכת, ואני מקווה שחדשות טובות אמיתיות במציאות שלנו, יתרגשו עלינו במהרה (קודם כל החטופים) שירז פומן | ההיסטוריה (המאוירת) של הילדות והילדים
אוצר: עופר גץ
בית הנסן, גדליה אלון 14, ירושלים
נעילה: 31.8
